מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מדורות אש

מאת: אברהם סולודר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מְדוּרוֹת אֵשׁ… / אברהם סולודר


מְדוּרוֹת אֵשׁ יְרוֹקָה, מַרְאוֹת רַעֲנַנִּים

מִבֵּין שְׁחָקִים אֲפוּרִים, וּמוֹלֶדֶת –

אֶבְכָּיָה מֵרֹב גִּיל וּרְעָדָה…

הַר הַחֶרְמוֹן בַּהֲדָרוֹ, סַעַר יֹפִי,

נִזְרוֹ שֶׁלֶג וְלֶהָבָה, וְהוּא כֻּלּוֹ עָשֵׁן,

וַעֲשָׁנוֹ תְּכֵלֶת צַחָה עוֹלָה.


יְלִיד הַגּוֹלָה אֲנִי. עַתִּיק מִשְּׁדֵי אֲדָמָה

וּמִבִּרְכַּת שָׁמַיִם.

יְגוֹן הַלַּיְלָה סָגַר עָלַי וְעַל רְחָשָׁי.

עִם הָעֶרֶב רְאִיתִים, מַחְזוֹת אֵל,

וַתֵּהוֹם נַפְשִׁי, סָאַן לִבִּי הָרָעֵב

לְמַרְאוֹת דָּמְעָה עֵינִי.


לִי יִתְּנֵנִי רוּחַ עֶרֶב זוֹרְמָה,

אֶל אִמִּי זִקְנָתִי בַּגּוֹלָה חִישׁ אָעוּפָה,

אַחֲלִיק כֶּסֶף שְׂעָרָה אֶמַח דִּמְעַת עֵינָהּ:

"לֹא בַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא נִחַמְתְּ יַלְדוּתִי.

כָּל חֶזְיוֹנוֹתַיִךְ, שִׁעְשְׁעוּ נַפְשִׁי וְדִמְיוֹנִי,

תַּחַז עֵינִי. כֻּלָם הֵמָּה סְבִיבִי".


מַזְהִיר כְּאֵגֶל טַל אֲרַצֵּד לְפָנֶיהָ,

אֲנַחֵם שֵׂיבָתָה הַנּוּגָה, הַשּׁוֹמְמָה:

"אֵם יְקָרָה! תִּקְווֹתַיִךְ כַּשַּׁחַר נוֹטְפוֹת הוֹד.

אֲנִי נֶכְדֵּךְ, עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ אֶדְרֹךְ.

אֲנַעֵר בָּהּ מֵעָלָי אֲבַק הַנְּדוּדִים, רְסִיסֵי לָיְלָה,

וּבְשִׁיר הַיּוֹם אַשְׁקֶנָּה בַּעֲלוּמָי".

אברהם סולודר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם סולודר
יצירה בהפתעה
רקע

אל המטרה

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

במצחו הרחב של נחום-שלמה מיטלמאן היו שני קמטים וחצי. קמט אחד ממעל, עמוק וארוך, קמט שני מלמטה, קצר ממנו וגם לא עמוק ביותר, והחצי, אלכסוני קצת, באמצע מימין. בכלל, היה אותו מצח משונה קצת, מצח שאינו מצוי. נחום-שלמה מיטלמאן בעצמו, בעל המצח, היה גם הוא משונה קצת, אינו דומה בשום דבר לאחרים, לשאר בעלי חנויות של ספרים. בקיצור: קצת יהודי שאינו מצוי.

כאמור, היה בעל חנות של ספרים. נוסף לזה היתה לו אשה ורחל-לאה שמה ונער יחיד כבן תשע ­­– סֶנדֶר’קה. בחנות נמצאו מֶתּוֹדוֹת שונות ללימוד לשון-הקודש, ונחום-שלמה אהבן אהבה שאינה תלויה בדבר והשתוקק שסנדר’קה ידע את כולן בעל-פה. אולם המורים השֹכוּרים בכסף לא הועילו; לא הועיל גם זה, שהוא בעצמו, מיטלמאן המו“ס, היה נוטל את הבן הקטן בשעות-הפנאי ומתחיל ללמדו: “ראה, סנדר’קה, זה סנטר. הגידה, איפוא, סנטר. וזה? זה מ-צח!”… סנדר’קה היה, להכעיס, אנגלי קטן לכל משפטיו והליכותיו. אפילו עיניו השחורות נדמו, לכאורה, לעיני נער אנגלי. ה”היבּרוּ" היתה לו למעמסה בחייו, לצרה, שבני גילו פטורים ממנה, לאויב פרטי, מקרי, מיוחד רק לו לבדו. והאנגלים אינם אוהבים מעמסות, צרות ואויבים מיוחדים. האב התנחם בזה, כי גם קלקול זה יוסר כשיגיע למטרתו, לאותה המטרה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.