מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חמור מקנא

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חֲמוֹר מְקַנֵּא / יהודה ליב גורדון

"מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים גּוֹרַל הַכֶּלֶב

– הִתְבּוֹנֵן הַחֲמוֹר בִּלְבָבוֹ וַיֹּאמֶר –

הֵן שָׁמֵן חֶלְקוֹ מִכָּל יִלְדֵי חֹמֶר

וּכְרֵשׂוֹ מָלֵא כָּל טוּב כָּל חֵלֶב,

וּלְגֵו הַחֲמוֹר הָהּ רַק מֶתֶג רַק שָׁבֶט,

מִבֹּקֶר לָעֶרֶב אֻכַּת אֵחָבֶט.

וּמַה-יַּעַשׂ הוּא לֹא אוּכַל עֲשׂהוּ?

כִּי יַחֲנִיף בַּחֲלָקוֹת יִתֵּן יָדָיִם,

אַף יַשְׁמַע קוֹל זִמְרָה נַחַת אָזְנָיִם –

וַאֲנִי מָה? הֵן גַּם לִי לֵבָב כָּמֹהוּ!"

עוֹדֶנּוּ דּוֹבֵר וּמִן הַכֶּרֶם

שָׁב אֲדֹנָיו בָּיְתָה: וּבְשִׂמְחַת נֶפֶשׁ

רָץ חֲמוֹרֵנוּ לִקְרָאתוֹ; וַיָּרֶם

פַּרְסוֹת רַגְלָיו הַמְּגֹאָלוֹת בָּרֶפֶשׁ

וַיְחַבֵּק לוֹ וַיִּשַּׁק הַשְּׁפָתָיִם.

וּלְמַעַן תִּהְיֶה הַמְּלָאכָה תְּמִימָה

נָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ קוֹל כֹּרֶה אָזְנָיִם –

קוֹל חֲמוֹר נֹעֵר, זִמְרָה נְעִימָה!

הוֹ הוֹ בֶּן בּוּז וּבְלִיָּעַל,

אֵי שׁוֹט אֵי מַקֵּל! – קָרָא הַבָּעַל.

הֵבִיאוּ הַמַּקֵּל, הַחֲמוֹר שִׁנָּה קוֹלֵהוּ,

אַף לֹא יָסַף עוֹד לִנְשָׁק פִּי קוֹנֵהוּ.

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

לשאלות חינוך ילדי העובדים

מאת אליעזר שיין (עיון)

א

החנוך בארץ ישראל נתון בתנאים טובים מאוד לעומת מצב החנוך העברי בחו“ל. קודם כל: השפה. שפת דבורו של הילד היא עברית. הוא קולט אותה ומסגלה לעצמו בדרך הטבע, מתוך יחסים ומשחקים עם חבריו לגילו, אפילו אם הוריו ממשיכים לדבר בביתם לועזית. רחוב הילדים בארץ הוא רווי עברית. אין כאן שאלת רבוי השפות בבתי הספר כאשר בחו”ל. ואין השפה העברית נדחקת לתוך תחומיה של שפה שלטת אחרת, אשר בה גדל הילד, חי ומשחק.

ומקום מגוריו של הילד, אשר ממנו הוא דולה את ראשית התרשמותו ונסיונו, הוא ארץ ישראל. “ארץ ישראל”, כך קורא הוא לה וכזאת היא בעיניו. אין לו ההרגשה – שידענוה אנחנו – כי חי הוא בארץ לא לו. התוכן הלאומי קשור קשר אמיץ בארץ מגוריו, אשר היא גם ארץ מולדתו. ושאיפת העם לבנות את ארץ מולדתו מפעילה את הרגשתו של הילד באותו הכוון. השתחרר הילד מאותה השניות, שרסקה את נפשנו בגולה. הארץ מרוה אותו זכרונות עם ועם רגשי ילדות – מזיגה שלא ידָעה עמנו דורות על דורות. ומדה יתרה נודעת לארץ ישראל: נדמה לו לילד העולה לא"י, כי כאן פתח הטבע את אוצרו הטוב לפניו. חי הוא כולו בטבע. הארץ נוצרה לחיות בה רוב ימות השנה תחת כפת השמים. גם אבותינו הראשונים היו בונים כאן את בתיהם רק ללינת לילה ולמסתר מגשם – וכל חייהם עברו עליהם בשדות הארץ.

מלבד זאת מסייעת הארץ לפיתוח אותן תכונות הנפש של עמנו, המעמידות במרכז עיונו את הילד. מצוינים בני ישראל בחיי משפחתם, בדאגתם לחנוך הילד ובשמירה על בריאות גופו. ותכונות אלה מצאו להן בטוי מזהיר בארצנו, אחרי אשר העם החל להתרכז בה. על הדאגה למשפחה תעיד הרכבתה של העליה האחרונה. במסירת נפש יוצאת מהכלל מטפל העולה החדש בהבאת קרוביו ובסדורם. אבל לכל לראש מוצא הרגש הזה את בטויו בחיי המשפחה הצעירה: הילד הוא מרכז החיים במשפחה, אליו נצמדים הלבבות. במשפחה העברית הכופרת והמתפרצת עולה שלהבת נר אלהים, כאשר בדורות אבותינו. האין זה רגש טבעי של עם המתעורר לחיי נעורים?

והדאגה הטבעית של העם לחנוך ילדיו ולשמירת בריאות הגוף מצאה לה את בטויה כאן במערכת מוסדות החנוך ומוסדות הבריאות העממיים; ובכל המפעלים האלה, הרי שוב הילד בבת העין.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.