מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בָּרוּךְ אֲדֹנָי...

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בָּרוּךְ אֲדֹנָי אֱלֹהִים הַמְּבֹרָךְ,

אֲשֶׁר יָצַר עוֹלָמוֹ וּבָרָא אוֹתוֹ כָּךְ,

שֶׁבָּרָא לֵב אָדָם, לֵב יוּכַל אֱהֹב

כָּל נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב, כָּל יָפֶה וָטוֹב;

וּבָשָׂר עָשָׂהוּ נַעֲרָץ בָּאוֹן

מִגּוּשׁ שֶׁל בַּזֶּלֶת, מִפֶּלֶד כְּחֻל-גּוֹן,

אֲשֶׁר יִרְוֶה וְיִשְׁכָּר, וְיוּכַל נְשֹׂא

כָּל שֶׁפַע הָעֹשֶׁר, כָּל עֹצֶר הַנּוֹי.


וּבָרוּךְ יוֹצֵר הָעוֹלָם – וּבוֹ

רָב-אוֹצְרוֹת אֹשֶׁר וְעֹצֶר כָּל-נוֹי.

כָּל מַקְסִים עֵינַיִם בִּשְׁלַל גּוֹנֵי-אוֹן

וּמְכַשֵּׁף אָזְנַיִם בִּנְגִינוֹת וָרֹן,

וְרֵיחוֹת וּבְשָׂמִים – סוּמְפֹּנְיוֹת שֶׁל מוֹר,

וְרִקְמוֹת-הִגָּיוֹן – מַחֲשַׁכִּים וָאוֹר,

חֲלוֹמוֹת וּכְמִיהָה וְנִפְלְאוֹת שְׂפַת-

בֶּן-אָדָם תּוֹפֶסֶת כָּל יֹפִי כְּבִצְבַת!


וּבָרוּךְ הַמְבֹרָךְ וְיוֹצֵר הַנּוֹי,

שֶׁבְּרָאֵךְ בִּנְשִׁיקָה לִשְׁמֵךְ וְלִשְׁמוֹ

בְּרַחֲמִים רַבִּים בֵּין לַיְלָה לְיוֹם,

לְאוֹרַת צָהֳרָיִם וְתַעֲלֻמוֹת תְּהוֹם,

וַיְצַו שִׁכְרוֹן דָּמוֹ וְעָצְבּוֹ הָרָךְ,

וַיִּטַּע כָּל קֶסֶם עוֹלָמוֹ זֶה בָּךְ,

הַנִּפְלֵאת בִּפְרָחָיו, שֶׁנָּטַע בְּגַן

תִּפְאֶרֶת מַלְכוּתוֹ עַד בְּלִי עֵת וּזְמַן.

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך כעס

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

היא אינה מתגאה כלל על שכנותיה כמה שהיא ידענית ומלומדת אחת בין כולן, ושבכל שבתות השנה הן באות אליה לשמוע מפיה “מלה יהודית.” אדרבה, יש שהיא מקנאה בהן, שהן חשוכות ואין יודעות כלום.

“יוסיף דעת יוסיף מכאוב,” לא כתב שלמה המלך אלא בשבילה.

והיא אינה מתביישת כלל, כשמלגלג עליה אליקים חלץ, אחד מאנשי-שלומו של בעלה ומבקר תמיד בביתה, וקורא עליה “חצי-זכר.” אדרבה, היא מעמידה אז פנים צוחקות – וזהו אולי מקרה יחידי לה להראות פנים צוחקות לגבר – ואומרת לעצמה: “דיו שהוא לפחות מודה במקצת.”

והיא אינה מצטערת כלל במה שבעלה הוא הדיוט גמור לגביה, ויותר מחסידותו ההדיוטית אין בו כלום. אדרבה, קשה לה לצייר לעצמה, איך היתה יכולה לדור בכפיפה אחת עם גבר, שהוא יותר בר-מעלה ויותר מלומד ממנה.

היא מכבדת מאד את שלמה המלך, וכמדומה לה שהיא ממצה את עומק הרעיון שבדבר, אבל אינה יכולה לסלוח לו את הפסוק “ואשה בכל אלה לא מצאתי.” והיא משערת, שהוא אמר את הדברים הללו אחר שנשא את בת פרעה.

היא חרדה על דת ומחבבת את חכמי ישראל; אך טינה יש בלבה עליהם, שעמדו ואמרו “אשה, מעשה ידיה לבעלה.”

כל מה שיש בידה לעשות לעצמה, היא עושה. מקדשת על היין בלילי שבתות, נוטלת ידים לסעודה, מתפללת שלוש פעמים ביום, כגבר גמור.

אבל סוף-כל-סוף, כשמגיעים לילי פסח, היא מכינה הכול, אפילו את הקערה היא מסדרת והוא עורך את הסדר.

בכל שבתות השנה אחר סעודת שחרית היא בוחנת את בניה על כל מה שלמדו בימות השבוע; אבל את “ארבע הקושיות” הם שואלים מאת אבא.

תענוג גדול היא חשה, כשהוא שואל אותה לפעמים על חשבון “ז' שלמים” אם יש לו עוד שהות לקדש את הלבנה, מפני שהוא אינו בקי כל-כך בדבר. אבל צער היא מרגשת, כשאחר חשבונה המדוייק, היא מוותרת לו את הדבר, והוא יוצא ורוקד כנגד הלבנה, וחוזר אל ביתו, ומברך אותה בחודש טוב, והיא צריכה רק לענות אמן.

יש שבערב שבת, כשהיא פוסקת בבישול ואפיה, היא נזכרת פתאום במספר הזעום של המצוות שהוקצו לאשה ובאיכותן הדלה, ואז היא באה לכלל כעס, ומתוך כעסה היא שוכבת על מיטתה, מתחלה, ופוקדת עליו שיפריש היום חלה במקומה. והיא מסתכלת בו מרחוק, כשהוא מטפל בעיסה, וצוחקת בחשאי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.