רקע
אביגדור המאירי
מִזְמוֹר לַדָּם
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

מִשֶּׁבַע פִּנּוֹת עוֹלָם פָּרְצָה הַמִּגְעֶרֶת,

הַשֶּׁמֶשׁ פְּרוּעַת-אוֹר — וְעַל מְרוֹמֵי קֶרֶת

צֵל חֲמוּץ הַבְּגָדִים יִנֹּעַ פֹּה וָשָׁם —

אַשְׁרֶיךָ בֶּן-הַיַּעַר,

הִנֵּה חֲלוֹמוֹתֶיךָ: דָּם, דָּם וָדָם.


עָבִים עֲמוּסֵי-דָם מִתְחַשְּׁרִים עָלֶיךָ,

גֶּשֶׁם-נְדָבָה הוּא, הַמַּפְרֶה גּוּפֶךָ,

גּוּף חַיְתוֹ-טֶרֶף, שֶׁכְּפָאָהּ הַשֵּׁד, —

הִתְחַלְחֵל הַפַּעַם, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

חֲרוֹג מִמִּסְגְּרוֹתֶיךָ, כִּי בָּאָה הָעֵת.


הָרֵס אֶת סוּגָרְךָ, טִפְּשִׁים לְךָ סָגָרוּ,

וְשִׁירֵי תַּרְדֵּמָה בָּאֹזֶן לְךָ שָׁרוּ,

לַעֲשׂוֹתְךָ לְיֶלֶד יָפֶה, אוֹהֵב וָתָם,

הַשְׁחֵז אֶת צִפָּרְנֶיךָ,

וּפְתַח אֶת מִכְמַנֶּיךָ, אֶת גֵּיהִנֹּם הַדָּם.


פְּשׁוֹט אֶת עוֹרֶךָ, עוֹר-גֵּיתֶה הַקֵּרֵחַ,

עוֹר-נֹגַהּ סוֹקְרַטֶס, הַמּוֹזֵר בַּיָּרֵחַ

וְאֶל תּוֹךְ מַפְּלֵי-גֵוְךָ נְשָׁמָה מְפַטְפֵּט, —

אֱמָר-נָא הוֹן לַשֶּׁקֶר, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

וְצֵא בִּמְחוֹל-קָדְקֹד וַחֲשׂוֹף אֶת הַשֵּׁת.


וַחֲשׂוֹף אֶת הָאוֹן בְּעוֹרְקֶיךָ רוֹתֵחַ,

הַחוֹרֵק מַלְתָּעוֹת, גֻּלְגְּלוֹת לְפַשֵּׁחַ,

וְעוֹרֵר אֶת דָּמְךָ הָאָדֹם שֶׁנִּרְדָּם. —

קוּמָה בֶּן-הַיַּעַר,

אֱלֹהֶיךָ הַצְּמֵאִים הֵרִיחוּ רֵיחַ-דָּם.


אֱלֹהֵי יַעַר-עַד, כָּל שֶׁקֶר לֹא יָדָעוּ,

מִתּוֹךְ נִבְכֵי דָמֶיךָ שָׁוְא לְךָ קָרָאוּ—

עֲנֵה לָהֶם הַפַּעַם, הִנֵּנִי, אָבִי!

הִנֵּנִי, בֶּן-הַפֶּרֶס, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

וּבְעֶשֶׂר צִפָּרְנַי לְךָ טֶרֶף אָבִיא.


סְלַח-לִי, הוֹי נֶשֶׁר, צִפֹּרֶן-הַסֶּלַע,

הִתְכַּחַשְׁתָּ לְךָ בַּהֲבַאי דִּבְרֵי-בֶּלַע,

הִקְהֵיתִ‏י אֶת שִׁנַּי לִהְיוֹת לְבֶן-אָדָם. —

סְלַח-נָא לְעַבְדֶּךָ,

שֶׁהָיָה לְבֶן-בָּקָר, הַיָּרֵא אֶת הַדָּם.


סְלַח-נָא לִי, הוֹי, עַיִר, סְלַח לִי אֲרִי-רַעַם,

וַאֲנִי לֹא בָגַדְתִּי בַּיַּעַר גַּם הַפַּעַם,

אֲנִי רַק טַעְמִי כֹּה שִׁנִּיתִי מְעָט —

אֲנִי לֹא הִתְנַכַּרְתִּי, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

לְקֶרֶן-הָרְאֵם, לֵאלֹהֵי יַעַר-עַד.


אָנֹכִי אֶת יָדַי מֵעוֹדִי לֹא רָחַצְתִּי,

וּבִמְקוֹם בְּשַׂר אָדָם — אֶת מֹחוֹ לִי מָצַצְתִּי,

וַיְהִי לִי כֹּה לְעֶבֶד, לְכֶלֶב-עוֹלָם;

סְלַח-נָא לִי, הוֹי, צֶפַע,

אֲנִי רַק בְּשֵׁם נֶפֶשׁ קָרָאתִי לַדָּם.


אֲנִי לֹא בְּאֶצְבְּעוֹתַי דָּרַכְתִּי הַקֶּשֶׁת,

אֲנִי בְּמִקְדָּשׁוֹ טָמַנְתִּי לוֹ הָרֶשֶׁת,

בָּאּ רִבֹּא רְבָבוֹת נָפְלוּ לִי בַּפָּח.

כֻּלָּם טָבְחוּ לִי טֶבַח, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

וַיִּזַּל לִי דָם אָדֹם כְּשֶׁמֶן-זַיִת זָךְ.


אֲנִי בְּשֵׁם הַטּוֹב אֶת עַצְמוֹתָיו גֵּרַמְתִּי

וּבְשִׁירֵי-גְבוּרָה מֶתֶג בְּפִיו שַׂמְתִּי,

לִגְדוּד כַּלְבֵי-צַיִד הָיָה לִי בֶּן-אָדָם: —

רְצֵה-נָא בִּי, הוֹי פֶּרֶס,

אֲנִי כָּל יְמוֹתַי סָבָאתִי עֲסִיס-דָּם! —


וְהִנֵּה מָאַסְתִּי בָּזֶה מִשְׂחַק הַיֹּפִי,

אֲשֶׁר בְּךָ, אֵלִי, יָשׂוּם תִּפְלָה וָדֹפִי,

וָאָשׁוּב אֵלֶיךָ, פַּחַד יַעַר-עַד.

קַבְּלֵנִי-נָא בְּחֶסֶד, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

וְצַו עַל עֲבָדֶיךָ לִמְחֹא לִי כַּף-הֵידָד!


עַד קַצְוֵי אֵרֹפָּה מֶמְשַׁלְתְּךָ אַאְדִּירָה,

וּמִנְּהַר-הוּדְסוֹן וְעַד נְהַר-מַדֵּירָה

כֻּלָּם לְךָ יָבִיאוּ גֻּלְגְּלוֹת אָדָם.

הַבִּיטָה-נָא, נֵץ-זַעַף,

הִנֵּה, כְּמֵימֵי קוֹנְגוֹ נִשְׁפָּךְ לְךָ הַדָּם!


דָּם וָדָם, דָּם וָדָם — אַל תִּיעַף הַקֶּשֶׁת,

תִּשְׁתַּפֵּךְ הַחוּצָה הַחֶלְאָה הַמְקֻדֶּשֶׁת,

תִּישַׁרְנָה הָעַקְמוּמִיּוֹת, עֵת-נֵס, הוּא עֵת-צֵאת,

יָקוּם-נָא הַפַּעַם, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

לִתְחִיָּה הַגּ’וֹנְגֶל, שֶׁהִתְנַמְנֵם כַּמֵּת.


יָקוּמוּ לִתְחִיָּה — וְיִתְפַּגְּרוּ לָנֶצַח,

יֵחָנְקוּ בְּדָם נִשְׁפָּךְ צִפְעוֹנֵי הָרֶצַח,

וְכַלְבֵי-צֵידָם הֵם יִמְחוּ אֶת שְׁמָם.

אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִזְכֶּה, הֵידָד, הֶאָח, הוּרָא —

לָשִׁיר עַל קִבְרֵיהֶם שִׁיר-מִזְמוֹר לַדָּם!

המלצות קוראים
תגיות