לכבוד הדאקטאר אפרים את פגשתיו בקארלסבאד

טֶרֶם יְדַעְתִּיךָ שִׁמְעֲךָ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לֹא רְאִיתִיךָ תְּכוּנָתְךָ יָדַעְתִּי

חֲכָמִים וְסוֹפְרִים שִׁבְחֲךָ יַגִּידוּ

אַנְשֵׁי שֵׁם גֹּדֶל חָכְמָתְךָ יָעִידוּ

יָשִׂישׂוּ בְחֶבְרָתֶךָ וְלִקְרַאת בּוֹאֶךָ

טַל לָמוֹ דְּבָרֶיךָ דְּבַשׁ אֲמָרֶיךָ,

וַאֲנִי אָנָה אֶמְצָאֲךָ לֹא יָדַעְתִּי

רַבּוֹת חִפַּשְׂתִּיךָ וְלַשָּׁוְא יָגַעְתִּי

הִרְבֵּיתִי לְבַקֶּשְׁךָ וְתַחְבֻּלוֹת פָּעַלְתִּי

אַךְ בְּכָל זֹאת רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי

אָז אָמַרְתִּי אֵין תִּקְוָה, נוֹאָשׁ לְתִקְוָתִי

עֲדֵי פֹה עִיר קַרֶלְסְבַּד לִשְׁתּוֹת מֵי בְאֵר בָּאתִי

וְהִנֵּה בַבֹּקֶר עֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבוֹת

בְּהִתְאַסֵּף הָעָם כֹּאֲבִים וְכֹאֲבוֹת

לִשְׁתּוֹת לְמַחֲלָתָם מֵי בְאֵר מַיִם חַיִּים

וְהִנֵּה נָא בְתוֹכָם גַּם אַתָּה אֶפְרַיִם

אֲחַזְתִּיךָ יְדִידִי! אֲחַזְתִּיךָ וְלֹא אַרְפֶּךָ

אִם לֹא עַתָּה מָתַי אוֹסִיף עוֹד אֶרְאֶךָ?

שִׁעֲשַׁעְתִּי אִתָּךְ וְחֶבְרָתְךָ נָעֵמָה

חָכְמָתְךָ וּמִדַּבְּרוֹתֶיךָ שְׂשׂוֹנִי הֵמָּה

נַפְשְׁךָ נִקְשְׁרָה בְנַפְשִׁי וְלֹא אֶשְׁכָּחֶךָּ

מָצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְאֶזְכָּרֶךָּ

אוּלָם יָרֵאתִי אִם אַתָּה תִּרְחַק נְדוֹד

מִי יוֹדֵעַ אִם תִּזְכְּרֵנִי אַתָּה עוֹד

לָכֵן קַח מִנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנֶיךָ

הֵא לָךְ “תֹּאַר פָּנַי”¹ שִׂימָה בְחֵיקֶךָ

וְהָיָה בַּעֲבוֹר זְמַן בּוֹגֵד עַל פָּנֵינוּ

שִׂים פָּנַי לְעֵינֶיךָ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנִי.