מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

סְנָאִי / חיים נחמן ביאליק

סְנָאִי קָטֹן גְּדָל הַזָּנָב הָאֱגוֹז עוֹדוֹ בַּכָּף –

יָשַׁב לוֹ בְּרֹאש הֶעָנָף, פִּתְאֹם פָּף! –

יָשֹׁב יָשַׁב עַל עֲכוֹזוֹ, וַיָּעָף חֵץ,

פִּצַּח לוֹ בַּלָּט אֲגוֹזוֹ. נָפַל סְנָאִי מִן הָעֵץ,

הָהּ, עַל סְנָאִי בָּא הַקֵּץ!

לתוכן הענינים

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מבין הערפל: כרך שלישי

מאת יחיאל יוסף לבונטין (פרוזה)

XLII.

היום פנה ואתא ערב, כאשר יצאה דבורה מבית סוחולסקי. בצד הרחוב השוקט נגש אלי נער אחד, פנה כה וכה כמתגנב ואמר לה:

– הא לך, דבורה, פתקה מאחד ממכיריך.

הנער מסר לה את הפתקה וחמק ונעלם ברחוב השני.

היא פתחה את האגרת וקראה את הדברים האלה:

חברתי! אם תבואי אל מקום פלוני ואלמוני, – תמצאני שמה… צריך אני לראותך… חברך בוריס".

– בוריס! – קראה דבורה בתמהון. – האומנם שב לעירנו?…

היא מהרה ללכת אל המקום המיועד, כי גרסה נפשה על בוריס. היא כבדה בלבבה אותו, יען הוא היה עסקן חרוץ, מסור בכל נפשו לדעותיו; הוא עשה את עבודתו באמונה ולא אהב לבלות את עתו בפטפוטי-ויכוחים ובפלפולים.

היא עברה את השוק והרחוב הגדול ששם בתי-הפקידים, משם עברה דרך מגרש ריק אל העבר השני, ששם בנו הימים האחרונים בתים חדשים וחנויות חדשות וסללו רחוב גדול אל תחנת מסלת-הברזל החדשה. במקום הזה פגשה בכנופיות פועלים נכרים, שהתגוררו בחוץ ובמגרש בעזבם את בתי החרושת אחרי כלות העבודה שם, במשרתים ובפקידים שונים אשר עושים את מלאכתם בתחנת המסלה וגם במיכאנאים מבית מלאכת תקון המרכבות אצל בתי-המשתה עמדו כנופיות אנשים ונשים, צחקו והתהוללו. הפנסים האירו את הרחוב באור קלוש. משם עברה דבורה במשעול צר והלכה לאטה כמו יצאה לשוח ופנתה אל עבר הגנים אשר לחוף הנהר נגד היער.

היא נכנסה אל מסדרות אחד הבתים הקטנים בין הגנים. בדפקה פעמים על הדלת נפתחה זו האחרונה, ועל הסף הופיע לפניה אכר לבוש מעיל שער וכובע גדול על ראשו.

– בואי הנה, דבורה, – אמר האכר בלחש.

– בוריס! האתה הנך? לא הכרתיך…

ואמנם קשה היה להכירהו במלבושו זה. הוא היה נבוך מאד, פניו חורים ונזעמים, כל גופו התנועע כאילו רעד מסערת-נפש או מקדחת.

– בוריס! מתי באת הנה? מה מעשיך פה?

הוא סגר את הדלת והראה לה בדממה על הספסל העומד אצל השלחן. מנורת-נפט קטנה האירה את החדר הקטן והמפוחם.

היא ישבה והביטה אליו כשואלת. רגעים אחדים שררה דממה בחדר.

– רק זה יומים שבאתי הנה, – ענה בוריס על שאלתה בלחש.

– איה היית בכל הימים האלה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.