מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מָה רַב, אוֹי מָה רַב...

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מָה רַב, אוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן

בָּאָרֶץ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה,

שֶׁהַכֹּל נֹתֶנֶת הִיא לָנוּ,

אַךְ-אַחַת לֹא-תִתֵּן – מְנוּחָה!

שֶׁמְּאוּמָה לֹא תִמְנַע מִמֶּנּוּ,

הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ מְכִינָה –

וְתַעֲבִיד אוֹתָנוּ כַּחֲמוֹרִים,

תַּעֲבִיד בְּלִי-רַחֲמִים וַחֲנִינָה;

מִבְּלִי אֲשֶׁר-תּוֹתִיר לַנֶּפֶשׁ

אַף רֶגַע שֶׁל-תַּעֲנוּג לִפְלֵיטָה,

לַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מִיגִיעֵנוּ

בִּדְמָמָה בְּפִנָּה שֹׁקֵטָה;

שְׁבֹת רֶגַע, שׂוּם עַיִן, וּלְבַרֵךְ

עַל-אַחֲרִית יְגִיעַ כַּפָּיִם,

שֶׁזֶּה שְׂכַר כָּל-נֶפֶשׁ עֲמֵלָה,

שִׁלוּמַת כָּל-עִצְּבוֹן יָדָיִם.

אַף מָקוֹם נֶאֱמָן אֵין לָנוּ

שֶׁנִּקְשֹׁר בּוֹ קָשֹׁר נַפְשֵׁנוּ,

שֶׁיוּכַל הִתְעָרוֹת כְּאֶזְרָח

בּוֹ אֶחָד מֵרִגְשׁוֹת לִבֵּנוּ;

שֶׁנּוּכַל לִתְקֹעַ בּוֹ יָתֵד

חֲזָקָה, נֶאֱמָנָה וּבְטוּחָה,

וְלֵאמֹר: אַךְ-זֹאת הַמַּרְגֵּעָה,

בִּקַּשְׁנוּ – מָצָאנוּ מְנוּחָה!

גַּם-פָּנִים לְךָ לֹא יָאִירוּ,

גַּם-שָׁלוֹם לְךָ לֹא יֹאמֵרוּ,

גַּם-אַבְנֵי הָרְחוֹב, גַּם-שָׁמַיִם

עַל-רֹאשְׁךָ לְךָ יִתְנַכֵּרוּ.

וּכְנֵטֶף בַּיָּם כֵּן נֹאבֵדָה

עֲרִירִים בֵּין אַלְפֵי רְבָבָה –

מָה רַב, הוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן

בָּאָרֶץ הָרֵיקָה, הָרְחָבָה!


תרנ"ו.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

השירה והמוסר

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)


בבקרתי ל“כל שירי גארדאן” אמרתי: “האמנם אין מקשים בדברי אגדה, ובכח הכלל הזה יש מקום לבעל-דין לומר, שאין מקשים גם בדברי שירים. אך אם נאמר שרשות למשורר לדבר ככל העולה על רוחו כמו לבעל אגדה, אז נציב את השירים במדרגה שהיא למטה מן הבקרת… על כן דורשים הקוראים עתה מאת המשוררים שידברו להם אמת, אמת בתנועת החיים ואמת בהבנתן ובדרישת סבותיהן ותולדותיהן”.

עתה בא ה' קלוזנר והורה אחרת. האמנות היפה, אומר הוא, באה לספק לא את הצורך בדעת ומוסר, אלא את הצורך ביופי ואם האמת והטוב יחסרו בה הרי ישאר עדיין היפה… ולפיכך יכולים אנו למחות מחאה עצומה נגד הדעות שבשיריו הניטשיאנים של טשרניחובסקי, אבל אין לנו רשות למחות נגד מציאות השירים עצמם. מן המשורר יש לדרוש רק זאת, שיהיו שיריו יפים, כלומר מגשימים בציורים פיוטיים את רעיונותיו של המשורר, ודרישה זו הם ממלאים על צד היותר טוב… כל זה (התשובות כנגד הדעות) יכולים אנו להציע לפני פובליציסט או פילוסוף וכו', אבל על טשרניחובסקי המשורר אי-אפשר לנו, כאמור, לבוא בטענות כאלה… מה שאין ההשקפות הכלולות בשירים הללו נכונות – זה לא ימנענו מלהכיר את פיוטיותם. לא “ספר מוסר” כתב טשרניחובסקי, אלא שירים שתכליתם להשביע את צורך היופי שבנו, ותכלית זו השיגו על צד היותר טוב. בדעותיו נלחם – ומשיריו **נשבע ענג. ** (“ספרותנו”, “השלח” חוברת מ"ו).

מודה אני לה' קלוזנר, שאם יחסרו האמת והטוב באמנות, ישאר עדיין היפה. אבל אינו דומה חסרון אמת וטוב, היינו העדרם בשלילה, למציאות שקר ורע בחיוב. הנייר סובל הכל, ובמליצות רמות אין מחסור לרומם כל שפל ונבזה ולרמוס ברגלים כל נשגב ונערץ. אבל בהיות יסוד היופי בהרמוניה, חושב אני, כי בחיצוניות יפה ופנימיות שפלה לא תמצא נפש בלתי גסה הרמוניה שלמה, כמו שאין איש ישר יכול לאהוב אשה יפה, אם יודע הוא שלבה מלא כל תועבה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.