אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן

שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ

וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ

מִזִּמְרַת לִבִּי –

כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב

לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,

שֶׁקְּדִים־הַזַּעַם

לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא

זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת,

וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר

בֵּין עֲצֵי הַגָּן,

זְהַב הַצָּהֳרַיִם

בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ

וְלִילַךְ הָעֶרֶב

עַל הָרֵי גוֹלָן;

זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר

עַל חֶלְקַת הַמַּיִם.

זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר

בַּעֲלוֹת יָמַי,

כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת

בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא

וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –

הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?

תר"ץ