לא טרגדיות בלבד יש בחיינו; יש בהם גם קומדיות.

גם ה“אורתודוכסים” וגם ה“ליברלים”, – כלומר: בעלי-הרפורמה, – שלנו אין להם בעולמם אלא – ה“שולחן ערוך”. כך מחיבת בהכרח ההשקפה ההיא, העושה את הדת לא לאחת הנקודות של היהדות, אלא לנקודתה היחידה. יש בין האורתודוכסים בנוסח ה“איזראעליט” ובין הרפורמיים בנוסח ה“ליבער. יודענטום” רק הבדל אחד: פרנסת-נפשם של הראשונים היא – שמירת ה“שולחן הערוך”, ופרנסת-נפשם של האחרונים היא – בטול ה“שולחן ערוך”.

הנה כן, בנומר האחרון של ה“ליבער. יודענטום” מוסר הד“ר זאמטר את דינו לבני-חבורתו, שהרבנים ה”ליברלים" אינם משמשים במעשיהם וארחות-חייהם מורי-דרך נאמנים לעדותיהם, משום שרוּבם, אף-על-פי ש“ליברלים” הם להלכה, שומרי-מצוה הם למעשה. “אם נוצרי ליברלי, – קובל הד”ר זאמטר, – יאמר ליהודי ליברלי; לוּ גם יהי, שאתה אינך מדקדק במצוות, הקרואות יהודיות, אבל באי-כח דתך הרשמיים, ולא רק האורתודוכסים הקיצונים, מדקדקים בהן, ומכאן, שהצורות הללו מעיקרי דתך הן, – קשה יהיה ליהודי הליברלי להשיב תשובה נכונה"…

עד שהד“ר זאמטר עומד וקובל עשה הקדוש ברוך-הוא נס וזִמֵּן מורה-דרך נאמן, שעליו ועל הוראתו, שהורה הלכה למעשה – ולא רק לאחרים, אלא גם לעצמו – יוכלו מעתה לסמוך ה”ליברלים" בוכוחיהם עם הנוצרים, – הוא הרב הד"ר בְּרוּאֶר מטוּר (צרפת), שרבים מבני עדתו מעידים עליו, כי ראוהו אוכל טרפות ביום-הכפורים ברסטורן של גוי.

הלה “קדש שם שמים” ברבים לכבודה ולתפארתה של “הליברליות העליונה”. ראוי היה, אפוא, שכל גדולי “הליברלים” יקומו כאיש אחד מכסאותיהם וישתחוו לו אפים ארצה ויתנו כתר-כהונה בראשו על התשועה הגדולה, אשר עשה להם, כי הצילם מכף כל הנוצרים הליברלים, המקשים קושיות חמורות, שעד עתה לא היתה תשובה להן. בכל אופן, עדת טוּר והקונסיסטוריה היהודית הליברלית בצרפת צריכות היו להוקיר את הד“ר בּרוּאֶר ולגדל את כבודו. אבל באמת לא כך עלתה לד”ר ברואר, הפודה והמציל: העדה גרשה אותו מבית-התפלה בחרפה והורידה אותו מכסא-הרבנות, והקונסיסטוריה היהודית אִשְׁרָה גם מצדה את הגרושים הללו. ואולם הנעלב לא יכול לסלוח לעלבונו והגיש לבית-הדין בפאריז קובלנא והוא דורש מאת עדתו והקונסיסטוריה חצי-מיליון פרנק דמי-פצוי.

אולי ילך הד“ר זאמטר לפאריז לטעון לד”ר ברואר ולדרוש דין ומשפט-צדק מאת כפויי-הטובה?

העולם 1911