מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שירים מן העזבון

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שירים מן העזבון – עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת / ח"נ ביאליק

וְטוֹבָה מֵחָכְמָה הַרְבֵּה סִכְלוּת מְעָט

בֵּין הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים,

עַל הֶהָרִים הָרָמִים,

דּוּמָם הָלְכוּ וַיֶהְגּוּ

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּבַמַּעֲרָב הִזְהִירָה

שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה אֲדֻמָּה –

וּבֵין עֲצֵי הַיַּעַר

שָׁר גַּם זָמִיר, כִּמְדֻמֶּה…

הָכֹּל הָיָה כַּנָּהוּג…

וּבְכֵן, מוּבָן מִמֵּילָא

שֶׁהַשּׂיחָה לֹא הָיְתָה

שִׁיחָה רֵיקָה וּבְטֵלָה.

וְאֶל מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית

אַחֲרִית שִׂיחָם נָסַבָּה,

וּמִמַּעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית

אֶל מַעֲשֵׂי מֶרְכָּבָה.

וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן

נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים

אֶל כָּל אוֹתָם הַסּוֹדוֹת

שֶׁבְּלִי פִּתְרוֹן נוֹצָרִים:

אֶל סוֹד תַּכְלִית הַבְּרִיאָה

עַל יְדִיעָה וּבְחִירָה,

אִם הַבִּירָה בְּלִי מַנְהִיג,

אִם יֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה; –

אֶל כָּל אוֹתָן הַשְּׁאֵלוֹת

שֶׁאֵין שְׁאֵלָה אַחֲרֵיהֶן, –

שֶׁכֹּה הָיוּ לְזָרָא,

שֶׁכֹּה קַצְנוּ מִפְּנֵיהֶן…

אֶחָד אוֹמֵר, – הָאֶחָד

זָקֵן חָשׁוּב נְשׂוּא פָּנִים

אַךְ אִיש מָצוֹק מַר-נֶפֶשׁ,

עָנִי מְטֻפָּל בְּבָנִים. –

וּבְכֵן אוֹמֵר: "אַלּוּפִי!

כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ

עַל סְבִיבוֹתָם הֵם שָׁבִים,

וְלָעַד לֹא יֶחְדָּלוּ.

כֹּחַ אַדִּיר אַךְ עִוֵּר

יִדְרֹךְ יַצְנִיף אוֹתָנוּ,

וּבְיַד גַּאֲוָה נִסְתָּרָה

כַּדּוּר מִשְׂחָק כֻּלָּנוּ.

הֵן יֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה –

אַךְ מִי יִתֵּן אֵדָעָה

כָּל הַבִּירָה הַלֵּזוּ

בִּשְׁבִיל מִי הִיא נִבְרָאָה?

הַהֵיכָל מַתְעֶה הִנֶּהָ,

וְאִם בִּירַת תַּעְתּוּעִים?

אִם בֵּית מִשְׂחָק יְצָרָהּ

בּוֹרֵא אוֹהֵב שַׁעֲשׁוּעִים?

אוּלַי פֻּנְדָּק הִנֶּהָ

וּבֵית אוֹרְחִים לְלִינָה? –

אִם כֵּן, אֵיפֹה פְּרוֹזְדֹרָהּ

וְאֵיפֹה טְרַקְלִינָהּ?

אוּלַי מִקְלָט הִנֶּהָ

לְתוֹעֵי לֵב מְשֻׁגָּעִים?

אוֹ אוּלַי, הָהּ! וְכָל אֵלֶּה –

חֲלוֹמוֹת קָשִׁים וְרָעִים! –

וְכָל הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל

סְדַן אַרְצֵנוּ הַתֹּעָה

אֵינָה אֶלָּא רֹאשׁ מַחַט

אֲשֶׁר אָבַד לֶאֱלֹהַּ, –

לִפְנֵי נְצָחִים אֵין סְפֹרוֹת

בְּמֶרְחַב יָהּ אָבָדָה,

וְאֵל גֵּא, רָם עֵינַיִם,

לֹא הִתְבּוֹנֵן, לֹא יָדָע…

אוּלַי הָהּ! וְכָל אֵלֶּה

אַךְ הֲתוּלִים עִמָּנוּ, –

וְאֶל כּוֹכַב הַגְּזֵרָה

מִקְרֶה זָר הִשְׁלִיכָנוּ?

מִקְרֶה עִקֵּשׁ הֲפַכְפַּךְ,

מִקְרֶה מַתְמִיד בַּעַל חֻקִּים,

קֹרֵא סְדָרִים מֵאֹפֶל

וּמִבֹּהוּ – מְצוּקִים?..

אוּלַי הָהּ!.. כָּכָה אֶשְׁאַל

עַד שׁוּבִי לַעֲפָרִי;

הֲיֵשׁ פִּתְרוֹן לָהֵמָּה?

לָמָּה תִּצְחַק, אַכְזָרִי?"

כָּכָה טָעַן הָאֶחָד,. –

וּשְׁתֵּי עֵינָיו הַדְּלוּחוֹת

דַּלּוּ נִשּׂאוּ לַשֶּׁמֶשׁ

הַהוֹלֶכֶת לִמְנוּחוֹת.

וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה..

בִּזְקַן חֲבֵרוֹ הַשּׁחוֹר

תָּקַע בֹּהֶן עֲקֻמָּה

עַד כִּי נִרְתַּע לְאָחוֹר.

וּמָה אָמַר הַשּׁנִי? –

– גַּם הַשּׁנִי נְשׂוּא פָּנִים

לֹא נָפַל מֵחֲבֵרוֹ

בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים;

וּמִזְּקָנוֹ הָרָחָב

וּמִבִּטְנוֹ הַמְלֵאָה

נִרְאֶה בָּרוּר שֶׁקָּנָה

הַרְבֵּה חָכְמָה וְדֵעָה.

וּמֶה עָנָה הַלָּז? –

בָּרִאשׁוֹנָה הִתְבּוֹנֵן

בְּדֻמִיָּה בַּחֲבֵרוֹ

הַמִּתְעַטֵּף וּמְקוֹנֵן, –

אַחַר הוֹצִיא אֶת תֵּבַת

הַטַּבַּק מִצַּלַּחְתּוֹ

וַיָּרַח מְלֹא אֶצְבָּעוֹ,

אַחַר הוֹצִיא מִטְפַּחְתּוֹ –

וַיִּמַח אֶת נְחִירָיו

וְאַחֲרֵי כֵן הִתְעוֹרֵר

וַיִּפְתַּח אֶת פִּיהוּ

וַיִּנָעֵר – וַיְזוֹרֵר!..

וּבֵין הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים,

עַל הֶהָרִים הָרָמִים

הָלוֹךְ הָלְכוּ וַיֶחֱשׁוּ

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּכְלָפִּיד בּוּז, הַשֶּׁמֶשׁ,

וּבְחֻצְפָּה יְתֵרָה –

כֹּה הִזְהִירָה מִמַּעֲרָב,

כֹּה עֵינַיִם נִקֵּרָה…

וּמֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת

עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה

הַקּוּקִיאָה בַּיַּעַר

“קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!” הִשְׁמִיעָה..

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

שני רעים

מאת מאיר דיזנגוף (פרוזה)

(מספּורי ילד)

שלום היה אחד מרעי אשר אהבתי מאד. זה לנו כשלוש שנים אשר אנחנו יושבים אחד אצל רעהו בבית-ספרנו. בוקר-בוקר הננו יוצאים יחדיו מבתינו ללכת למורנו – כי שכנים הם אבותינו ובתיהם קרובים אחד למשנהו.

מדי כלות עתות למודנו הננו הולכים יחדיו לראות את רעי בבית אביו, או כי יבוא אצלנו וגם נאכל לפעמים איש על שלחן אבי רעהו, כי מנוער הסכנו, גם אני גם שלום, להיות יחדיו בבית-הספר, בבית ובחוץ.

פעם ביום קיץ לפנות ערב ואנחנו משוטטים על שפת-הים ומקבצים צדפים קטנים ויתר פליטת הים. היה חם מאד, ואני אמרת לרעי לשלום: הבה נרדה נא ונרחץ את בשרנו במים ולא יודע לאיש (כי אסור אסרו עלינו אמותינו את הרחיצה בים בלי היות אתנו מורנו או אחד מהורינו). וימצא הדבר חן בעיני שלום ומסיר מעלינו את בגדינו ונרוץ אל תוך המים ונשחה ככל אַות נפשנו כי אין מוחה בידנו.

ויהי כלבוש שלום את בגדיו ויטלטל אותם בכח למען נער את החול אשר דבק בהם, ורגליו עומדות פרודות, אחת על חול אשר על שפת הים והשניה במים, כי חפץ לרחוץ את רגליו בטרם ילבש את מכנסיו. ויהי בהרימו את רגלו הימנית לשימה במכנסים ויפול מלא קומתו המימה, וגם בגדיו אתו והשעון נפל מצלחתו אל תוך הים ולא נודע כי בא אל קרבו.

כשתי שעות חפשנו את השעון בכל גדות הים, חפרנו גומות רבות בכל החול אשר לפנינו, ולשוא – את השעון לא מצאנו. צר היה לנו מאד על אבדן חפץ יקר, אך יתר מזה יראנו את גערת אבותינו, פן ירגזו עלינו על המרונו את פיהם לרחוץ במי הים באין אתנו איש.

ובידעי כי אני רק אני הייתי בעוכרי שלום, יען כי בעצתי הלך לרחוץ בים, לא ידעתי שלו בנפשי.

ויהי בעמדנו בפנים זועפים מיגון ומכעס, היתה עלי רוח נדיבה ואומר: שמע נא את אשר אגדך: קח לך את שעוני ולך לך לבית אביך ואל תגד לאיש דבר מכל אשר קרה אותך. הן שעוני כשעונך, כי יחדיו קנו אותם הורינו למעננו, ואני אתאמץ לבל יודע לאבותי כי אין שעוני אתי, יעברו נא ימים אחדים ואחר נראה מה לעשות.

כה עברו עלינו כששה ירחים בלי אשר נודע דבר אסון שלום לאיש, בלי אשר נודע לאבותי כי אין שעוני אתי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.