מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְבַדִּי

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,

שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;

וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב

תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא

כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.

יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה: חָרֹד חָרְדָה עָלַי,

עַל-בְּנָהּ, עַל-יְחִידָהּ.

כְּבָר נִתְגָּרְשָׁה מִכָּל-הַזָּוִיּוֹת, רַק-עוֹד

פִּנַּת סֵתֶר שׁוֹמֵמָה וּקְטַנָּה נִשְׁאָרָה –

בֵּית-הַמִּדְרָשׁ – וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי

עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.

וּכְשֶׁכָּלָה לְבָבִי לַחַלּוֹן, לָאוֹר,

וּכְשֶׁצַּר-לִי הַמָּקוֹם מִתַּחַת לִכְנָפָהּ –

כָּבְשָׁה רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפִי, וְדִמְעָתָהּ עַל-דַּף

גְּמָרָתִי נָטָפָה.

חֶרֶשׁ בָּכְתָה עָלַי וַתִּתְרַפֵּק עָלָי,

וּכְמוֹ שָׂכָה בִּכְנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה בַּעֲדִי:

"כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם פָּרְחוּ לָהֶם,

וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי…"

וּכְעֵין סִיּוּם שֶׁל-קִינָה עַתִּיקָה מְאֹד,

וּכְעֵין תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה וַחֲרָדָה כְּאַחַת,

שָׁמְעָה אָזְנִי בַּבִּכְיָה הַחֲרִישִׁית הַהִיא

וּבַדִּמְעָה הַהִיא הָרוֹתַחַת –


תמוז, תרס"ב.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בשם רבי ישו מנצרת

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

(איך נעשיתי שׂב בן-לילה)

מי מכם זכה לראות את חפירת קברו? –

אֵל המלחמה עשה עמי גם חסד זה, בהיותי בשבי במשך אשמורה אחת.

בתור חלוצים שוּלחנו כלפי מערכת האויב. חמשתנוּ. על פי מקרה היינו שלושה יהודים ושנים לא-יהודים. כשאני לעצמי איני אוהב הבחנות שכאלה: “יהודי – לא-יהודי”, אלא שבעובדה זו, שאני מספר כאן, לא שאל אותי הגורל, אם מבחין אני בין יהודי ובין לא יהודי. אנוס הייתי להרגיש את יהדותי – ועד כדי זוועה.

ובכן: שלשתנו היינו יהודים, ושנים מאדיארים. כבר עלה בידינו להשיג דברים חשובים מצד המערכה השניה, ופתאום – נפלנו בפח. החלוץ של האויב הקיף אותנו מכל צד – ואין מפלט. נלכדנו; בשעה העשירית בערב.

שובינו, כשלשים במספר, הוליכו אותנו אל כפר קטן וחָרב למחצה. לא זכו להוליך את כולנו עד הקומאנדאנט שלהם: אחד מאתנו, מאדיארי, נמלט באמצע הדרך בחזרה. – ואחר שבדקו אותנו בדיקת-חמץ כדין ובערו אפילו את הממחטות שלנו – הכל היו בעיניהם לחמץ בשבילנו – הובילו אותנו אל הקומאנדאנט. קרבנו אל צריף נמוך שבכפר. הצריף: בנין רעוע מצופה קש רקוב, וכולו דומה לבן דלת-העם שבגליציה. כובעו, כלומר: גגו, מופנה הצדה ומחורו האחד נשקפת אזנו האחת: איזה סמרטוט שבעלִיה; עיניו הקטנות, האפלות תמיד והפתוחות רק למחצה – חלונותיו – ממצמצות עלינו במבטן הערום, ששנאה כבושה נשקפת אלינו ממנו. אלא שמתוך כמין-בית זה התפרץ אלינו קול ענות שכרון, קול מתהוללים, הלומי משקה ושירה. – תיכף הכרנוה: זוהי הקומאנדה הרוסית.

הכניסו אותנו אל תוך הצריף השבור. כשנפתחה הדלת חום מעורב צחנת יין-שרוף ועשן מחניק זרם עלינו. כאילו פותח הוא את פיו המנוול ומהביל עלינו בזוהמת ריאָתו הסבואה, המסמאה את העין, מאטמת את האוזן ומטמאה את הנשימה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.