נֹעַם חַיֶּיךָ יִגְדַּל מְאֹד, לִיצִינְיוּס,

אִם לֹא בַדֶּרֶךְ, תָּמִיד בְּלֶב יָם-מַיִם,

תִּירָא מִסַּעַר, תֵּשְׂט מֶנּוּ, תִּדְחָקָה

רֶגֶל חוֹף-שֶׁקֶר.

דֶּרֶךְ-הַכֶּתֶם, זֶה שְׁבִיל-הַבֵּינַיִם,

אִישׁ יִבְחָרֶנּוּ — סֻכַּת-סְחִי נוֹפֶלֶת

בֶּטַח יֶחְסָר, אַף יֶחְסָר אִישׁ צָנוּעַ

דְּבִיר מִתְקַנְּאִים בּוֹ.

אֹרֶן גְּדָל-גֶּזַע תַּרְבֶּה תַרְעִידֶנּוּ

רוּחַ, וּצְרִיחַ נִשָּׂא — שִׁבְעָתַיִם

נֶפֶץ יִפֹּל בּוֹ, בְּרָמוֹת הַר-הַסֶּלַע

פֶּגַע הָרַעַם.

לֵב חוֹנֵן דַּעַת — תִּקְוָה לוֹ בַצַּעַר,

פַּחַד מִתַּהְפּוּכוֹת-זְמָן בָּאשֶׁר,

סְתָו גֹּעַל-נֶפֶשׁ יְשַׁלַּח יוּפִּיטֶר

גַּם יְשִׁיבֶנּוּ.

כְּלוּם אִם יֵשׁ צַעַר הַיּוֹם, לְעוֹלָם הוּא?

נֶצַח כֵּן יֶהִי? יָבֹא יוֹם וְקוֹל נֵבֶל

יָעִיר הַמּוּזָה, דְּרוּכָה — וְלֹא עַד נֶצַח

קֶשֶׁת-אַפּוֹלוֹן.

וּבַצָּרָה לָךְ הוֹפַע בְּעֹז-רוּחַ

וְאֹמֶץ לֶב-גָּבֶר; אֲבָל גַּם בְּדַעַת

קוּם הִזְדָּרֵז וֶאֱסֹף מִפְרָשֶׂיךָ —

סַעַר יָפִיחַ.

תל-אביב, 12.1.39