מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על אילת השחר

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַל אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר / חיים נחמן ביאליק

מְאוֹרָה עַל-פִּי נוּסַח סְפָרַד

נֶחְשְׂפוּ שׁוּלֵי רָקִיעַ, וַיִּדְרֹךְ עַל-סִפּוֹ

הַשַּׁחַר, וַיְצַו עַל-לֵיל: צֵא מִפּוֹ!

וַיְשַׁנֶּה פְנֵי הַכּוּשִׁי וַיְשַלְּחֵהוּ,

וַיֶּאֱסֹף נֵרוֹתָיו, וַיְכַבֶּה כוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ,

וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ הַשְּׁחַרְחֹרָה,

וַיִּתְפָּרֶק נִזְמֵי הַזָּהָב, וַיֵּצֵא אַט בְּגַפּוֹ,

לָלִין בַּעֲמָקִים וּבָחֳרָשִׁים מְצִלִּים,

לָשִׁית בַּכֵּפִים עַל-עֲטַלֵּפִים כַּפּוֹ.

רַק הֵילֵל בֶּן-שַׁחַר עוֹד קוֹרֵץ עֵינוֹ,

לֹא יִכְבֶּה נֵרוֹ וְלֹא יִכְהֶה רִשְׁפּוֹ;

קָבוּעַ כַּנֹּפֶךְ בִּירִיעַת תְּכֵלֶת

יָפֵץ אוֹר צַחַר מִנְּקֻדַּת כַּסְפּוֹ.

חֻבְּאוּ כּוֹכְבֵי בֹקֶר, תִּמּוֹג עֵיפָתָה

מִנִּשְׁמַת הַשַּׁחַר וּמִנִּיד עַפְעַפּוֹ.

וּשְׂפַת הַיְרִיעָה קֵדְמָה מִתְלַבֶּנֶת,

וּבְאַחֲרִית יָם עוֹד יָעִיב בְּאַפּוֹ.

וּשְׁחָקִים יֶחֶוְרוּ יֵלְכוּ הָלוֹךְ וָאוֹר,

יֶחֱוַר הַיְקוּם וְכָל-אֲגַפּוֹ;

יָגִיחוּ יִגָּלוּ מִבֶּטֶן הַחֹשֶך,

וְיָקֵא הָאֹפֶל אֶת-בִּלְעוֹ וְטַרְפּוֹ.

וְאֵד לָבָן יַעַל מֵחַמֵּי הַנָּחַל,

וְדַיָּג מַשְׁכִּים מֵשִׁיט צִנָּה מֵחֻפּוֹ.

וּבַעֲשָׂבִים רְטֻבִּים מֵרְסִיסֵי לַיְלָה

מְפַלֵּג בָּעֵמֶק הַפֶּלֶג לְשִׁטְפּוֹ;

יִרְעַד עַל-חֲצָצָיו הוֹמֶה וּמְבַעְבֵּעַ,

יְקַפֵּץ כַּיֶּלֶד –וּמַה-יָּפֶה קִצְפּוֹ.

וּמְלֹא תֵבֵל יַחֲרִישׁ דּוּמָם וְיָחִיל

לְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בֶּעֱזוּז תָּקְפּוֹ.

הַכֶּלֶב עַז הַנֶּפֶשׁ נִלְאָה לִנְבֹּחַ,

הֹזֶה בִּמְלוּנָתוֹ וְנָח מִזַעְפּוֹ.

וְשֶׂכְוִי אֶל-רֵעֵהוּ מֵרָחוֹק קוֹרֵא,

יָעִיר הַבֹּקֶר בִּגְרוֹנוֹ וּמְחִי גַפּוֹ;

אוֹר אוֹר, בַּרְקָאי! הַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיצָה! –

רָאָה הַלַּיְלָה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-עָרְפּוֹ;

הִתְלַקַּח הַמִּזְרָח, הַטַּל הִבְרִיק מָטָּה,

מִקֶּדֶם זָהָב יֶאֱתֶה אֶל-נִטְפּוֹ.

וַיֵּעוֹר הֶחָרוּץ וַיֵּצֵא לִמְלַאכְתּוֹ,

כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ וּפִיּוֹת טַפּוֹ.

וְיָרֵא עִם-שֶׁמֶשׁ יָרוּץ בֵּית אֲדֹנָי

וַאֲשֶׁר בָּנָה לֵאלֹהָיו בַּיִת בִּשְׂעִפּוֹ.

וְלֵב חָלָל כְּלִבִּי יֵעוֹר עִם-פִּצְעוֹ,

אֲשֶׁר כָּלָה קֵיצוֹ וַיָּבֹא חָרְפּוֹ;

יִרְאֶה זִיו אֲדֹנָי מִתְחַדֵּשׁ לַבְּקָרִים,

וְשָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו וְזָכַר יְמֵי חָרְפּוֹ,

בִּשְׁכֹּן חֶסֶד אֵל וַאֲמִתּוֹ בְּקִרְבּוֹ,

בְּהִלּוֹ נֵר אֲדֹנָי עֲלֵי שַׂרְעַפּוֹ;

וַיַּחֲלֹם כְּיוֹסֵף וְהוּא דָגוּל מֵרְבָבָה,

וְעַתָּה, אֲהָהּ! –וְהוּא צְעִיר אַלְפּוֹ.

וַיֵּדַע כִּי אִוַּלְתּוֹ סִלְּפָה דַרְכּוֹ

וְאלֹהִים שָׂךְ בַּעֲדוֹ מִיַּשֵׁר סִלְפּוֹ.

לַבְּקָרִים תִּדְלֹף עֵינוֹ אוּלַי יֵרָפֵא,

וּפִצְעוֹ יַעֲמִיק אַף יִמַּק מִדִּלְפּוֹ.

לוּלֵא נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר,

כִּי יַךְ אַף יִשְׁלַח דְּבָרוֹ לִרְפֹּא.

תרנ"ב.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הרהורים והגיונות

מאת אהרן דוד גורדון (מאמרים ומסות)

יש רגעים, שהאדם אינו יכול לשאת את עצמו. אז הוא שואל את עצמו: האם נשמתי כל כך גדולה, עד שאין גופי יכול לשאת אותה, או כי נשמתי כל כך קטנה, עד שהיא אינה יכולה לשאת את הגוף? בכל אופן, נשמה גדולה צריכה לשאת את עצמה ואת הגוף עמה. ואולי ישנם בעלי-נפש מאושרים כאלה, שאין בחייהם מקום לשאלה כזאת.


‘מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא’. אולם קודם נאמר: ‘ומות בהר אשר אתה עולה שמה’. אבל השאלה היא: אם אחרי ראיית הארץ המבוקשת אפשר לחיות מבלי לבוא שמה. היש חיים כאלה? – חיים יותר עמוקים מכל מה שראה בו האדם את מקור החיים? או היש גובה כזה, – גובה למעלה מן הדרך, אשר נגלה לאדם לעולמות היותר עליונים?


המידה של ביטול אחרים, של ביטול ‘הקטנים’, כפי שהם נקראים בפי ‘הגדולים’, אינה כלל מידה של גדלות, של אינדיבידואליות גדולה, של אישיות עליונה, כי אם ממש ההיפך. לפני אינדיבידואליות גדולה באמת אין גדול וקטן בטבע האין-סופי. החלוקה בין גדול וקטן היא חלקם של הקטנים, היא היא תעודת העניות שלהם, שהם נותנים או לוקחים לעצמם. מי שרואה את אחרים קטנים ממנו, הוא יכול להיות יותר גדול (כלומר יותר גדול מקטנים), יותר עליון, אבל בשום פנים ואופן לא גדול ולא עליון. הביטול בא בהכרח מתוך צמצום ה’אני' בגבול ידוע, אם צר או רחב, אבל לא מתוך התפשטות ה’אני' לאין סוף, לתוך כל מי שחי והווה.


ראית נפש מסתתרת בשפריר חביון של הבדידות העליונה, – והנה שפרירה עשוי שָפִיר, כי שִלְיָתָה נהפכה לה על פניה, והיא רואה את עצמה – ויש לה מעריצים החושבים אותה – חבויה ונסתרה!


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.