מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הִמְנוֹן לָאוֹר

מאת: ג'ון מילטון , תרגום: אברהם רגלסון (מאנגלית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: אנגלית

הוֹד לְךָ, אוֹר קָדוֹשׁ, יְלִיד שָׁמַיִם, רֵאשִׁית-אוֹנָם!

אוֹ קְרִינָה נִצְחִית אֲשֶׁר עִם הַנִּצְחִי

אֶקְרָאֲךָ, אַף לֹא אֶאְשָׁם? כִּי הָאֱלֹהִים הוּא אוֹר,

וְלֹא שָׁכַן בִּלְתִּי-אִם בְּאוֹר, בַּל גֶּשֶׁת אֵלָיו,

מֵרֹאשׁ וּמִקֶּדֶם – שָׁכַן אָז בְּתוֹכְךָ,

שֶׁפַע מֵאִיר מֵהֲוָיָה מְאִירָה, בִּלְתִּי נִבְרָא!

אוֹ, הַאִם בָּחַרְתָּ שְׁמוֹעַ: זֶרֶם-אֵיתֶר זָךְ,

אֲשֶׁר מַעְיָנוֹ מִי יַגִּיד? בְּטֶרֶם שֶׁמֶשׁ,

בְּטֶרֶם שְׁחָקִים, הָיִיתָ, וּלְקוֹל אֱלֹהִים,

כְּמוֹ בַּשַּׂלְמָה עָטַפְתָּ

אֶת עוֹלַם-הַמַּיִם הַגּוֹבֵר, אָפֵל וְעָמֹק,

נִכְבֹּשׁ נִכְבַּשׁ מִתֹּהוּ וָבֹהוּ, נֶעֶדְרֵי סוֹף.

פָּנֶיךָ אֲנִי שָׁב וּמְשַׁחֵר בְּכָנָף שִׁבְעָתַיִם עַזָּה,

אַחֲרֵי בָּרְחִי מִמְּצֻלַּת-שְׁאוֹל, אִם-כִּי רַבַּת שָׁהִיתִי

בַּמָּדוֹר הָאָפֵל הַהוּא. וּבְעֵת מְעוּפִי,

בְּהִנָּשְׂאִי דֶרֶךְ אֹפֶל תַּחְתוֹן וְאֹפֶל בֵּינוֹנִי,

בִּרְנָנִים, לֹא יְדָעָם כִּנּוֹר-אוֹרְפֵיאוּס,

שַׁרְתִּי עַל עִרְבּוּבְיָה וְלַיְלָה נִצְחִי;

כִּי לִמְּדַתְנִי שְׁכִינַת-הַשְּׁחָקִים לְהָעֵז רֶדֶת

אֶל מוֹרַד הַחֹשֶׁךְ, וְשׁוּב עֲלוֹת,

וְאִם יִקְשֶׁה וְיִפָּלֵא: אוֹתְךָ אֲנִי שָׁב וּפוֹקֵד בְּמִבְטַחִים

וּמְנוֹרָתְךָ – חִיּוּת וּמַלְכוּת – אַרְגִּישׁ. אֲבָל אַתָּה

לֹא תָּשׁוּב תִּפְקוֹד הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה, שָׁוְא תִּתְגַּלְגֵּלְנָה

לִמְצוֹא קַרְנְךָ הַנּוֹקֶבֶת, וְלֹא תִּמְצֶאנָה שָׁחַר;

נֵטֶף כֹּה עָבֶה, שַׁלְאֲנָן, כִּבָּה אֶת כַּדּוּרֵיהֶן

אוֹ עִרְפּוּל כֵּהֶה אוֹתָם צֵעֵף. אַךְ לֹא בַּעֲבוּר זֵה

אֶחְדַּל נְדוֹד בִּמְקוֹמוֹת, שָׁם בְּנוֹת-הַשִּׁיר אוֹפְפוֹת

מַעְיָן צָלוּל, וְחֹרֶשׁ מֵצֵל, וְגִבְעָה לְפוּפַת-שֶׁמֶשׁ –

חוֹלֵה אַהֲבַת שִׁירָה קְדוֹשָׁה: וּבְרֹאשׁ

אוֹתָךְ, צִיּוֹן, וְהַנְּחָלִים גְּדוּיֵי-פְרָחִים מתָּחַת,

הָרוֹחֲצִים רַגְלַיִךְ-קֹדֶשׁ וּבְהֶמְיָה יִזְרוֹמוּ,

לַילָה-לַילָה אֶפְקֹד, וְכֵן לִפְרָקִים לֹא אֶשְׁכּחַ

אֶת הַשְּׁנַיִם זוּלָתִי, שָׁווּ לִי בְּגוֹרָל,

וּמִי יִתּןֵ וְשָׁוִיתִי לָהֶם בִּתְהִלַּת-שֵׁם,

הָעִוֵּר תַּמִּירִיס, וּמֵאוֹנִידֶס הָעִוֵּר,

וְטִירֶסְיַס וּפִינֵיאוּס, נְבִיאִים קְדוּמִים.

אָז מְזוֹנִי – הֶגְיוֹנוֹת אֲשֶׁר מֵאֲלֵיהֶם יָנִיעוּ

סְפוֹרוֹת הַרְמוֹנִיּוֹת; כַּצִּפּוֹר הָעֵרָה,

בַּחֲשֵׁכָה תָּשִׁיר, וּבְמַחֲבֵא-צְלָלִים נִסְתֶּרֶת,

תַּנְעִים מַנְגִּינַת-לָיְלָה. כֵּן עִם הַשָּׁנָה

מוֹעֲדִים יָשׁוּבוּ; אֲבָל לֹא אֵלַי יָשׁוּב

יוֹם אוֹ פַעֲמֵי-נֹעַם אֲשֶׁר לְעֶרֶב אוֹ בֹקֶר

אוֹ מַרְאֵה צִיץ רַעֲנָן אוֹ וֶרֶד-קָיִץ,

אוֹ עֶדְרֵי צֹאן אוֹ בָקָר, אוֹ פְנֵי-אָדָם אֱלֹהִיִּים.

תַּחַת אֵלֶּה, עָנָן וְאֹפֶל לֹא-יָמוּשׁ

יַקִּיפוּנִי, מִדַּרְכֵי-אֱנוֹשׁ עַלִּיזִים

נֻתַּקְתִּי, וְתַחַת סֵפֶר-הַדַּעַת הַיָּפֶה

מַתְּנָתִי הִיא רֵיקָנוּת כְּלָלִית

מִמַּעֲשֵׂי-בְּרֵאשִׁית, לִי נֶעֶקְרוּ וְנִמְחוּ,

וְחָכְמָה, שַׁעַר אֶחָד נָעוּל בְּפָנֶיהָ כָּלִיל.

עַל כֵּן, בְּיֶתֶר-עֹז, אַתָּה, אוֹר עֶלְיוֹן,

זְרַח מִבִּפְנִים, וְאֶת הַנְּשָׁמָה לְכָל כֹּחוֹתֶיהָ

הַקְרֵן. שָׁם טַע עֵינָיִם. כָּל אֵד מִשָּׁם

נַקֵּה וּפַזֵּר, לְמַעַן אֶחֱזֶה וַאֲסַפֵּר

דְּבָרִים, בַּל תְּשׁוּרֵם עֵין בֶּן-תְּמוּתָה.

מתוך “גן-עדן האבוּד”

ג'ון מילטון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ג'ון מילטון (מחבר)
רקע
ג'ון מילטון

יצירותיו הנקראות ביותר של ג'ון מילטון

לכל יצירות ג'ון מילטון בסוגה שירה

לכל יצירות ג'ון מילטון

עוד מיצירותיו של אברהם רגלסון (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

על "החדר" ו"התלמוד"

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

בנעילת הועידה הנ"ל

אילו היינו מתפתחים בדרך הטבע – לא היינו מרגישים חבלי-לידה או חבלי-תחיה; הדבר היה הולך ומתפתח כדרך כל העולם, ובתי-ספרנו הלאומים הישנים, שהיו משמשים מדור לחנוך העברי במשך מאות שנים ושהעמידו לנו הרבה חכמים וסופרים – היו הולכים ומתפתחים בטבעם. מאימתי התחילו החבלים האלה? מאותו הזמן, שיד זרים נכנסה והתחילה מעכבת את התפתחותנו.

הנה העמיסו עלינו מבחוץ “רבנות מטעם”, שכלפי פנים לא היה לה שום תפקיד וצורך, אבל חפצו להעמיד מליץ, מתורגמן בין הקהלה והממשלה, וקראו לו בשם “רב”. זו היתה רק גניבת דעת כלפי פנים וכלפי חוץ. העם לא הודה בו, ברב זה, והלז לא הביא שום תועלת. ומכיון שישב רב על כסאו וקבל את שכרו – אי אפשר היה להפטר ממנו והיו מוכרחים ליתן לו איזו עבודה. בכלל עבודה זו היה בית-הספר “הקאזיוני” (הרשמי), שאף הוא היה מיותר לגמרי. מטבע ברייתו היה מתנגד לבית-ספר לאומי, והיה משרה בתוכנו את ריח ה“קזיונשצ’ינה. מתוך כך נעזבה אצלנו הרבנות הדתית, גם בית-הספר וגם הישיבה היו עזובים, מפני שהאנרגיה הלאומית נתפלגה ונדלדלה: בית-הספר ה”מודרני" אי-אפשר היה לו להיות לאומי ונסתאב בעם-הארצות, ובית-הספר הלאומי אי-אפשר היה לו להיות “מודרני”… ולתקן את המעוות ההיסטורי קשה מאד. החדר נעשה בעינינו לסמל השמצה ואי-הנקיון, שלשמעו תאחז אותנו פלצות, המלמדים – לסמל עם-הארצות והגסות. הצליחה הסיסמה של בית-הספר החדש: חס וחלילה להזכיר בשמו של החדר! אבל לחנם חושבים כך. גם החדר היו לו כמה מן היסודות הבריאים, הדרושים לכל בית-ספר, והצורות שלבש לא נבעו מתוך הפרינציפים הפנימיים שבו. הקלקולים באו מתוך תנאי הזמן והמקום. הלא אין זה מיסודותיו של החדר, שהרבי יהיה דוקא בור ועם-הארץ, והעז תהיה מלחכת את תבן הגג של החדר, והילדים ילמדו דוקא “תזריע מצורע” ומסכת “כתובות”. גם איסור למודי החול אף הוא אינו כלל מן הפרינציפים של החנוך העברי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.