נָפַלְתָּ חָלָל, גִבּוֹר חַיִל,
עַל אַדְמַת נֵכָר, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה;
שִׁמְשְׁךְ קָדַר וְיָבוֹא לַיִל,
עַל מוֹתְךָ נַפְשֵׁנוּ הוֹמִיָּה.
לָחַמְתָּ בְּעֹז בְּעַד תּוֹרַת הָאָדָם,
נֶגֶד מֶמְשֶׁלֶת אֶרֶץ רוּסִיָה;
יַד הַצַּר, יָד אַכְזָרִיָה,
עַמּוֹ וְעַמְּךָ בָּאַף רָדָם…
יִחְיוּ מֵתֶיךָ, מִקִּבְרָם יָקִימוּ
הַחֲלָלִים נָפְלוּ בְּאֶרֶץ צִיָּה;
נֵס הַחֵרוּת יָרִימוּ,
וּדְרוֹר יִקָּרֵא בְּאֶרֶץ רוּסִיָה.
יִחְיוּ מֵתֶיִךָ, כָּמוֹךָ נָפָלוּ,
מִיַד הַצַּר, מֶמְשֶׁלֶת רוּסִיָה;
נַפְשָׁם בְּנַפְשְׁךָ עוֹד חִיָה,
וּבְהֵיכַל-הַכָּבוֹד צַלְמֵיכֶם יִפְסָלוּ.
(צוקונפט 1908, חוב' 5).