אריה יש בגליל

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

פורסם ב- 27.2.47 ב“הבוקר לילדים”

שיר הושר בארץ:

"קדרו קדרו פני השמים

ורוח עז נשב;

קבלו, קבלו, הרי אפרים,

קרבן צעיר חדש".

"קבלו, קבלו, הרי אפרים,

קרבן צעיר חדש".

ואנו הילדים ידענו: עצוב הוא השיר, אך עז – והיינו שואלים את עצמנו בחשאי, בינינו לבין עצמנו תחלה: – מי הוא? מי הוא אותו קרבן צעיר המובל לקבורה בהרי הצפון ועל מי שרים הכל בעצב, ביחוד בבוא יום י,א אדר? על הצעיר? והיכן נשבה אותה רוח עזה ועגומה?

אך ילדים היינו ולא ידענו, ורק את העצב שבשיר הרגשנו – שירו של קרבן צעיר בהרי הגליל. וכשהתחלנו לחקור ולשאול, כי בינתים גדלנו קצת, ספרו לנו את הספור על האריה כבגן-החיות, אלא ענק גדול ולבן, מתנוסס על במה בראש גבעה, נשקף לעבר ההרים, והוא דומם מאד, לא ישאג ולא ינהום; הס והס!

– ומדוע דומם כל-כך האריה ולמה יתעצב אל לבו? – שאלנו – ומדוע ירבץ על מקומו בראש הרי הגליל? והאם הוא טורף בני-אדם ובהמות?

– לא יטרוף ולא יגע באיש לרעה. ולא ינוע ממקומו, כי נהפך לאבן!

– לאבן?

– כן, לאבן. כך עשו לו הרי הגליל בקסמיהם.

– ומדוע הוא עצוב כל-כך? ומדוע התנכלו לו ההרים ומדוע…?

– כי פעם היה צעיר עברי עובד אדמתו בהרי הגליל העליון, והוא אותו קרבן צעיר שנפל וששרים עליו בשיר.

ילדים היינו, והשיר המסתורי והאריה הפלאי בגליל העליון לא נתנו לנו מנוח. רצינו לדעת הכל. רצינו לדעת מה היה לצעיר? מנין בא? מדוע נפל? כיצד הפך האריה החי לאבן? מדוע אִבּנוּהוּ הרי הגליל? – ועוד שאלות לרוב, עד אין ספור.

יום אחד התבשרנו בשורה. היה זה בראשית חודש אדר כשהודיעונוּ בבית-ספרנו שאנו יוצאים לטיול, אל הרי הגליל העליון. בי"א אדר נבוא לתל-חי ומשם נגש לראות אותו, את אריה הגליל הפלאי.

…