מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אני שר

מאת: רוברט הריק , תרגום: אברהם רגלסון (מאנגלית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: אנגלית

אֲנִי שָׁר / רוברט הריק / אברהם רגלסון

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

אֲנִי שָׁר עַל פֶּלֶג, נִצָּן, צִפּוֹר וּמִסְתּוֹר-עָלִים,

עַל פִּרְחֵי אַפְּרִיל, מַאי, יוּנִי וְיוּלִי, מְבַצְבְּצִים וְכָלִים;

אֲנִי שָׁר עַל עַמּוּד-מַאי, עֶגְלַת-בָּר,

מִשְׁתֵּה-הוֹלְלִים וּסְעוּדַת אַחֲרֵי-מוֹת,

עַל חָתָן וְכַלָּה וְעֻגַּת-כְּלוּלוּת;

אֲנִי כּוֹתֵב עַל נוֹעַר וְגַעְגּוּעִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ

אֲנִי מַגִּיעַ לִידֵי זֶמֶר-דּוֹדִים זָךְ;

אֲזַמֵּר טְלָלִים, גְּשָׁמִים; וְאֶחָד-אֶחָד אֲנִי גַם שָׁר

עַל צֳרִי וָמוֹר, רָאשֵׁי-בְשָׂמִים וּשְׂרָף-עִנְבָּר;

אָשִׁיר עַל זְמַנִּים חוֹלְפִים, חוֹמְקִים; וַאֲמַלֵּל

אֵיךְ בָּא לָרִאשׁוֹנָה אֹדֶם לַשּׁוֹשָּן, לֹבֶן לַחֲבַצֵּל;

אֲנִי כּוֹתֵב עַל חוֹרְשׁוֹת וְעַל שְׁעַת בֵּין-עַרְבָּיִם; אַף אֲתָאֵר

מְאוֹרְעוֹת חֲצַר מַב וְכָל הַדְרַת-פְּאֵר

מֶלֶךְ הַפֵיוֹת. אֲנִי שָׁר עַל גֵּיהִנּוֹם, וְלֹא אָסוּר

מִזַּמֵּר עַל גַּן-עֵדֶן, כִּי חֶלְקִי שָׁם שָׁמוּר.

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

רוברט הריק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של רוברט הריק (מחבר)
רקע
רוברט הריק

יצירותיו הנקראות ביותר של רוברט הריק

לכל יצירות רוברט הריק בסוגה שירה

לכל יצירות רוברט הריק

עוד מיצירותיו של אברהם רגלסון (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

נוח להקפיד

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

שרוי הוא היום ברוגז ונוח להקפיד על-כול ועל-כול.

בכל אותן השנים שהוא מכהן דוקטור מדיציני, לא היה עדיין עליו יום קשה כזה.

בניו הקטנים חזרו מבית-הספר נכנסו לחדרו לברכו, והוא נותן בהם עין מלאה קפדנות-מגבוה. הם יוצאים נעלבים.

רעיתו נכנסת אליו, צוחקת ומספרת איזה ענין לוקח לב והוא מעמיד עליה פנים של סבלנות מתוך אונס. כרגע היא מפסיקה בפטפוטיה, נעלבת ושותקת.

ופתאום נדמה לו, שהיא שותקת בזדון, כדי להכעיסו. הוא מתחיל לבקש אחר איזה מבטא גס, בכדי לפגוע בכבודה.

השפחה נכנסת ומודיעה, שחולים מחכים בפרוזדור.

והוא משמיע תרעומות באזני רעיתו, מתוך הקפדה כבושה קצת, על שלימדה את השפחות להיות נוהגות באדון הבית קלות-ראש. נכנסות בשעת שאינן קרואות. ובכלל הוא מוצא חסרון בביתו, שחדר-המזון קרוב יותר מדי אל הטרקלין.

והיא עונה בהקפדה של תמהון, כי בנוגע אל השפחות מנהג זה לא חדש אצלו. כמדומה לה, שהוא עצמו התיר להן את הדבר בשעות הקבועות לביקור-חולים. ובנוגע לחדר-המזון, הן לא סוף חודש היום, ולא עתה היא העת לעקור דירה מבית לבית.

על ידי תשובה זו הוא בא לכלל כעס ופוסק וקורא עליה “פתיה”.

עלבון כזה עוד לא שמעה מפיו עד היום.

והוא בעצמו רוצה למצוא את הסיבה למעמד נפשו המשונה היום. ואינו יכול למצוא.

מה היום מיומים? מה נשתנה?

ערב פסח היום.

ומה בכך? גם בשנה שעברה וגם בכל השנים היה ערב-פסח!

היו שנים, שנדמה לו, שאינו מכיר כלל בחשבון הלוח העברי. ואינו יודע ומרגיש באותם הימים. אבל זו היתה מעין אונאת עצמו. אמת, שמאכילת חמץ לא היה נזהר, אבל את הימים, וביחוד את הלילות לא שכח. אילו היה שוכח, היתה היא מזכירתו. היא זהירה תמיד להכין מצות לאותם הלילות, ועוד איזה דברים היא מכינה אז. יש לה סיפור מעשה מיוחד בנוגע לכל זה. סוף אשה לפתיות. היא מתייחסת באיזה צד של קירבה לאיזה של“ה, תנא או רב, אלהים הוא היודע מי היה ומה היה של”ה זה.

וגם בחוסר-ידיעה זו יש הרבה מאונאת עצמו. מפני שבמקצת הוא נהנה מן ההכנות שלה, וגם הוא מצדו מתייחס למשפחת הורוויץ, וגם בבית אבותיו היו אוכלים בלילות אלו, “בורשטש” אדום, זכר לעלילה הידועה, שהעלילו פעם אחת על אותו של"ה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.