מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[וְאוֹמֵר מַה-יְּחַזֵּק]

מאת: שמואל הנגיד

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

וְאוֹמֵר מַה-יְּחַזֵּק עָם

עֲנֵהוּ יַד גְּדוֹלֵיהֶם

וּמַה-יַּשְׁפִיל גְּדוֹלֵיהֶם

עֲנֵהוּ מוֹת עֲוִילֵיהֶם

וּמִי יָמִית עֲוִילֵיהֶם

עֲנֵהוּ שֹׁד אֱוִילֵיהֶם

וְאֵיךְ שַׁדּוּ אֱוִילֵיהֶם

הֲשִׁיבֵהוּ בְּטוֹב לָהֶם

וְאֵיךְ טוֹבוּ עֲנֵהוּ עֵת

אֲשֶׁר רַבּוּ גְּזוּלֵיהֶם

וּמִי גָזַל גְּזוּלֵיהֶם

עֲנֵה אוֹתוֹ אֲצִילֵיהֶם

וּמָתַי נִגְזְלוּ שִׂיחַ

בְּעֵת פָּרְצוּ בְּהַבְלֵיהֶם

וְאֵיךְ פָּרְצוּ עֲנֵה אוֹתוֹ

בְּתֹם עוֹטֵי גְדִילֵיהֶם

וְאַיךְ תַּמּוּ עֲנֵהוּ עֵת

מְבוֹא צַר עַל-גְּבוּלֵיהֶם

וְאֵיךְ בָּאִים עֲנֵהוּ עֵת

יְבִיאוּם שָׁם רְכִילֵיהֶם

אֲשֶׁר דַּלּוּ בְּרֹב עָשְׁקָם

וְהוֹרִישׁוּם בְּנִכְלֵיהֶם

וְלָכֵן הֵם מְבַקְשֵׁיהֶם

וְלִמְשַׂנְאִים חֲיָילֵיהֶם

אֲבוֹי לָעָם אֲשֶׁר כָּבְדוּ

עֲלֵי רֹאשָׁם נְקַלֵּיהֶם

וְנִבְלֵיהֶם כְּמִצְנַפְתָּם

וְשׁוֹעֵיהֶם כְּנַעֲלֵיהֶם

וְעַבְדֵיהֶם אֲדוֹנֵיהֶם

וְאוֹיְבֶיהֶם פְּלִילֵיהֶם.

שמואל הנגיד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמואל הנגיד
יצירה בהפתעה
רקע

חשוב את דרכך

מאת יוסף אהרונוביץ (מאמרים ומסות)

ימות גשמים קשים היו אז, בשנת תרס"ו, עת בואי לארץ, ומעיר חוף אחת לשניה טולטלתי בעגלה שלושה ימים. העגלון, יהודי רומיני מראשוני המתישבים במושבה שומרונית אחת, הושיבני על ידו וכל הדרך לא פסק פיו מן הדבור, שהיה חציו מוקדש לסוסים, שיהיו טורחים ומושכים את העגלה ברפש, וחציו לי, החדש, שזה עתה בא לארץ.

– לשם מה אתם באים עתה הנה, והיכן הייתם “אותם הימים”?" – שאל – מביט אני עליך, על צוארונך המגוהץ, שאינו מעיד על כוח יתר, ושואל את עצמי: מה יעשה ברנש כזה כאן? אז, בימי הפקידות של הברון, היו מביאים בכל יום שישי מהעיר למושבתנו עגלה טעונה ארגזים מלאים מג’ידיות ומחלקים לכל. אילו באתם אז, הייתם יכולים גם אתם “לעשות חיים”. מי דרש אז עבודה? פקידי הברון, כ“אנשים מלומדים”, הבינו יפה שיהודי לא נוצר לעבודה קשה. עבודת אדמה היא ענין לפלחים ולא ליהודים. ומי שידע להתהלך עם הפקידות כראוי, הצליח לצבור הון. הפקידות דאגה גם לדור הצעיר והשתדלה שבנינו לא ישארו כאן. ובאמת שלח אלוהים את בנינו למחיה לפנינו: הם התפזרו לכל ארבע כנפות העולם ושם הצליחו ו“עשו חיים”. ועתה, כשהברון התחיל לקמץ בתמיכה ופרנסתנו העיקרית נשארה תלויה בחסדי ה“חרתים” הערבים, אנה היינו באים, לולא התמיכה שאנו מקבלים מבנינו אשר במרחקים.

עתה צא וחשוב: בנינו שנולדו כאן, שהורגלו באקלימה של הארץ ובדרכי חייה, לא ראו לפניהם אפשרות להשאר בה, ואתם, בני אקלים אחר והרגלי חיים אחרים, ונוסף לזה עוד “חכמים ונבונים” כולכם, דורשי דרשות בעברית ו“מתקני עולם” – אתם מאמינים שתוכלו להסתדר בארץ?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.