מֶרֶד קָרָאנוּ
שָׂרַפנוּ כָּל גֶּשֶׁר
“רַק כָּךְ”,
לִתחִיָּה לְחַיֵּי נֶשֶׁר…
הֲרִימוֹנוּ יָד, –
יַד חַשׁמוֹנָאִי
מוֹלֶדֶת עֲדֵי עַד
לֹא נִקרָאֵךְ אִי…
דָּמֵנוּ-דַם בַּר-כּוֹכְבָא
דִּגלֵנוּ מָוֶת אוֹ חֵרוּת,
מֵהָרֵי יְהוּדָה וְגָלִיל
נִצעֲדָה אַחִים לְשֵׁרוּת.
חַיָּלִים, חַיָּלִים, חַיָּלִים
וּבַלֵּב חֲזוֹן מַלכוּת, מְשַׁכֵּר
חֵי הַנֹּעַר! חֵי הַחֶרֶב!
“נֵצַח יִשׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר!”