לשאלות הפוליטיקה הקולוניאלית / משה בילינסון

הצרכים הסוציאליסטים ללחום בעד יציאת-קוֹלוֹניות סתם מבלי להביא בחשבּוֹן את התוצאות הכרוּכוֹת בה?

הסינגוריה שמלמדים על הפּוֹליטיקה הקוֹלוֹניאלית עומדת על פי רוב על שנים:

א) גדישת הסאַה במדינות הציביליזאציה – כלומר: עודף האוכלוסין וכוחות היצירה המבקשים מקום למשלח-ידם.

ב) התפקיד הציביליזאטוֹרי המוּטל על אוּמות תרבּוּתיות יותר ביחס אל אוּמות העומדות על מדרגת תרבּוּת נמוּכה.

אמנם, גלוּי ומפורסם הוא, שבשביל האימפּריאליזם שני הנימוּקים הללו גם יחד רק תוֹאנה וכסוּת עינים הם לשם ניצוּלם של בני המקום. אך אין להסיק מכאן מסקנה נמהרת שהנימוּקים הללוּ אינם נכונים מעיקרם, אילוּ היתה הפּוֹליטיקה הקוֹלוֹניאלית לא בידי האימפּריאליסטים, אלא בידי הסוֹציאליסטים – והפכה אָז התרמית הזאת של השפּעת עמי התרבּוּת על אנשי המקום לאמת אנוֹשית גדולה. כל סיסמה – תרבּוּת, יצירה, אחדוּת העמים – נעשות פלסתר על-ידי האימפּריאליזם והרכוּשנוּת – ו“מצוַת עשׂה” של הסוציאליזם היא לא לבטלן, אלא, אדרבא, להחזיר להן את עמדתן ולשפוך עליהן את אורן האמיתי.

הפּוֹליטיקה הסוציאליסטית אינה אנגלית, איטלקית, צרפתית – אך אין היא גם פּוֹליטיקה של ילדי הקוֹלוֹניות – בין לאומית היא. אם יש סכּנה לצקת בּשוֹגג מים על-ידי הקאפיטאליזם פּן ואוּלי יהיה בזה משום סעד לפּוֹליטיקה שלוֹ, הרי מאידך גיסא יש גם סכנה בענית-אָמן דוֹגמתית אחרי בני המקום, שכן יש בזה משוּם יציקת שמן על מדורת השוֹביניזם והריאַקציה שבקרבם – שהם אולי פראיים והפקריים יותר מן הפּוֹליטיקה האימפּריאליסטית, הנתוּנה בכל-זאת תחת בקרתם התמידית ולחצם של המוני פועלים מאוּרגנים – דבר שאינו בנמצא לפי שעה לחלוּטין ברוב הקוֹלוניוֹת.

אָסוּר בתכלית האיסוּר הוא הניצוּל של בני המקום, אך מנקוּדת-ראות בין-לאומית אָסוּר גם להכריח את הגרמנים והאיטלקים להיחנק במיצר הגבוּלות של מדינותיהם, בעת אשר בּאַסיה ובאפריקה משׂתרעים מרחבים של עושר טבעי מוּזנחים ושוֹממים, מפּני שבּני המקום אין בּכוֹחם לעבדם ולהפיק מהם את כּל אשר יש להפיק. אילוּ היו הגרמנים והאיטלקים בּאים אל הקוֹלוֹניות לא לשם ניצוּל, אלא לשם יישוּב הארצות הללו, לשם יצירה ועמל – כי אז ראוּיה היתה ביאָתם לשבח וברכה מבחינה בין-לאומית. כי זה ההבדל אשר בין הפּוֹליטיקה האימפּריאליסטית והסוֹציאליסטית, שהראשונה קוֹלוֹניאלית היא, והשניה קוֹלוֹניזאציונית.

אסוּרים הם מעשי הכפיה והאוֹנס כּלפי בני המקום, אך אָסוּר גם לעמוד מרחוק ולראות בחיבוּק-ידים בערוֹך עם תקיף שחיטה והרג בחלש ממנוּ, בבלוע חלק אחד של האוּמה את משנהוּ.

אסוּרה בתכלית האיסוּר היא ההתערבוּת בּעניניהם הפּנימיים של העמים בין שהם בני תרבּוּת ובין שאינם בּני תרבּוּת,

– אך ורק בשעה שהתערבוּת זו נובעת מתוך סוֹלידאריוּת בין-לאומית ורצון לעמוד לעזרת החלש – הרי היא “מצוַת עשׂה” שאין אנו פטוּרים ממנה. ודוקא חיבוּק הידים ואי-ההתערבוּת עוול היא. – בּפּוֹליטיקה הסוֹציאליסטית אין לעשות את ההתערבוּת ואי-ההתערבוּת דוֹגמה.

הפּוֹליטיקה הבין-לאומית של הסוציאליסטים אינה רשאית לפתור את השאלות הקוֹלוֹניאליות בסתם-כּפירה. בקנה-המידה שהיא מוֹדדת בו את השאלות המסובכוֹת באירוֹפּה – מידת הסוֹלידאריוּת הבין-לאומית, מידת ההתפּתחוּת המאכּסימאלית של הכוחות והניצוּל המינימאליים – באותה מידה גופא עליה לָמוֹד גם את הפּוֹליטיקה הקוּלוֹניאלית.

“דבר, כ”ח תמוז תרפ"ח (20.7.1925)