(שירי זהב ו')
מַדּוּעַ זֶה נִגָּרַע מִכָּל גֶּבֶר
– דִּבְּרוּ הָרוֹפְאִים לָאֵל וַיִּתְאוֹנֵנוּ –
הֵמָּה פָּעֳלֵיהֶם לַחַיִּים יִתֵּנוּ,
נַחְנוּ רַק נִיגַע לַמָּוֶת וָשֶׁבֶר.
לָהֶם יֵשׁ שֵׁם עוֹלָם אַחֲרִית וָשֵׂבֶר
וַאֲנַחְנוּ בַּחֹשֶׁךְ נִתְכַּס וּשְׁמֵנוּ,
לוּ גַּם כַּנְּפִילִים נַפְלִיאָה מַעֲשֵׂינוּ,
הַיְסֻפַּר מֵהֶם בַּאֲבַדּוֹן וָקֶבֶר?
– צָדְקוּ דִּבְרֵיכֵם – הָאֱלֹהִים עָנָמוֹ –
וַאֲנִי לֹא אֶעֱשׁוֹק כָּל שִׁלּוּם וָשֶׂכֶר
וּלְכָל עֲמַל אִישׁ כַּגְמוּל אֲשַׁלֵּמָה:
מִן הוּא וָהָלְאָה לַמֵּתִים כֻּלָּמוֹ
יִקְרְאוּ: “הָרְפָאִים”, לִהְיוֹת לָכֶם זֵכֶר
לָדַעַת כִּי פֹעַל “הָרוֹפְאִים” הֵמָּה.