מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על אות הזמן

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

על אות הזמן / רחל


ברור לי: אות הזמן באמנות השירה היא פשטות הביטוי. בטוי פשוט, לאמר: בטוי פרפוריה הראשונים של האמוציה הלירית, בטוי מידי, בטרם הספיקה לכסות על עריָתה במחלצות משי ועדיי זהב; בטוי הנקי מספרותיוּת, הנוגע ללב באמִתו האנושית, המשובב נפש ברעננותו; אשר יש בכוחות להחרת בזכרון, ללוותנו בחיי יום-יום ולרון מתוכנו לפתע.


האין פשטות הבטוי הזו, או למצער החתירה אליה, מציינת את רוב היצירות השיריות בני-זמננו, את הרוסים (בלוק, אכמטובה, יסנין), את הצרפתים (ז’אם, פוללפור, שארל ויללדראק). עד כי בעיטה בחרוז וב“בית” הקדושים עד כדי יראה מריתמוס מוסיקלי שגור?


כשדפדפתי בספר שיריו של בס (“אדם”, הוצאת “הדים”) חשבתי: "אל אלהים! איכה הצליח להתחמק מאות הזמן? תלישות מקרקע בזמן תגונה כתלישות מקרקע המקום. לא נוח לנו ברחבי הנצח, פינה נבקש לנו להתגדר בה.


יש לו לבס סונטות מרודדות, מראות-נוף מצוירים ביד בטוחה; עשירת צבעים הפאליטרה שלו, רק “צבע הזמן” חסרה היא.


ולטמקין (“נטפים”, הוצאת “כתובים”) שבילו הוא, דמותו עולה מבין דפי ספרו, דמות איש של צדי הדרך, של תוגת בין-השמשות, של רחמי אח. אף צליל אחד מזויף לא יצרום את האוזן, ואולם גם הוא, אם כי פחות מאשר בס, מתנכר לאות הזמן.


ואז אתה נוטל את “לאבא-אמא” (שלונסקי, “לאבא-אמא”, הוצאת “כתובים”) ואתה קורא, וחוזר וקורא, ונכון “לסלוח” לו לשלונסקי את תעתועיו, בגלל כשרונו להיות כל כך בן לתקופתו.


דומה עלי, כי אין פה מקום לקושיה: פשטות הביטוי ומבול דמויות והשאָלות – הא כיצד? כי כן יכולות ההשאָלות (ולא רק בלהטי הלשון של חרטומי-ארצנו הדברים אמורים) יכולות ההשאלות להיות תוצאה בלתי אמצעית של ראית-עולם שירית, לאמור: העין ערוכה כך ולא אחרת, והאמוציה מגיחה מרחם בלבושה זה. דוגמת ילדים “בני-מזל”, הנולדים בכתונת.


פשטות הביטוי לא תמיד מזוּוגה עם יכולת הביטוי, הגם שהיא תמיד מכפרת על מיעוט היכולת (למשל, בשירי אלישבע). ואף היכולת יש אשר תיכשל באי פשטות. וזה לא יכופר. אמנם קשה דרכה של פשטות. מכאן אורבת לה פרוזאיוּת ומכאן – גנדרנות. הופכת היא את כל השגותינו הרגילות על פיהן. הכרת צדקתה באה לנו בלי אמצעי, מתוך קריאת-הפתעה בעקבות יעקב אבינו: “אכן, יש תפארת בטוי חדשה במקום הזה ואנכי לא ידעתי!”.


תרפ"ז

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

הַגְּזֵרָה

מאת יחיאל יוסף לבונטין (פרוזה)

(אפיזודה מן החיים הקרובים-הרחוקים ברוסיה).

א.1

היו ימי הסתיו, ימים אפוריים, מעוננים. כל הימים לרבות הלילות ירדו גשמים טרדניים, דולפים מכל כתלי-הבתים כרסיסי-דמעות. רוחות קרות ספוגי-טחב נשבו בחוץ; הכל עגום, משמים, אפל… שלוליות נרפשות עוברות ושוטפות ברחובות. רק לרגעים בוקעות קרני-אור-שמש את העבים הכבדים כעין עופרת והתלויים בחלל האויר; קווי-אור נכלמים, חרדים, חודרים ומאירים מעט את השממון – וכרגע מתעלמים ודועכים. הרטיבות חודרת אל כל אבריהם של ההולכים ושבים בחוץ, חודרת דרך המעילים האפורים העבים ומרעידה את הגוף. לעת-ערב מתגדל הקור, ומן העננים יורדת תערובת של שלג ונטפי-גשם.

בין הסתיו ההולך ועובר ובין החורף הבא להשליך קרחו – עדיין נמשכת ההתאבקות: בלילה יגבר הקור, ולבוקר – מכוסות כל השלוליות בקרום-קרח דק והכפור שוכב על העצים העומדים עירומים ואבלים; ולאור היום ימס הקרח, יקטן הקור וגם השמש נראית מבין מפלשי העבים.

באחד הימים המעוננים ישב מאַרק יפימוביץ מינדלין במשרדו, אשר על יד בית-החרושת, ועבד את עבודתו, כמנהגו בכל יום ויום. מינדלין הוא בעל בית-החרושת לעשית שמנים מזרעונים שונים, המפורסם לא רק בעיר גרעינה, כי אם גם בעיר הבירה ובערים אחרות שבפנים רוסיה; הוא בא כפני עשרים שנה אל המקום הזה, יסד את בית החרושת הזה, ותוצרתו קנתה לו שם טוב, ולכן התרחב בית החרושת והתגדל, ועסקיו התרבו. לפי מקצועו היה חימאי, גמר את הפאקולטה החימאית של האוניברסיטה והתמחה במקצועו, בעבדו בבתי-חרושת ידועים בחוץ-לארץ, מינדלין היה מכובד בין הסוחרים, ואפילו הפקידים התחשבו והתרועעו אתו.

נכנס שוטר-העיר והביא לו פתקה מלשכת שר-הפלך המודיעה לו, כי שר-הפלך דורש, שמרדכי בן-חיים מינדלין יבוא אל לשכתו בשעה אחת-עשרה.

התפלא מינדלין למקרא פתקה זו: מה לו ולשר הפלך? ומדוע מזמינים אותו בגסות כזאת?


  1. ftn1א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.