רקע
חיים נחמן ביאליק
וְהָיָה כִּי תִמְצְאוּ
mנחלת הכלל [?]
tשירה

וְהָיָה כִּי תִמְצְאוּ מְגִלַּת לְבָבִי

בֶּעָפָר תִּתְפַּלָּשׁ,

וַאֲמַרְתֶּם כֹּה: הָיָה אִישׁ תָּמִים וּפָשׁוּט,

וְעָיֵף וְחַלָּשׁ.


וַיְהִי הָאִישׁ עוֹשֶׂה וְחַי לוֹ לְתֻמּוֹ,

וְנֶחְבָּא אֶל כֵּלָיו,

וּמְקַבֵּל בִּדְמָמָה, בְּלִי בְרָכָה וּקְלָלָה,

הַבָּא לוֹ מֵאֵלָיו.


וַיֵּצֵא הָאִישׁ וַיְהִי עוֹבֵר לְתֻמּוֹ,

וּנְתִיבוֹ לֹא-עִקֵּשׁ;

מִקְּטַנּוֹת לֹא-בָרַח וּגְדוֹלוֹת לֹא-פִלֵּל,

וּנְצוּרוֹת לֹא-בִקֵּשׁ.


וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ בָּאוּ, לֹא קְרוּאוֹת, הַגְּדוֹלוֹת

וּבְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ –

וַיַּעֲמֹד הָאִישׁ וְהוּא מַבִּיט מִשְׁתָּאֶה,

וַיִּקֹּד וַיֵּלֶךְ.


וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ דָּפְקוּ עַל-פִּתְחוֹ הַנְּצוּרוֹת –

וְהוּא לֹא אֲסָפָן,

וַיְתָעֵב כְּאֶחָד עֹז נֶפֶשׁ הַכְּלָבִים

עִם-צִדְקַת לֵב שָׁפָן.


וַעֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה לָאִישׁ הַהוּא הָיְתָה,

וְלָהּ אֶשְׁנָב קָטָן,

וַתְּהִי לוֹ לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא-יָדַע בָּהּ מַלְאָךְ,

וְלֹא-שָׁלַט בָּהּ שָׂטָן.


וְלָאִישׁ תְּפִלָּה אַחַת, וְהָיָה בַּצַּר לוֹ,

וַיְהִי עוֹלֶה שָׁמָּה,

צוֹנֵחַ לָאֶשְׁנָב וְרוֹעֵד וְלוֹהֵט –

וּמְפַלֵּל בִּדְמָמָה.


וַתֶּאֱרַךְ הַתְּפִלָּה כַּאֲרֹךְ יְמֵי חַיָּיו,

אַךְ אֵל עֶלְיוֹן לֹא-רָצָהּ.

אֶת-לֹא-בִקֵּשׁ לוֹ נִתַּן, וְהָאַחַת שֶׁבִּקֵּשׁ –

אוֹתָהּ לֹא-מָצָא.


וְהָאִישׁ עַד-יוֹם אַחֲרוֹן לֹא-נוֹאַשׁ מֵרַחֲמִים

וְנַפְשׁוֹ הוֹחִילָה,

וּלְבָבוֹ הִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל וַיָּמָת

בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה.


תמוז, תר"ע.

המלצות קוראים
תגיות