מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מדורות אש

מאת: אברהם סולודר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מְדוּרוֹת אֵשׁ… / אברהם סולודר

מְדוּרוֹת אֵשׁ יְרוֹקָה, מַרְאוֹת רַעֲנַנִּים

מִבֵּין שְׁחָקִים אֲפוּרִים, וּמוֹלֶדֶת –

אֶבְכָּיָה מֵרֹב גִּיל וּרְעָדָה…

הַר הַחֶרְמוֹן בַּהֲדָרוֹ, סַעַר יֹפִי,

נִזְרוֹ שֶׁלֶג וְלֶהָבָה, וְהוּא כֻּלּוֹ עָשֵׁן,

וַעֲשָׁנוֹ תְּכֵלֶת צַחָה עוֹלָה.

יְלִיד הַגּוֹלָה אֲנִי. עַתִּיק מִשְּׁדֵי אֲדָמָה

וּמִבִּרְכַּת שָׁמַיִם.

יְגוֹן הַלַּיְלָה סָגַר עָלַי וְעַל רְחָשָׁי.

עִם הָעֶרֶב רְאִיתִים, מַחְזוֹת אֵל,

וַתֵּהוֹם נַפְשִׁי, סָאַן לִבִּי הָרָעֵב

לְמַרְאוֹת דָּמְעָה עֵינִי.

לִי יִתְּנֵנִי רוּחַ עֶרֶב זוֹרְמָה,

אֶל אִמִּי זִקְנָתִי בַּגּוֹלָה חִישׁ אָעוּפָה,

אַחֲלִיק כֶּסֶף שְׂעָרָה אֶמַח דִּמְעַת עֵינָהּ:

"לֹא בַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא נִחַמְתְּ יַלְדוּתִי.

כָּל חֶזְיוֹנוֹתַיִךְ, שִׁעְשְׁעוּ נַפְשִׁי וְדִמְיוֹנִי,

תַּחַז עֵינִי. כֻּלָם הֵמָּה סְבִיבִי".

מַזְהִיר כְּאֵגֶל טַל אֲרַצֵּד לְפָנֶיהָ,

אֲנַחֵם שֵׂיבָתָה הַנּוּגָה, הַשּׁוֹמְמָה:

"אֵם יְקָרָה! תִּקְווֹתַיִךְ כַּשַּׁחַר נוֹטְפוֹת הוֹד.

אֲנִי נֶכְדֵּךְ, עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ אֶדְרֹךְ.

אֲנַעֵר בָּהּ מֵעָלָי אֲבַק הַנְּדוּדִים, רְסִיסֵי לָיְלָה,

וּבְשִׁיר הַיּוֹם אַשְׁקֶנָּה בַּעֲלוּמָי".

אברהם סולודר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם סולודר
יצירה בהפתעה
רקע

זכרונות בוקי בן יגלי

מאת יהודה ליב בנימין בן ישראל קצנלסון (זכרונות ויומנים)

מה שראו עיני ושמעו אזני, זכרונות מימי חיי

ספר ראשון: הילדות

א: זכרונות ראשונים

בפעם הראשונה נפקחו עיני לראות אור בעשירי לחודש כסליו שנת שש מאות ושבע לאלף הששי (17 לחודש נאיאבר [נובמבר] 1846 למנין הרוסים). ביום ההוא לפנות ערב התכבדתי להולד (כמובן בעל כרחי) בבית אבות אמי בצ’רניגוב לשמחת לב אמי מרים ואבי ישראל קצנלסון מבוברויסק. וביום השמיני עשוני (גם כן בעל-כרחי) לבן בריתו של אברהם אבינו ובאותה שעה העניקו לי את כל הזכויות הקשורות בהשם “יהודי” ואז נקרא שמי בישראל: יהודה-ליב-בנימין, שם אשר אתכבד לשאת עלי עד היום הזה. אל נא, קוראי החביבים, אל נא יהי הדבר הזה קל בעיניכם. בצוק העתים האלה, אם במשך שבעים שנה לא יחליף איש את השם, אשר נִתן לו ביום הולדו, לצדקה תחשב לו.

מבלי אשר אגידי, יבין הקורא, כי את אשר אספר בזה מימי ילדותי הראשונים לא מה שראו עיני הוא, כי אם מה ששמעו אזני אחרי כן. עיני אמנם היו פקוחות אז, אבל לא ראיתי מאומה; או יותר נכון: עולם הפוך ראיתי. הפיזיאולוגיה תורנו לדעת, כי בהביטנו אל איזה דבר, למשל אל בן אדם העומד לפנינו, אז תצויר על עור-הרשת המרפד את כתלי גלגל העין מבפנים, תמונת האדם הנראה לנו אלא שהוא מצוי שם מהופך, ראשו למטה ורגליו למעלה, כמו שיצויר במכונת הפוטוגרפיה, ורק במדה שיגדל הילד וישוה את התמונות של עור הרשת אל תבנית הדברים שהוא מקבל על ידי חוש המישוש הוא לומד מעט מעט לראות את הדברים כמו שהם.

אהה, קוראי החביבים, הנה זה מלאו לי שבעים שנה, ועד הנה עוד לא למדתי לראות תמיד את הדברים כמו שהם, ועדיין אני רואה לפעמים עולם הפוך: עליונים למטה ותחתונים למעלה. יודע אנכי, כי לא יתכן דרכי זה, כי אדם מן הישוב צריך לראות את כל הדברים, כמו שרואים אותם אחרים, אבל לדאבון לבי כן אנכי עמדי ואת טבעי לא אוכל לשנות. ובגשתי היום לכתוב את זכרונותי על הספר, פחד יאחזני ורעדה, פן לא יצלח בידי לתאר לפני קוראי את התמונות שראו עיני – ישרות כמו שהן, כי אם מהופכות: עליונים למטה ותחתונים למעלה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.