(על פי לה פונטיין)
שְׁנֵי תְּיָשִׁים
עַל גֶּשֶׁר צַר
נִפְגְּשׁוּ
עַל הַנָּהָר.
הָאֶחָד מֵנִיד זָקָן:
– פַּנֵּה דֶרֶךְ! סוּר מִכָּאן!
הַשֵּׁנִי רוֹגֵז: מֶק־מֶק!
הִסְתַּלֵּק – אוֹ נֵאָבֵק!
זֶה מוּל זֶה עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם
לֹא וִתְּרוּ עָרְכוּ קַרְנַיִם.
הִתְעַקְּשׁוּ, הִתְכַּתְּשׁוּ,
הִתְנַגְּחוּ, הִתְגּוֹשְׁשׁוּ –
סוֹף סִפּוּר –
נָפְלוּ לַמַּיִם.