מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַנֵּפְט

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בִּמְנֹרַת גָּבִישׁ עַל עַמּוּד סֹחָרֶת,

רָאָה בֵּן קָטֹן לַבַּת נֵפְט בֹּעֶרֶת,

וַיָּרַח וַיִּתְעַנַּג

עַל רֵיחַ הַנִּיחֹחַ

אֲשֶׁר הִרְבָּה לִשְׁלוֹחַ

הַנֵּפְט הַנּוֹזֵל, כָּצֳרִי וּפַנַּג.

וּלְמָחֳרָתוֹ רָאָה בְּמַחְתֶּרֶת הַקִּיר

כִּכַּר חֹמֶר לָבָן כִּדְמוּת אֶבֶן גִּיר.

וַיִּגַּע בּוֹ וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפּוֹ,

וַתַּעַל צַחֲנָתוֹ אֶל אַפּוֹ,

וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיהוּ

וַיִּשְׁאַל אֶת פִּיהוּ:

מָה הַכִּכָּר הַהִיא שָׁם בַּמִּקְצֹעַ?

“כִּכַּר נֵפְט הִיא!” עָנָה הָאָב עַל שֶׁאֱלָתוֹ.

– נֵפְט? – הוֹסִיף לִתְמוֹהַּ

הַנַּעַר בְּתֻמָּתוֹ –

הֲלֹא הַנֵּפְט רֵיחַ טוֹב יָפֶץ,

גַּם אֶמֶשׁ עוֹד הִתְעַנַּגְתִּי עָלֵיהוּ!

"אַל תִּתְמַהּ, בֵּן יַקִּיר לִי, עַל הַחֵפֶץ,

– הוֹרָהוּ אָבִיו וַיֹּאמֶר ­

הִנֵּה כִּי כֵן דֶּרֶךְ זֶה הַחֹמֶר

וּבָזֶה גַּם הָאָדָם יִשְׁוֶה אֵלֵיהוּ:

כָּל עוֹדוֹ רַךְ טוֹב בּוֹ לְהָרִיחַ,

אַךְ אִם יִקֶּשׁ – הִנּוֹ מַסְרִיחַ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

דבורה דיין

מאת שושנה שרירא (מאמרים ומסות)

בהיותי חברת מערכת “הבוקר” כתבתי כתבות על נושאים שונים מעין רפורטז’ות ספרותיות על ישובים בארץ שבקרתי בהם. הדברים כנראה הובאו לידיעתה של דבורה דיין אמו של משה שהיתה פעילה בתנועת המושבים ובישובי לכיש של אותם הימים. יתכן שקראה את דברי כי כתבה לי מכתב שהיא רוצה להסיעני לישובים שאך זה צצו בדרום כדי שאספר עליהם לקוראי.

היא באה בטנדר ונהג לקחתני. זוכרת אני שישבה ליד הנהג ואני במושב האחורי. אשה נחרצת, רצינית מבע, בעלת תודעה ברורה מה היא רוצה לעשות. מה מטרתה. כיוון שעתוני היה עתון של הימין הרבתה לומר שזו לה פעם ראשונה שהיא פונה אל חוגים אלה שאינם מתנועת העבודה. כמו הרבתה להצטדק שהיא חושבת שמה שהיא עושה צריך להיות מובא לידיעת הצבור הזה גם כן. נהניתי במקצת שבחרה דווקא בי. ואולי ידעה ממי שחקרה שאיני נמנית כלל על ציבור זה וכי אני רק עובדת במערכת זו מבלי להשתייך לכך פוליטית.

בהחלטיות ובמגמה ברורה להביאני אל ישובים דלים אלה שזה לא כבר הוקם ביתם הקטן וקבלו פרה ראשונה, הביאתני שמה. היא הכניסתני לבית משפחה את כדי להראות לי כמה נאה יכול להיות בית כזה כשהוא מסודר בטוב טעם ובחן.

יותר מן הבית ענינה אותי קבלת הפנים שהיא עצמה זכתה לה באותם בתים שבקרנו בהם. בהתאפקות רבה דברה ובסמכותיות. ברור שהיא היתה אשת חסדם אולם ביחסם בצבץ לא רק השמעות למרותה אלא איזו הערכה כלפיה. היא אף הניחה לי לראות מה שאני רוצה לראות ולשאול מה שאני רוצה לשאול, ולא כפתה עלי למרות סמכותיותה את רצונה ואת מגמתה.

בכלל לא הרבתה דברים. כמו היתה נבוכה. אולי לא היתה מורגלת במפגשים עם עתונאים ולכן ערכה לי בקור פרטי לחלוטין. אבל כאכרה מנהלל ויוצאת דגניה וילידת הגולה אחדה בתוכה איזה צרוף מענין שעורר בי ענין רב. לבושה הפשוט, הכהה, שמלה כחולה כהה ומטפחת לראשה. וקומתה הבינונית והקומפקטית המכונסת בלבוש היו כעדות אף לאיזו שלמות ארץ-ישראלית מוגדרת כהלכה. היה מורגש שהיא אשה יודעת סבל. ואפוקה הוא למוד שנים וימים רבים.

היא נהגה בי מנהג הדרכה ולא הדרכה. הדרכה וחופש ראייה. הצביעה על מה שהצביעה ועמדה מן הצד כשנוכחה שעניני בדבר אחר. הטאקט שלה עשה עלי רושם רב. הייתי מורגלת בנשים יותר שתלטניות והיודעות חפצן וסוברות שנסיונן מקנה להן זכות מיוחדת להציע הצעות לאחרים. והנה אשה מבוגרת מאד בעיני באותם הימים …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.