עֵינֵךְ, יוֹנָה, שְׂאִי־נָא

אֶל שֶׁפַע הַפֹּארוֹת,

שִׁרְיוֹן פֵּרוֹת רְאִי־נָא

בִּירַק צִנֵּי קְלִפּוֹת.

מִכְּבָר גָּמְלוּ לַלֶּקֶט,

וְלֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם;

עָנָף, הַנָּע בְּשֶׁקֶט,

בְּנַחַת מְנִיעָם.

אוּלָם מִפְּנִים יָפוּחַ,

יִבְגֹּר גַּרְעִין שָׁחֹם,

שׁוֹאֵף לִנְשֹׁם הָרוּחַ,

שׁוֹאֵף לְאוֹר הַיּוֹם.

רַק הַקְּלִפָּה מַפְצֶלֶת

וּמַטָּה אָץ הַפְּרִי;

כֵּן אֶל חֵיקֵךְ נוֹפֶלֶת

כָּל עֲרֵמַת־שִׁירִי.