וַיְהִי מֶלֶךְ אֶחָד אֲשֶׁר סָר ד' מֵעָלָיו, וּבְכֹל אֲשֶׁר פָּנָה לֹא הִצְלִיחַ. וַיִּשְׁלַח לְחֲכָמָיו וּלְחַרְטֻמָּיו לְהַגִּיד לוֹ מַדּוּעַ אֵינֶנּוּ מַצְלִיחַ בְּמַעֲשָׂיו.

וַיֹּאמֶר הָאֶחָד:

“כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַשָּׁעָה לַעֲשׂוֹת בָּהּ אֶת מַעֲשֶׂיךָ”.

וַיֹּאמֶר הַשֵּׁנִי:

“כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא דָרוּשׁ לְמַעֲשֶׂיךָ”.

וַיֹּאמֶר הַשְּׁלִישִׁי:

“כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב לְךָ מִכָּל מַעֲשֶׂיךָ”.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לְיֶתֶר חֲכָמָיו וְחַרְטֻמָּיו, וַיִּשְׁאָלֵם לְהַגִּיד לוֹ אֵיזוֹ שָׁעָה רְאוּיָה יוֹתֵר, אֵיזֶה אִישׁ דָרוּשׁ יוֹתֵר וְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב יוֹתֵר.

וְלֹא יָכְלוּ הַחֲכָמִים לִמְצֹא אֶת הַחִידָה.

וַתָּבֹא נַעֲרָה אַחַת וַתֹּאמֶר: מִכָּל הַשָּׁעוֹת רְאוּיָה בְיוֹתֵר הַשָּׁעָה הַהֹוָה, מִכָּל הָאֲנָשִׁים דָּרוּשׁ לְךָ בְּיוֹתֵר הָאִישׁ שָׁאַתָּה¹ מִתְעַסֵּק עִמּוֹ עַתָּה, וּמִכָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹב בְּיוֹתֵר הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַתָּה, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן?

וּמֵאָז וָהָלְאָה הָיָה ד' עִם הַמֶּלֶךְ, וּבְכֹל אֲשֶׁר פָּנָה הִצְלִיחַ.