יום אכפי הכבדתי ויכפלו עוני

מאת יהודה הלוי (שירה)

יוֹם אַכְפִּי הִכְבַּדְתִּי / וַיִּכָּפְלוּ עֲוֹנַי

בְּשָׁלְחִי יָד בְּדַם נָבִיא / בַּחֲצַר מִקְדַּשׁ אֲדֹנָי –

וְלֹא כִסַּתְהוּ אֲדָמָה / עַד בּוֹא חֶרֶב מוֹנַי,

וְלֹא שָׁקַט עֲדֵי הֻקַּם / וְעַד הִפְלִיא פְלִילִיָּה

וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה / תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.

הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר / עַד בּוֹא רַב טַבָּחִים

וּבָא אֶל מִקְדַּשׁ אֲדֹנָי / וְרָאָה דָמִים רוֹתְחִים,

וַיִּשְׁאַל בַּעֲבוּר זֹאת / לַכֹּהֲנִים הַזּוֹבְחִים.

וַיַּעֲנוּהוּ “אֵין זֶה / כִּי אִם דַּם הַזְּבָחִים!”

גַּם הוּא זָבַח לַחֲקֹר / מַה זֶּה וְעַל מֶה הָיָה –

וָאֹמַר לְנַפְשִׁי: זֹאת / חַטָּאתֵךְ וְזֶה פִּרְיָהּ!

וּבְכָל זֹאת לֹא שָׁקַט / וְעוֹדוֹ כַּיָּם נִגְרָשׁ

וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר / וַיִּמָּצֵא מְפֹרָשׁ,

כִּי דַּם אִישׁ הָאֱלֹהִים / עַל לֹא חָמָס שֹׁרַשׁ.

וַיֹּאמֶר נְבוּזַרְאֲדָן / "וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ

אִסְפוּ לִי הַכֹּהֲנִים / וְהוֹצִיאוּם מִבֵּית יָהּ

וְלֹא אֶשְׁקֹט עַד יִשְׁקֹט / דַּם הַנָּבִיא זְכַרְיָה".

דָּקַר יְשִׁישִׁים לְמֵאוֹת / וּבַחוּרִים לְרִבּוֹאוֹת,

וַיּוֹרֶד לַטֶּבַח / כֹּהֲנֵי אֲדֹנָי צְבָאוֹת

וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַב / וְעֵינֵי אָבוֹת רוֹאוֹת –

וְאֵין שֶׁקֶט לְדַם נָבִיא / וַיְהִי לְמוֹפֵת וּלְאוֹת!

וְחֶרֶב צַר נוֹקֶמֶת / וְהַקִּרְיָה הוֹמִיָּה –

בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ / וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.

הוֹסִיף לַהֲרֹג נָשִׁים / עִם יוֹנְקֵי שָׁדַיִם

וְדָם עוֹלֶה בֵינֵיהֶם / כְּיָם וִיאוֹר מִצְרַיִם,

עֲדֵי נָשָׂא נְבוּזַרְאֲדָן / עֵינָיו לַשָּׁמַיִם

וַיֹּאמַר "הַאֵין דַּי לְדָם / בִּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם?

הֲכָלָה אַתָּה עוֹשֶׂה / אֶת שְׁאֵרִית הַשִּׁבְיָה?"

וְאָז שָׁקַט דַּם נָקִי / וְחֶרֶב נָקָם רְוָיָה.

לְךָ חָטָאנוּ, אֱלֹהִים, / הֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ,

וְהָרַגְנוּ נְבִיאֶיךָ / וְרִשְׁעֵנוּ יָדַעְנוּ.

יְהִי חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ, / כִּי מִשְּׁאוֹל שִׁוַּעְנוּ

וּמִפְּרִי מַעֲלָלֵינוּ / זֶה כַמָּה שָׂבַעְנוּ! …