מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי כִּי-תְקַדְּמֵנִי קֶרֶן זָהָב,

וְרוּחַ רַכַּת כָּנָף כִּי-תְחוֹנֵן לֶחְיִי?

וּמַה-לְּגִבְעוֹל שָׂדַי כִּי-יִתְרַפֵּק עָלַי,

וּמַה-דֶּשֶׁא רַעֲנָן כִּי-יִשַּׁק רַגְלִי?

אֵחֲרָה בִּרְכַּת אֱלֹהִים, בּוֹשֵׁשׁ חַסְדּוֹ לָבוֹא;

וּמָלוֹן לֹא-יִמְצְאוּ עוֹד עִמָּדִי.

יֵלְכוּ לָהֶם אֶל-אֲשֶׁר יֵלֵכוּ, וַאֲנִי לְבַדִּי

בְּדִמְמָתִי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי אֶהְיֶה;

לֹא-אֶשְׁאַל עוֹד וְלֹא-אֲנַסֶּה, וְדָבָר לֹא-אֲבַקֵּשׁ

בִּלְתִּי אִם-אֶבֶן אַחַת לִמְרַאֲשׁוֹתַי,

אֶבֶן חֻרְבָּה, פֶּגֶר אֲבָנִים, אֲשֶׁר הוֹפֵךְ אֵין לוֹ

וַיָּפָג שְׁבִיב הָאֵשׁ מִכִּלְיוֹתָיו,

אוֹתוֹ אֶחְבֹּק, אֵלָיו אֶצָּמֵד, אֶסְגֹּר עֵינַי וְאֶקְפָּא,

וּלְבָבִי כִלְבָבוֹ יִדֹּם;

אַל-יְבוֹאֵנִי חֲלוֹם וְחָזוֹן, לֹא זֵכֶר וְלֹא תִקְוָה,

לְלֹא תְמוֹל וּלְלֹא מָחָר;

וְקָפָא הַכֹּל סְבִיבִי, דִּמְמַת עוֹלָם תִּבְלָעֵנִי,

לֹא יַבְקִיעֶנָּה הֶגֶה וָרָחַשׁ;

עֵץ לֹא-יַרְעִיד עָלַי עָלֶה וְלֹא-יָנוּד לִי עֵשֶׂב

וּמִשְׁעוֹל לֹא-יֵט לִגְבוּלִי;

תַּעֲבֹר עָלַי קֶרֶן שֶׁמֶשׁ וְלֹא תִרְאֵנִי,

צָהֳלַת הַצִּפּוֹר – וְצָנְחָה מֵתָה מַרְגְּלוֹתָי;

רַק עָב קְטַנָּה בַּמָּרוֹם תְּרַפְרֵף עָלַי רֶגַע,

תִּתְבּוֹנֵן – וְצָפָה לְדַרְכָּהּ דּוּמָם.

סיון, תרע"א.