מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גַּן-הָעֵדֶן

מאת: שמעון שמואל פרוג , תרגום: אברהם לוינסון (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

עֵת הָאָדָם עָזַב בְּפַחַד

אֶת גַּן-הָעֵדֶן הָאָבוּד,

עַל עֲרִיסַת-אָשְׁרוֹ מִקֶּדֶם

הַבֵּט הִבִּיט מִתּוֹךְ עַצְבוּת.


וַיַּרְא: בָּהִיר, יָפֶה הַלַּיִּל

כְּמוֹ בְרֵאשִׁית בְּרִיאַת תֵּבֵל,

עַל מִשְׁכְּנוֹת זֶה גַּן-הָעֵדֶן

צְלָלָיו הַמְנַצְנְצִים גּוֹלֵל.


בִּדְמִי הַלֵּיל, לְאוֹר יָרֵחַ,

בִּלְבוּשׁ הַטַּל הָרַעֲנָן,

מַזְהִיר בִּיפִי-בְתוּלָה צָנוּעַ,

יָנוּם גַּן-עֵדֶן שַׁאֲנָן.


נִשְׁפָּךְ רַכּוֹת מִנְקִיקֵי-סֵתֶר

רֹן מַקְהֵלַת צְלִילֵי-קְסָמִים,

מַשַּׁק מֵי-מִזְרָקוֹת נִלְוֶה לוֹ,

עוֹנֶה לוֹ הֵד-הָרִים הוֹמִים…


אֵי-שָׁם יֶשׁ צֵל יֶחְמַק בַּזֹּהַר,

אֵי-שָׁם יֶשׁ זִיק בַּצֵּל יֻצַּת…

וְרָדִים בִּלְתִּי-נוֹבְלִים לָנֶצַח,

אוּרִים בִּלְתִּי-כָבִים לָעַד…


מָלֵא עוֹדֶנּוּ גַּן-הָעֵדֶן

זוֹ הָעֶדְנָה הַמַּקְסִימָה…

אַךְ שֶׁמֶץ שִׁמָּמוֹן וָעֶצֶב

יַשְׁרֶה הַגַּן עַל הַנְּשָׁמָה…


הַכּוֹכָבִים בָּרוֹם יַגִּיהוּ,

אוֹרָם גּוֹסֵס, אִם גַּם בָּהִיר…

אֵין הֲזָיָה בִּדְמִי הַלַּיְלָה,

אֵין תַּאֲוָה בְּשִׁיר זָמִיר.


רַק חֲרָדָה חִוְּרָה תּוֹעָה שָׁם

עִם סוֹד אִלֵּם, זֶה בֶּן-זוּגָהּ.

בִּדְמִי הַלֵּיל דּוֹעֵךְ הָעֵדֶן

כִּפְנֵי בַּת-מֶלֶךְ עֲנֻגָּה,


עֲלֵי יָצוּעַ רַב-תִּפְאֶרֶת,

בֵּין קַרְנֵי-שֶׁמֶשׁ וּפְרָחִים,

וּכְבָר קָדְרוּ, קָפְאוּ עֵינֶיהָ,

כָּבוּ לְנֵצַח-נְצָחִים…


מַה זֶּה לֻקַּח מִגַּן-הָעֵדֶן,

לָעַד יָנוּב, לָעַד יִנּוֹן?

וּבֶן-חֲלוֹף בַּת-קוֹל שׁוֹמֵעַ:

אַתָּה, אַתָּה יְצוּר נָבוֹן!


זוֹ נִשְׁמָתְךָ שׁוֹחֶרֶת-דַּעַת,

עֹז-יְצָרִים רִגְשֵׁי-סְעָרָה,

שִׂיא חֲזוֹנְךָ, הָגוּת-לִבֶּךָ,

מַחֲשַׁבְתְּךָ הַבּוֹעֲרָה –

הַכֹּל אֲשֶׁר יְשַׁו לְיֹפִי

אִלֵּם וּמֵת וּקְפוּא-צוּרָה

עָצְמָה וְכַוָּנָה וָטַעַם

בְּרֶטֶט רוּחַ-יְצִירָה.


צֵא, הָאָדָם, עֲזֹב, בֶּן-עֹנִי,

זֶה גַן פּוֹרֵחַ, לֹא-נוֹשָׁב,

שָׂא אֶל מִדְבַּר-עוֹלָם רַגְלֶיךָ,

לֵךְ וַעֲבֹד, יְצֹר וּשְׁאָף,


וְלִמְרוֹמֵי תְהִלָּה תַגִּיעַ:

זִיו מְאוֹרוֹת-הַלֵּיל יִקְדַּר

לְאוֹר קַרְנֶיהָ כִּי תַבְרֵקְנָה,

הָעֵדֶן יַהֲפֹךְ מִדְבָּר;


מִשְׁכָּן חָדָשׁ, נִפְלָא תִּנְחַל אָז,

בָּהִיר, גָּבֹהַּ פִּי-כַמָּה;

בְּתוֹךְ סְמָלִים, גָּלְמֵי-מַחֲשֶׁבֶת

תָּפִיחַ רוּחַ-נְשָׁמָה;


שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד תַּקְרִיבָה

לְכָל רְסִיס, לְכָל פֵּרוֹר,

שְׁנוֹת עָמָל וּקְרָב וָזַעַם,

מַכְאוֹב וְעֶצֶב וּמַחְסוֹר.


עַל כָּל פֵּרוֹר וּרְסִיס תַּטְבִּיעַ

חוֹתָם בּוֹלֵט לְעוֹלְמֵי-עַד,

חוֹתַם כְּאֵבְךָ וַעֲמָלֶךָ,

חוֹתַם-גְּבוּרוֹת בִּלְתִּי-נִכְחָד.


עֲזֹב, אֵפוֹא, מִשְׁכַּן-הַיֹּפִי

חֲסַר-הָרוּחַ, בֶּן-אָדָם.

שָׂא אֶל מִדְבַּר-עוֹלָם רַגְלֶיךָ,

בִּמְקוֹם שֶׁתְּהִי – גַּן-עֵדֶן שָׁם! ­


שמעון שמואל פרוג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמעון שמואל פרוג (מחבר)
עוד מיצירותיו של אברהם לוינסון (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

מוסר של עששית

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

ידוע לכול, שהפתילות, ההבדלות, הנרות, הפנסים והעששיות נוהגים מנהג אמריקא, עֵרים בשעה שאצלנו לילה, וישנים בשעה שאצלנו יום. אך האם תוכלו להודות בכך, שפתילות, נרות, פנסים ועששיות יש להם לשון (בדרכם שלהם) ומושׂג נכון מטוב ורע? אף-על-פי-כן נַסו נא, והעלו נא על דעתכם, כמה הם דומים אלינו! הכלי, ממה שלא יהיה, הוא הוא הגוף; ובדומה לגופותיהם של בני האדם, אף הללו מהם ערומים, מהם מקושטים בפרחים ובזרים או בכל מיני ציורים ודמויות, ומפוארים בכסף ובזהב. השמן, החֵלב, הנפט – הם כמין דם. הדם אף הוא שונה אצלם: יש יחסן ויש שאינו יחסן, ויש יחסן שביחסנים! חֵלב יוצא ממקום מגונה, שמן אפשר לו שיהא כשר ואפשר לו שיהא טריפה; דונג לעולם כשר, נפט יש ממנו נקי ויש שאינו נקי, ולפעמים גם ריחו רע! וכמה דומה הפתיל והשלהבת האוחזת בו, לנשמתנו אנו!

וכבר אמר שלמה המלך: “נר אלהים נשמת אדם”!

וכמה דומים חייהם הם לחיינו אנו!

הפתילה – שׂריד ופליט מדורות רחוקים ויראי-שמים – באמת היא שטה וסובבת על-פני השמן הכשר; היא דולקת אפלולית, נקיה ושקטה; אינה מתלקחת בגאוָה שׂטנית, אינה מתיימרת להאיר ולהריח לכל העולם… לא שלה העולם, לא עליה דאגתו של עולם!

פינתה שלה מַספקת בשבילה. כנגד זה אין היא גורמת דליקות! לא תמצאו אצלה סימן של רעיונות אנַרכיסטיים!

ונוסף לכך היא דולקת נוגה, משום שקצרים החיים, קצרים מ“חלום יעוף ומצל עובר”!

היא מלאה “מרה שחורה”!

“מה אנו, מה חיינו”? פתילה עם טפה של שמן, ומרגע לרגע מתקרבת יותר אל שעת-המיתה! היא זוכרת תמיד את שעת-המיתה, ולפיכך באמת ייחדנו אותה לזכר המתים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.