מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לשאלת ה"פיתוח"

מאת: משה בילינסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לשאלת ה“פיתוח” / משה בילינסון


“מאנצ’סטר גארדיאן” מטפּל בּשאלת הפּיתוּח. ואמנם, חריפוּתה של השאלה לא ניטלה אם כּי חדלו מלדבּר בּה. לעין פּשוּטה גם לא ניתן לראוֹת מה נעשׂה, בּינתים, בּמשׂרדי הממשלה. שוּם שאלה לא נתחוורה בּמשך הזמן הזה, ואף שאלת “המנוּשלים”, שהוּכרזה כּדחוּפה וּבוֹערת, לא נפתרה אלא נשארה תלוּיה מעל לראשנוּ כּחרב המתהפכת, על מנת לרדת בּכל רגע, כּאשר למישהוּ יהיה צוֹרך בּכך, על צוארנוּ. כּי הנה גם 31 בּדצמבּר, זה המוֹעד אשר נקבּע בּאיגרת פּספילד לממשלת הארץ, לעבּד תכנית לסידוּר המנוּשלים, בּא ועבר מבּלי שגמרוּ אפילוּ את רישוּם התביעוֹת של כּל המתעטפים בּטלית זוֹ. ואחר שיגָמר הרישוּם עוֹד עתיד לבוֹא בּירוּר התביעוֹת, דין-ודברים בּין כּל המעוּנינים, חיפּוּש קרקע, תביעה לאמצעים כּספיים וכו'. עבוֹדה לחדשים רבּים, ואוּלי לשנים. וכל הזמן הזה תהיה החרב תלוּיה מעל ראשנוּ, והשיסוּי יפרח. וּמהוּ גמוּל-הפּיתוּח הנשקף לנוּ חֶלף העינוּי הזה?

השאלה קיימת. אך ספק אם היא מעסיקה את “המעוּנינים” מאוֹתה הבּחינה הפּשוּטה, אשר העתוֹן האנגלי מציין אוֹתה. “בּרשוּתוֹ של מנהל-הפּיתוּח 50.000 לי”ש לחקירוֹת מוּקדמוֹת… בּהתאם למעמדוֹ גם משכּוּרתוֹ. הסכוּם 50.000 לי“ש יוּצא ודאי, אבל האם כּדאית ההוֹצאה הזאת… זוֹהי השאלה המטרידה בּלי ספק את מר פרֶנטש עצמוֹ ולא פּחוֹת את ממשלוֹת אנגליה וארץ-ישׂראל”. “בּלי ספק” זה של “מאנצ’סטר גארדיאן” עוֹמד בּספק גדוֹל. ולא רק מִטעמים אישיים – כּלוּם מרבּים בּני-אדם לדאוֹג בּגלל דברים שאינם מטרידים את מנוּחתם האישית? - אלא גם מִטעמים פּוֹליטיים: יתכן, שבּעיני מישהוּ יש יתרוֹן למצב זה המחוּסר קביעוּת וּבטחוֹן. יתכן, שמישהוּ ימצא תוֹעלת בּנשק הזה המוּנח בּמחסן וּמוּכן לשימוּש, לכל שעה שידרש.


כ“ו טבת תרצ”ב (5.1.1932)

משה בילינסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בילינסון
יצירה בהפתעה
רקע

על הדם

מאת אהרן דוד מרקסון (זכרונות ויומנים)

קטעי מחשבות ורפרופי הרהורים על המלחמות ועל הפּרעות


רך וקטן הייתי אָז. זה היה הרבה שנים לפני מלחמת “גוג ומגוג”. אנכי הייתי אָז ברחוב היהודים, אותו הרחוב אשר כמעט כולנו בלינו בו את אביב חיינו, ולמדתי אז “בחדר”, אותו החדר הידוע אשר רובנו ככולנו חונכנו בו. כולנו, נערי החדר, ישבנו צפופים ונדחקים איש אל רעהו, החומשים פּתוחים לפנינו, והרבי עומד על גבנו ומלמד את פּרשת השבוע. ובכתבי את הדברים האלה עומד החדר וכל אשר בו כמו חי לפני.

“רק חזק לבלתי אכל את הדם, כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר!”

מוחי הקטן והרופף לא יכול אז בשום אופן לתפוס את מהות הדברים האלה. אזהרה קשה ונמרצה זו למה היא באה? למה מצוה עלינו החומש במפגיע כי נחזק לבלתי אכול הדם? הן הדם הנו הדבר היותר מגועל והיותר מתועב לכולנו, ולמראה כל דם שהוא יתיצב לפנינו “מלך הבלהות” עם כל נוראותיו וזועותיו! להפך, עלינו לחזוק ולהתגבר על גועל נפשנו לא רק לאכול את הדם כי אם גם להביט אליו. אימת הרבי תבעתני, והנני מתירא לחקור במופלא ממני ולדרוש במכוסה ממני, ורק את עיני אשא אל פּני הרבי והנני משתדל למצא בהם את הפּתרון. אולם פּני הרבי קשים ורצינים כבתחלה, וקולו מלא אזהרה, כשהוא הולך ומטעים כל מלה ומלה בהדגשה יתרה: “כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר!” מה פירושן של הדברים האלה? כיצד הדם הוא הנפש, וכיצד אפשר לאכול את הנפש ביחד עם הבשר? ונאחז בסבך הקושיות והתמיהות בלעתי את הדברים האלה ביחד עם פּירושיו והרחבותיו של הרבי, שהבלתי מובן ונתפס בהם היה מרובה הרבה על המובן ונתפס, ולבי הקטן הגיד לי אז כי דברים גדולים הולכים ונאמרים באותה שעה.

“לא תאכלנו! על הארץ תשפכנו כמים!” מרעים ומאיים עלינו הרבי כשה“חומש” מדבר מתוך גרונו.

החומש מזהיר וחוזר ומזהיר, כי לא נאכל את הדם, וכי נשפּוך אותו על הארץ כמים. בודאי שיש כאן דברים בגו! תמיהות ופליאות, אימות ובלהות ממלאות את נפשי הרכה והפעוטה, והנני נדהם ומוכה-שממון. אותה השאלה מתלבטת ומנקרת במוחי הקטן: אזהרה יתרה זו למה ולמי היא באָה? אולם אָסור להרהר אחרי מצות ה' ביד משה עבדו המדבר עתה אלינו מתוך גרונו של הרבי!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.