מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בְּלֵילוֹת מִקֶּדֶם

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לשרה’לה בכנרת


כַּחֲלוֹם: הַכֹּל – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת

וְאֶל חוֹף לֹא-נוֹדָע טָסִים

אָנֹכִי וְאַתָּה עַל פְּנֵי הַכִּנֶּרֶת

בְּסִירָה לִבְנַת מִפְרָשִׂים.

מִקַּרְנֵי הַיָּרֵחַ שָׁזַרְנוּ שְׁנֵינוּ

אֶת הַפְּתִיל הַקּוֹשְׁרֵנוּ מֵאָז.

לֹא כִּזֵּב הַחֲלוֹם – הֵן עוֹדֵנוּ, עוֹדֵנוּ

מְהַלְּכִים בִּשְׁבִילוֹ הַמּוּפָז.

הֵן זִכְרוֹ הָרָחוֹק כְּמֵימֵי הַמַּבּוּעַ

הַמַּרְוִים-צוֹנְנִים בַּשָּׁרָב.

לֵיל יָרֵח אֶחָד – וְאוֹרוֹ זָרוּעַ

עַל יָמִים רַבִּים אַחֲרָיו.


כסלו, תרצ"א

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

לפני בוא המורה

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

ציור

ולודקה לוקח את הספר, המונח פתוח לפניו על השלחן, ומניח אותו על ברכיו באופן שגב הספר נסמך על מסגרת השלחן. לפי האופן החדש הזה הוא מכון גם את גופו: נוטה לאחוריו, סומך את ראשו על גב הכסא ועוצם את עיניו למחצה.

כן, באופן הזה נוח לו יותר לשנן את השעור; במצבו הקודם גבר עליו השׁממון, פהוק אחר פהוק יצא מפיו נגד רצונו, ובמקרים כאלה שׁנוי אופן הישיבה היא תחבולה בדוקה ומנוסה.

רגעים מעטים הוא מביט נכחו ומתאמץ לצמצם את מחשׁבותיו בדברי הספר, אך הדבר הזה איננו עולה בידו: סמיכת הראש על גבו של הכסא הקשה גורמת לו מהרה כאב-לחץ. הוא מנסה להשען פעם כך ופעם כך, וסוף סוף אנוס הוא להזדקף… בין כך וכך ומלאכתו אינה נעשית, והוא איננו משנן עוד את שעורו, מפני שמוחו עסוק בינתים בענין אחר, בחפוש אופן-ישיבה חדש.

פתאום הבריקו עיניו ופניו האירו: הוא מוצא מה שהוא מבקש. בלי שום דחוי לוקח הוא את הספר בידו, הולך לו ישׁר אל החלון מסיע קצת ממקומו את הכסא הסמוך, נותן עליו את רגליו ויושׁב לו מסבה על סף החלון הרחב… כך נוח לו יותר מכל, הכל מכון לתכלית הרצוי, – ומעתה ישׁנן את שׁעורו בלי כל מפריע…

אמת היא: כל מפריע אין עוד, ואף על פי כן אין ולודקה יכול לשנן את שׁעורו. בהיסח-דעת גמור נמשכות עיניו לעבר החלון ומשׁם – הלאה אל החצר, אל אגף הבית האחרון, אל הרפתים והמזוים שבקצה החצר.

לכאורה אין הוא רואה שם שום דבר חדש: כל הפרטים היותר קטנים ידועים לו מכבר, ואף על פי כן רעיונותיו כאלו נגררים מעצמם אחרי ענינים שונים: רגע מענין אותו צנור-המרזב המקולקל בקצהו, והוא נזכר בדבר, שׁבורינקה יגרישׁה עשו קלקול זה כשׁהיו מנצחים שלשתם זה את זה בזריקת אבנים ממעל לגג המזרים… רגע מסתכל הוא בזוג צפרים שמקפצות קפיצות משונות זו כנגד זו ומנקרות בינתים בין אבני המרצפה וחוטפות בחרטומיהן איזה דבר שאין הוא מכיר בו מרחוק. לאחר רגע נפנה לבו לאותה השׁפחה המהלכת שׁם לרחבה של החצר ונושׁאת צרור עצים: נדמה לו כאלו שׁני הגזרים התחתונים נשמטים ונכונים לנפול ארצה –

– איך זה? וכי אפשׁר הדבר שׁכבר הגיעה השעה הראשונה? האפשר שהמורה זה בא?…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.