מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֶחָד בְּפִי גְדוּדוֹ

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[אופן]

אֶחָד בְּפִי גְדוּדוֹ / נִקְרָא בְהֵיכָלוֹ,

אֵין אָב וְאֵם בְּסוֹדוֹ, / גַּם בֵּן וְאָח אֵין לוֹ!

בָּרָא בְנִיב לְשׁוֹנוֹ / וּדְבַר שְׂפָתַיִם,

בָּרָא כְפִי רְצוֹנוֹ / אֶרֶץ וְשָׁמַיִם,

וַיְכַל בְּיַד גְּאוֹנוֹ – כִּי לֹא בְיָדַיִם;

וַיְצַו זְבוּל פְּקִידוֹ – / לָרוּץ בְּמַעְגָּלוֹ,

יָרוּץ – וְרָץ לְעָבְדוֹ / שֶׁמֶשׁ בְּגַלְגַּלּוֹ.

רָם הֶעֱמִיד לְפָנִים / חַיּוֹת, וּבִיסוֹדָם

רֶגֶל וְשׁוֹר וּפָנִים, / נֶשֶׁר עִם פְּנֵי אָדָם.

נִפְלָא בְּלֵב מְבִינִים / סוֹדָם, וְסוֹד יָדָם –

סוֹד נֶעֱלַם יְסוֹדוֹ, / כִּי סוֹד אֱלוֹהַּ לֹא

יַשִּׂיג אֱנוֹשׁ בְּעוֹדוֹ, / תַּעְמֹד בְּפַח רַגְלוֹ.

הוּכַן לְךָ בְמִשְׂרָה / כִּסֵּא, אֱנוֹשׁ רִמָּה.

אִם נַפְשְׁךָ לְתוֹרָה / תִּיגַע וְלִמְזִמָּה –

לֹא בֶהֱיוֹת גְּבִירָה / אָמָה אֱלֵי אָמָה –

אָז יַעֲמֹד בְּעָמְדוֹ / הַלֵּב וְרָם דִּגְלוֹ,

עִם כָּל יְקָר בְּיָדוֹ / צָפוּן לְתַגְמוּלוֹ.

אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

ראש-חדש מאי

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

החבורה ישבה ודנה את דינו של פַייטיל יודיליביץ בפניו ולחובה.

– הנך ספקן, חבר! אמרו לו האחיות הגבוהות.

– הנך פוסח על שתי הסעיפּים, אדון נכבד! – אמרו לו בעקיצה האחיות העבות.

– היום כאן, אשתקד בלונדון, לשנה הבאה מי יודע היכן – צחקו האחיות הגבוהות.

– היום מי שהיה פועל, אשתקד מי שנהיה לפועל, ולשנה הבאה… – דיברו קשות האחיות העבות.

האחיות הגבוהות היו בנות אשה אלמנה עניה, שתיהן עושות-קורסֶטים. משתכרות ובעלות פנים נחמדים, אלא מפני שבחורי ישראל כולם נמוכים נינהו, והני אחיות גבהות היו משום-מה, גבוהות ביותר, לא מצאו להן את זיווגן עד היום, יום היותן בנות עשרים ושש, עשרים ושמונה שנה. האחיות העבות היו בנות בעלי-בתים, משוללות נדוניה, ידעו לפרוט על הפסנתר, דיברו רק רוסית, לבשו בלוזות אדומות, וגם נפשן הן היתה מרה עליהן.

– אבל הניחו לו, הניחו! – צעק גם ברוך – הכל על אחד; אין זה ממידת הרחמים… באופן הזה הלא תאכלוהו אתן על קרבו ועל כרעיו ולא תשאירו לי ממנו כלום. הניחו לו! מילא, אדם, אתמול הוא בוּנדאי והיום ס"סאי, שלשום ציוני בוּרג’וּאזי ולמחר השדים יודעים מה – כל זה אני מוחל לו, אני מוחל לו! מה אפשר לעשות עם בן-אדם, שאין נכונה ברוחו, במחילה?! אולם, אם אדם כזה בא ואומר לי, שאילו היתה היום דימוֹנסטראַציה כאן, הוא אינו יודע – שומעים אתם, הוא אינו יודע! – אם היה משתתף גם הוא בה… מבינים אתם, את זה, את זה… לזה הלא כבר איני מוצא שם!

– ברוך היה לא-גבוה ולא-עבה, לא צעיר לימים ולא בא בשנים, אלא שכפות-ידיו, עם האצבע-קמיצה המעוקמה בימנית, הפיקו עצלות מיוחדה, וגרונו היה ניחר תמיד, כגרון צירי ישראל בקונגרסים הציוניים באסיפות המוקדמות.

הנידון בעצמו, פייטיל יודיליביץ, צעיר פחות מעשרים שנה, בעל פנים צהבהבים סימפּאַטיים, ובעל קול נוח-מילאנכוֹלי, ישב כל העת מוסב קצת והוציא עגילי-עשן כלפי פני אחת האחיות הגבוהות ואחת האחיות העבות אשר מימינו ומשמאלו. אל כל ההמשך הארוך של האשמות האזין בהעויה כזו, כאילו הדבר אינו נוגע אליו כלל, לכאורה. בגמור ברוך את לימוד-חובו, הניע הנידון בראשו, ומשום זה נפל תלתל זהבהב משלו אל פאת מצחו השמאלית, ואחר אמר:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.