כִּי הִנֵּה כְיִתּוּשׁ הוֹפָעְתָּ
וּכְיִתּוּשׁ נִצְמַתָּ בַּלָּט.
שְׁאַל נָא הַמְּאוֹרוֹת הֲיֵדְעוּ
אֵי סוֹפְךָ וִיסוֹדְךָ הַקָּט?
נִהְיֵיתָ בְּשׁוֹגֵג כְּהֶבֶל
שֶׁל פִּהוֹק פִּתְאוֹמִי וְקַל –
וַתִּרְדֹּף רַק טִפּוֹת נִשְׁפָּכוֹת
וּפִתִּים שֶׁנָּשְׁרוּ מִסַּל…
זִמְזַמְתָּ עַד קָרָה בָךְ נָגְעָה
וַתְּסֹעַר הֱיוֹתְךָ כַּמּוֹץ –
אָז תֻּכֶּה כָעֵשֶׂב וַתִּיבַשׁ
עַל גָּדֵר דְּחוּיָה, עַל קוֹץ…
אוֹ נִצְמָד לְפֵרוּר מְעֻפָּשׁ,
שֶׁאָבַד בְּזָוִית הַלּוּל,
שָׁבַקְתָּ הֱיוֹתְךָ וַתַּעֲבֹר
לֹא-חָלֵי, לֹא-מַרְגִּישׁ הַגְּבוּל
הַמַּבְדִּיל בֵּין הָיָה וְאֵינוֹ…
אוֹ אוּלַי בַּדֶּרֶךְ בִּן-עוּף
אֲפָפְךָ אֵד-רוֹתְחִים וַיִּגְרֹר
הֱיוֹתְךָ לְדַיְסָה אוֹ כְרוּב
הוֹפַעְתָּ, הָיִיתָ וַתֹּאבֵד
בְּשׁוֹגֵג כְּשֶׁרֶץ-הָעוֹף…
שְׁאַל נָא הָרוּחוֹת אֵי עַתָּה
יֵשׁוּתְךָ בַּחֲלַל הָאֵין-סוֹף?…
תרס"ה