*
הֵן תָּבִינִי, יַלְדָּה,
מָה רוֹצָה הַדּוֹדָה,
לְהַגִּישׁ לָךְ שַׁי מְפֹאָר,
אַךְ קָצְרָה יָדִי
וְהַכֹּל בִּכְדִי, ‑
הַגּוֹרָל הוּא נָוָל וְאַכְזָר…
וְאוּלָם אִם לֹא שַׁי,עוֹד כֹּחִי בְּמָתְנַי
לַחֲרֹז לִכְבוֹדֵךְ, כְּתָמִיד,
וְלִרְמֹז רֶמֶז קַל:
בְּשַׂחֵק הַמַּזָל…
וּבְבוֹא בְּשׂוֹרַת-הֶ“עָתִיד”…