מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְאַטוֹן

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְאַטוֹן 1 / תרגם לעברית: שאול טשרניחובסקי

תהילות המלך אַכְנֶטוֹן והמלכה נֶפֶר-נֶפְרוּ-אַטוֹן 2

יָפֶה עֲלוֹתְךָ עַל כְּנַף הַשָּׁמָיִם

אַטוֹן חַי, מְחוֹלֵל הַחַיִּים:

בַּעֲלוֹתְךָ בְּאַפְסֵי מִזְרָח

מָלְאָה כָל אֶרֶץ הֲדָרְךָ:

כִּי יַפְיָפִיתָ גָּדַלְתָּ

מִתְנוֹצֵץ מָרוֹם עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה:

קַרְנֶיךָ תְּחַבֵּקְנָה כָל הָאֲרָצוֹת,

כָּל אֲשֶׁר יָצַרְתָּ עָשִׂיתָ

אַתָּה רֶע 3וְאֶת כֻּלָּם שָׁבִיתָ שֶׁבִי;

בְּאַהֲבָתְךָ תְּאַסְּרֵם כֻּלָּם

רָחַקְתָּ וְקַרְנֶיךָ עַל-פְּנֵי אֲדָמוֹת:

רַמְתָּ וְעִקְּבוֹתֶיךָ אוֹר-לַיּוֹם:

כִּי תָבוֹא בְאַפְסֵי מַעֲרָב

וְחָשְׁכָה תֵבֵל חֶשְׁכַת קֶבֶר:

יִישְׁנוּ בִמְעוֹנוֹתָם

רָאשֵׁיהֶם יָלִיטוּ

סֻגְּרוּ נְחִירֵיהֶם

אֵין אִישׁ רוֹאֶה רֵעֵהוּ:

גֻּנְּבוּ חֶפְצֵיהֶם אֲשֶׁר לִמְרַאֲשׁוֹתָם

וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ זֹאת:

הַכְּפִירִים יוֹצְאִים מִמְּאוּרוֹתָם

הַצִּפְעוֹנִים יַפְרִישׁוּ

חֹשֶךְ וַעֲלָטָה

תֵּבֵל נֶאֶלְמָה דוּמִיָּה:

כִּי יוֹצְרָם שָׁכַן מֵעֵבֶר חוּג-הַשָּׁמָיִם:

אוֹר תָּאִיר הָאָרֶץ

כִּי תַעֲלֶה בְּחוּג הַשָּׁמָיִם:

כִּי תִגַּהּ דּוּמָם כַּשֶּׁמֶשׁ

תְּגָרֵשׁ עֲלָטָה:

כִּי תְּשַׁלַּח קַרְנֶיךָ

תָּחֹגְנָה שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת 4יוֹם יוֹם:

יָקִיצוּ עַל רַגְלֵיהֶם יַעֲמוֹדוּ

כִּי אַתָּה הֲקִימוֹתָ אוֹתָם:

יִרְחֲצוּ יִלְבְּשׁוּ בְגָדִים

כַּפֵּיהֶם פְּרוּשׂוֹת יִקֹּדּוּ כִי תִזְרָח:

אַחַר יַעֲשׂוּ מְלַאכְתָּם בִּמְלֹא תֵבֵל:

הַבְּהֵמָה שְׂמֵחָה בַּמִּרְעֶה

עֵצִים וַעֲשָׂבִים יִפְרָחוּ:

צִפֳּרִים יְרַחֲפוּ עַל בִּצּוֹתֵיהֶן

פְּרוּשׂוֹת כַּנְפֵיהֶן לְךָ תִּשְׁתַּחֲוֶינָה:

כָּל בְּנֵי-מָרוֹן יִרְקְדוּ בְרַגְלֵיהֶם

צִפּוֹר כָּל כָּנָף תְּעוּפֶינָה:

תִּחְיֶינָה כִי תָאִיר עֲלֵיהֶן:

סִירוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת

הַדְּרָכִים פְּתוּחוֹת כִּי זָרַחְתָּ:

דְּגַת הַיְאוֹר רוֹקֶדֶת לְפָנֶיךָ

וְקַרְנֵי אוֹרְךָ בְּקֶרֶב יָם גָּדוֹל:

אַתָּה תָצוּר עֻבָּר בְּתוֹךְ אִשָּׁה

תִּבְרָא זֶרַע בַּגָּבֶר:

תִּתֵּן חַיִּים לַבֵּן בִּמְעֵי אִמּוֹ

תְּיַשְּׁנֶנּוּ וְלֹא יִבְכֶּה

מֵינֶקֶת לוֹ גַּם בָּרֶחֶם:

תִּשְׁלַח רוּחַ לְהַחֲיוֹת בִּרְיָה

בְּגִיחָהּ מִן הַגְּוִיָּה

…בְּיוֹם הִוָּלְדָהּ:

תִּפְתַּח פִּיהָ לְמַלֵּל דְּבָרִים

תַּסְפִּיק לָהּ אֶת צְרָכֶיהָ:

אֶפְרוֹחַ מְצַפְצֵף בַּבֵּיצָה

תְּשַׁלַּח בָּהּ רוּחַ לְהַחֲיוֹתוֹ:

וְהָיָה כִּי תְשַׁכְלְלֶנּוּ,

וְיוּכַל לִבְקוֹעַ קְלִפָּתוֹ

אָז יִבְקַע מִבֵּיצָתוֹ

לְצַפְצֵף בְּכָל מְאֹדוֹ:

יָרוּץ בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו,

כַּאֲשֶׁר יָגִיחַ מִשָּׁם:

מָה רַבּוּ כָל פְּעָלֶיךָ

נִסְתְּרוּ מִנֶּגֶד עֵינֵינוּ:

הוֹי אֵל אֶחָד וְאֵין אַחֵר מִבַּלְעָדָיו:

אֶרֶץ יָצַרְתָּ כִּרְצוֹנֶךָ

כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ לְבַדֶּךָ:

אָדָם וְכָל הַבְּהֵמָה בָּקָר וְצֹאנֶה

כֹּל אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה

הַמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו:

כֹּל אֲשֶׁר בַּמְּרוֹמִים

הַמְעוֹפֵף בִּכְנָפָיו

מְדִינוֹת סוּרְיָה וְנוּבְּיָה

אֶרֶץ מִצְרָיִם:

תַּצִּיג כָּל אָדָם עַל מְכוֹנוֹ

תַּסְפִּיק לוֹ צְרָכָיו

אִישׁ אִישׁ וְקִנְיָנוֹ

וְיָמָיו סְפוּרִים:

שׁוֹנִים דְּבָרִים לִלְשׁוֹנוֹתָם

שׁוֹנִים מַרְאֵה פְנֵיהֶם וְצִבְעָם:

כִּי אַתָּה הִפְרַדְתָּ גוֹיִים:

וּבָרָאתָ אֶת הַיְאוֹר בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית

תַּעֲלֶנּוּ מַעְלָה כִרְצוֹנֶךָ

לְהַחֲיוֹת גּוֹי זֶה יָצַרְתָּ

אַתָּה הַמּוֹשֵׁל בְּכֻלָּם:

אַתָּה שֶׁמֶשׁ-יוֹם פַּחַד אֶרֶץ רְחוֹקָה:

בָּרָאתָ (גַּם) אֶת חַיֵּיהֶם

יָצַרְתָּ אֶת הַיְאוֹר בַּשָּׁמַיִם

וְנָפוֹל יִפּוֹל לְמַעֲנָם:

יַכּוּ גַלִּים עַל הָרִים יָם גָּדוֹל

יַשְׁקוּ שְׂדוֹתֵיהֶם בְּעָרֵיהֶם:

מַה-נִּפְלְאוּ מְזִמּוֹתֶיךָ הוֹי מוֹשֵׁל-עַד:

הַשִּׁיחוֹר בַּשָּׁמַיִם לִבְנֵי הַנֵּכָר

וּלְבֶהֱמַת שָׂדֶה הַמְהַלְּכָה בְרַגְלֶיהָ:

אַךְ הַשִּׁיחוֹר הָאֲמִתִּי יוֹצֵא מִשְּׁאוֹל–

הַתַּחְתִּית לְמַעַן מִצְרָיִם:

קַרְנֶיךָ זָנוֹת גַּן וְגִנָּה

בַּעֲלוֹתְךָ יִחְיוּ וְיִפְרְחוּ בָךְ:

בָּרָאתָ מוֹעֲדִים לַעֲשׂוֹת כָּל בְּרוּאֶיךָ

סְתָו אֲשֶׁר קָרָה בִכְנָפָיו:

(אַף) זַלְעֲפוֹת חֹרֶב:

יָצַרְתָּ שְׁמֵי מֶרְחַקִּים לַעֲלוֹת בָּם

לִרְאוֹת כֹּל אֲשֶׁר פָּעָלְתָּ

כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ לְבַדֶּךָ:

תַּעֲלֶה וּמַרְאֲךָ מַרְאֵה אַטוֹן חָי

תִּזְרַח תָּאִיר תִּרְחַק וְתָשׁוּב:

אַתָּה וְאֵין בִּלְתְּךָ יָצַרְתָּ אַלְפֵי אֲלָפִים תְּמוּנוֹת מִמֶּךָּ:

כְּפָרִים עָרִים וְחַוּוֹת

עַל-פְּנֵי דֶרֶךְ אוֹ עַל נָהָר:

כָּל הָעֵינַיִם יִרְאוּךָ נֶגְדָּן

כִּי תּוֹפַע שֶׁמֶשׁ-יוֹמָם עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ:

אַתָּה בִלְבָבִי הִנֶּךָ

אֵין מִבַּלְעָדֶיךָ אֲשֶׁר יְדָעֲךָ

בִּלְתִּי בִנְךָ אַכְנֶטוֹן

אֲשֶׁר גִּלִּיתָ לוֹ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ

וַתְּחֻנֶּנּוּ מֵעֻזֶּךָ:

הַיְקוּם בְּיָדְךָ אַתָּה

כַּאֲשֶׁר יְצָרוּם כַּפֶּיךָ:

תַּעֲלֶה – יִחְיוּ

תָּבוֹא – יִגְוָעוּן;

כִּי אַתָּה הַהֲוָיָה:

בְּךָ יִחְיוּ בְנֵי-אָדָם

וְעֵינֵיהֶם תֶּחֱזֶינָה בַהֲדָרְךָ

עַד אִם תָּבוֹא:

וְחָשְׂכוּ מִכָּל עֲבוֹדָה

כִּי תָבוֹא בְאַפְסֵי מַעֲרָב;

תִּזְרַח וְיַצְמִיחוּ… לְמַעַן הַמֶּלֶךְ:

מֵאָז יָסַדְתָּ אֶרֶץ

כּוֹנַנְתָּם לְמַעַן בִּנְךָ

אֲשֶׁר יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ:

מֶלֶךְ חַי בֶּאֱמֶת

הַמּוֹשֵׁל בִּשְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת נֶפֶר-חֶפרוּ – רֶע וְאֹמֶן-רֶע

בֶּן-רֶע הַחַי בֶּאֱמֶת אֲדוֹן הָעֲטָרוֹת

אַכְנֶטוֹן אֲשֶׁר יָמָיו רַבִּים:

וּלְמַעַן שְׁגָלוֹ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר אָהַב

גְּבֶרֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת נֶפֶר-נֶפְרוּ – אַטוֹן נֶפֶרְטִיטִי

תִּחְיֶה וְתִנּוֹן לְעוֹלָם וָעֶד:

אודיסה, 25.1.1922


  1. תרגום מספרו של הד“ר בִּירֶסְטֶד, ”תולדות מצרים העתיקה".  ↩

  2. [2] אַכְנֶטוֹן המלך הוא אַמַן–חֹטֶפּ הרביעי, שחי לערך 1400 לפני ספירת הנוצרים. הוא אמר לעשות מהפכה באמונת המצרים וגזר לקדש את השמש הנגלה, הוא אַטון–אמן–חֹטֶפּ הרביעי הוא חו–אַן–אַטוֹן, אשר קברות חתני פרעה טוטַנְח–אטון נגלו על–ידי הלורד קרנבורן בנחל קברות מצרים אצל העיר לוקסור.  ↩

  3. אלוהים בשפת מצרים.  ↩

  4. ארץ מצרים.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

המחשבה והכנור

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

(אגדה ערבית)

א: המחשבה

בימים ההם הייתי גלמוד במדבר.

לא שנאתי את בני האדם ולא קצתי בחיי. אך אויתי לדעת את המדבר ולהשתתף בצערו.

כבא אורחת כנענים או עולי-רגל, נסוגותי אחור; גם ספרים לא היו אתי. עם צפור תועה התרועעתי, עם מלוח נובל שוחחתי ואקרא בספר השמים.

לאזנים, החרשות משאון החיים ודכים, דמית מות במדבר; ואך לאט-לאט הרגלתי לשמוע הגיגו. עתה אבין לרעו, עתה אשמע את אנחותיו המלאות והעמוקות ולבי עלי דוי.

ואז, בהשתפך עלי נפש המדבר, נקרה הדבר.

על מי חרה אז אף ההשגחה? על מי נתכה חמת שדי?

מי יודע?

מתחת הכסא רב הרעם ויקרע סגור שמים, ויעט ארצה.

לאָן פניו מועדות?

הירטש את הערער, אשר במדבר, או את התאנה, חנטה פגיה לרעב?

היפול שדוד העץ, הפורש את צלו על היגע? היפגע בערש ילד כצאת הוריו לעבודת השדה? או יסכור פי נשבע לשקר?

כל זה נחרת במכתב אלהים בספר, אשר אך מחמד נביאו קורא בו.

אך אז, בהקרע סגור השמים, נפלה טיפה אחת קטנה מהאור הגנוז – וַתִּוָלֵד לי בת!


יפה היתה בתי כשחר ואיומה כחרב הנביא. גאות אלים על מצחה הבהיר, ועמק עד קץ הימין בעיניה המזהירות – אך בלבבה הסוער קננה יונה תמה – האהבה לכל בני חלוף.

ויהי לבה הכנור לכל ציץ נובל, לצפור תועה, לכוכב נדח ונופל ממרומים, ולכל היקום – הנענה מתגרת יד ההכרח.

אולם – כאשר מלאו ימיה – בקשה לעזוב את המדבר.

– אלכה להטיף אל בני-האדם!


עוד נפשי עורגת אל דממת השממה, עוד שיח ושיג לי עם המלוח הנובל; מעי יהמיו על הצפור, אשר תתעה בלעדי במדבר, תחלש ותפול ארצה, ותקבר בחול; ואת ספר השמים לא קראתי עד תמו…

אך היא אומרת, כי גם האדם לא עץ השדה, כי אם מלוח שוקק במדבר…

גם נפש האדם היא צפור רכה, גלמודה ותועה בישימון, וכאשר תחלש – תתעלף, ותקבר בחול החיים העמלים…

ובכוכבי אור על שפריר מלכותו כתובה אך חכמת אלהים, אבל מוּסרו חרות על לוח לב האדם…

ונצא את המדבר.


היום רפה לערוב.

עוד טרם באה השמש, תעלה נכחה בשובה ונחת – כאשר דמיתי אני – לבנה גדולה וחורת פנים.

– התשמע את אנחתה? – שאלה בתי, ותור באצבע הבדולח על עין הכסף.

והטיתי אֹזן, ואשמע גם אני את אנחת הלבנה…

– עניה אני, דלה וקטנה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.