מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
ז'בוטינסקי, מג/"ז. (). על ח"נ ביאליק. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-16. http://bybe.benyehuda.org/read/2731
MLA:
ז'בוטינסקי, מקסים גורקי / זאב. "על ח"נ ביאליק". פרויקט בן-יהודה. . 2018-01-16. <http://bybe.benyehuda.org/read/2731>
ASA:
ז'בוטינסקי, מקסים גורקי / זאב. . "על ח"נ ביאליק". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-16. (http://bybe.benyehuda.org/read/2731)

על ח"נ ביאליק

מאת: מקסים גורקי , תרגום: זאב ז'בוטינסקי (מרוסית)

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: רוסית

סוגה:


על ח"נ ביאליק / מקסים גורקי

התרגום מובא ברשות המתרגם

קשה לדבר על משורר גדול, כמעט שאי אפשר להביע בבהירות מספקת את כל שמעוררים שיריו בנפשך, סערת הרגשות המתחוללת על ידם – כמעט תמיד אינה ניתנת להיכתב במילים.

עבורי ביאליק הוא משורר גדול, התגלמות נדירה ומושלמת של רוח עמו, הוא דומה לישעיהו, הנביא האהוב עלי ביותר, דומה לאיוב – הנשפט את האלוהים.

ככל הרוסים אינני מכיר היטב את ספרותם של היהודים, אבל כיון שאני מכיר אותה, נראה לי שלא היה לעם ישראל – לכל הפחות במשך המאה ה-

XIX

– משורר בעל עוצמה שכזו, יופי שכזה.

ברוסית שיריו של ביאליק מאבדים, מן הסתם, חצי מכוחם, משפעת דימוייהם, אך גם מה שניתן לנו ע"י התרגום מאפשר

לחוש את יופי שירתו הזועמת של ביאליק.

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח. [1]

רק אדם בעל עוצמה רוחנית בלתי רגילה, בעל זעם קודש יכול לדבר כך – מי יתן ויעורר זעם זה את גאוות העם בליבו הלוהט של המשורר.

אבל ככל המשוררים הדגולים, ביאליק הוא כלל אנושי ובקראך אחדים משיריו, כבר לא על היהודי ליבך נכמר עד כדי יאוש, אלא על עצמך ועל עמך.

אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִקְלֶה וָרוֹשׁ,

כֻּלּוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶל עַד-רֹאשׁ!

שֶׁלֹּא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב

רַב פְּעָלִים, אִישׁ חַי, אֲשֶׁר יִפְעַם בּוֹ לֵב,

וּבַלֵּב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,

וּבָרֹאשׁ יִגַּהּ שְׁבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם;


אֲשֶׁר יֵקַר לוֹ שֵׁם כָּל-הַגּוֹי וֵאלֹהָיו

גַּם מֵהוֹן וּמִפָּז – מֵאֱלִילֵי הַשָּׁוְא;

אֲשֶׁר מְעַט מַשָּׂא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז,

שִׂנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵּי עַבְדוּת וָבוּז,

חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָּם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדֹל

שֶׁבֶר עַמּוֹ הָאֻמְלָל וּכְכֹבֶד הָעֹל –

כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָּם,

כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵשׁ, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם,

כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל:

“קוּם עֲבֹד, קוּם עֲשֵׂה, כִּי עִמָּנוּ יַד-אֵל!”


ובהמשך:

אָכֵן אֹבֵד הָעָם, שֹׁאֵף חֶרְפָּה וָרֹק,

אֵין לְמַעֲשָׂיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חֹק.

אַלְפֵי שְׁנוֹת חַיֵּי נְדֹד, גָּלוּת גְּדוֹלָה מִנְּשׂא,

הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגּוֹי.

לִמֻּד שֵׁבֶט וָשׁוֹט – הַאִם יָחוּשׁ כְּאֵב

חֶרְפַּת נֶפֶשׁ בַּצָּר מִלְּבַד מְדוּשַׁת הַגֵּו?


דברים אלה, דברי יאוש גדול, לא רק על לב היהודי הם נופלים כגחלים לוחשות, לא ולא…

עבורי, אחד משיריו החזקים ביותר של ביאליק הוא “בעיר ההריגה”, בו הוא שופט ללא רחם את הרוצח, וגם – בצדק –

את הקרבן על כניעתו לרוצח.

דרך ליבו של ביאליק עברו כל יסורי עמו, ולב המשורר – קולו עמוק ומצלצל, כפעמון גדול.

את חמתו ואבלו הוא מביע בדברי תוכחה נביאיים, אבל גם הדיבור הפשוט, החביב והאנושי לא זר לו. כשהוא מסוגל – הוא כותב ליריקה נהדרת.

כללית, הוא אדם אמיתי ורחב אופקים, אין בעולם דבר הזר לו. הוא אוהב את עמו נואשות, הוא מדבר אל עמו בחימה נוקמת, פוגע בו, צועק בקול ביירוני:

וְאִם-אֶגְוַע מְזֵה חָרוֹן עַל מַפֶּלֶת מִקְדַּשְׁכֶם –

יְהִי מוֹתִי דּוּמִיָּה;

אַל-תַּרְגִּיזוּ עַצְמוֹתַי, אַל-תְּטַמְּאוּ אֶת-זִכְרִי

בְּדִמְעַתְכֶם רְמִיָּה.


שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת לְגֵיהִנֹּם – הֵם שְׂרָפוּנִי בְּחַיָּי –

יִשְׂרְפוּנִי בְּמוֹתִי,

קְלוּ אֶת-לִבִּי, זְרוּ אֶפְרִי, אַךְ בְּיוֹרַת דִּמְעַתְכֶם

אַל-נָא תִשְׁפְּטוּ אוֹתִי.


וְאִם-אֶרְקַב בַּקֶּבֶר – הָבוּ אֶרְקַב לָבֶטַח,

וְאֶחֱלֹם רִקְבוֹנְכֶם;

וַאֲכוּל הַתּוֹלָעִים שִׁלְדִּי יִשְׂחַק לְאֵידְכֶם

וְהִתְפַּלֵּץ לִקְלוֹנְכֶם.


אך זוהי חמתו של אוהב, החימה הגדולה של לב עממי, כי המשורר הוא ליבו של העם.

מבעד לסחרור הזעם, האבל והיאוש, כקרן אור בהירה מאירה אהבת המשורר את העולם, את החיים, אמונתו האיתנה בכוחותיה החיוניים של היהדות.

"אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים!

דּוֹר אַחֲרוֹן לְשִׁעְבּוּד וְרִאשׁוֹן לִגְאֻלָּה אֲנָחְנוּ!

אמונתו זו של ביאליק לא מוטלת בספק גם אצלי. עם ישראל הוא עם חזק ברוחו, הנה הוא הנחיל לעולמנו עוד משורר גדול…

מקסים גורקי

(פורסם ב“יברייסקאיה ז’יזן”, 1916. עברית: זורח אנפולסקי.)

לרשימת התרגומים


  1. כל הקטעים הובאו במקור בתרגומו של זאב ז’בוטינסקי.  ↩

מקסים גורקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מקסים גורקי (מחבר)
עוד מיצירותיו של זאב ז'בוטינסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

בין דור לדור

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

חילופי משמרות בספרוּת אינם נעשים בקולי קולות. הם מתרחשים תחילה בחשאי, קמעא קמעא, ואחר כך מסתמנת התוצאה הכוללת ומתברר הסך-הכל: המשמרות נתחלפו. טעות היא לזהות את דוחקי קץ המשמרות ואת הכּרוזות של החדש עם יורשי הקודמים. הדמיון מתעה. רק לעתים רחוקות אנו מוצאים, שהמתחרים בגלוּי והמולכים-מעצמם והקופצים-בראש-התור-החדש הם גם תופסים את מעלת הראשונים ובאים במקומם. ואף אז אין זה אלא זימון-מקרים בלבד. על פי הרוב, מעידה התובענות הקולנית לפינוי כּס-הספרות על רצון שאין עמו יכולת ועל עזות שאין עמה עוז-יצירה. מן ההכרזה הפומבית הגברתנית: הנני, או הננו, עליכם! ועד לקבלת קנין היורשים בשם ובמלכות, בברכת הדור ובהסכמתו – רחוקה הדרך. וחוגרים רבים שהתהללו כמפתחים, לא היו מפתחים. המינשר האמנותי והספרותי שאיש או חבורה משגרים לקהל בראשית הופעתם כלוחות-ברית חדשים, מתגלה עד מהרה, שאין בו כלום ממשמעותו של נשר, אלא נגזר, מלשון נשירה. הוא פשוט נושר ונופל לים הנשייה ונעשה ענין רק לרושמי רשומות. ולא עוד אלא שאם קרה המקרה, ואחד מהרבה, שהתריסו נגד ותיקי היוצרים שבדור ודחקו את קצם, נעשה באמת יורש בעל צורה, הריהו מתחרט על תעלוליו ומודה בשגגותיו ומתוודה על חטא התגרותו באריות החיים והמתים – ונעשה טבעת חסומה בשלשלת הדורות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.