עוֹרְקֵי חַיִּים דּוֹפְקִים מַחְלִיפֵי־כֹּחַ,
זַהֲרוּרֵי־רַחַף לְבָרֵךְ בְּנַחַת;
אַתְּ, אֶרֶץ, גַּם הַלֵּיל כּוֹנַנְתְּ בּוֹטַחַת
וְאֶל רַגְלַי נוֹשְׁמָה רְווּיַת־נוֹחַ;
רֵאשִׁית מַעֲשֵׂךְ סְבִיבַי חֶדְוָה שׁוֹזֶרֶת,
וּבְכִשּׁוּפֵךְ רָצוֹן חָסִין עוֹרֶרֶת
לִשְׁאֹף לִמְרוֹם־חַיִּים, שַׂגִּיאֵי־רוּחַ.
בְּדִמְדוּמָיו נִחְשָׂף הַיְקוּם וַיָּעַר,
מִקּוֹל הֲמוֹן חַיִּים יָהוֹם הַיַּעַר;
מִגַּיְא אֶל גַּיְא עוֹד עֲרָפֶל שָׁטוּחַ,
אַךְ בְּרַק־שְׁחָקִים לָעֲמָקִים שׁוֹקֵעַ,
וּבַד וָחֹטֶר מִתְנַעְרִים זָקָפוּ
מִתְּהוֹם־אֵדִים, אוֹתָם בִּשְׁנָת אָפָפוּ;
גָּוָן־גָּוָן מֵעַל הַנִּיר בּוֹקֵעַ,
בּוֹ צִיץ וָנֵץ פְּנִינֵי־רְתֵת הִתִּיכוּ;
כְּעֵדֶן־גַּן כָּל־סְבִיבוֹתַי הִפְרִיחוּ!
שָׂא עַיִן רוֹם! הָרִים פּוֹרְצֵי רָקִיעַ –
שִׂיאָם לִקְרַאת מוֹעֵד־הַהוֹד הֵרִיעַ:
זוֹכֶה רִאשׁוֹן בְּאוֹר־עוֹלָם לִשְׂמֹחַ,
בַּזִיו, עָדֵינוּ אַחַר כֵּן יָשֹׁחַ,
וִיהִי אוֹר צַח וְזֹהַר חַי זָרוּע
בִּנְאוֹת כָּל־גֶּבַע יְרֻקֵּי־שִׁפּוּעַ!
הַקֶּסֶם רַד, מִקַּו אֶל קַו נִצֵּחַ!
הִנֵּה יָצְאָה! אַךְ אוֹי לִי כִּי נִכְוֵיתִי
וְאֶת עֵינַי, חֲדוּר כְּאֵב, הִפְנֵיתִי.
אַף כֵּן הוּא, אִם תִּקְוָה בְּגַעְגּוּעֶיהָ
עַד שִׂיא חֶפְצָהּ בְּבִטָּחוֹן הֶעְפִּילָה
וַתַּרְא: נִשְּׂאוּ פִּתְחֵי מִשְׁאֲלוֹתֶיהָ!
עַתָּה, מִנְּוֵה־הַנֶּצַח לוֹ נוֹחִילָה,
פָּרַץ שִׁטְפוֹן־לַבּוֹת וְהִדְהִימָנוּ;
לַפִּיד־אֵשׁ־הַחַיִּים לַצִּית רָצִינוּ, –
מַה יַּם־נוּרִים, מַה־לַּהַב אֲפָפָנוּ?!
אִם אֵשׁ שִׂנְאָה, אוֹ אֵשׁ חִבָּה תַּעְטֵנוּ,
תַּחְלִיף, תַּסְעִיר יָגוֹן וְחֶדְוַת־זֹהַר?
עַד שׁוּב נַפְנֶה לָאֲדָמוֹת עֵינֵינוּ
לְהִצָּעֵף בְּמַעְדַּנֵי הַנֹּעַר!
מֵאֲחוֹרַי יִשְׁאַר אֵיפוֹ הַחֶרֶס!
הָאֶשֶׁד, יַךְ צוּרִים בְּזִרְמֵי־הֶרֶס, –
אֵלָיו בְּעֹנֶג מִתְגַּבֵּר אַשְׁגִּיחַ:
מִזִּיז אֶל זִיז מַפְּלֵי מֵימָיו יָגִיחַ,
וּלְאֶלֶף נְהָרוֹת זוֹרֵם בְּשֶׁצֶף,
אֵל רוֹם רָקִיעַ קֶצֶף יַז עַל קֶצֶף!
אַךְ מַה יָּפָה, מִגַּעַשׁ־זֶה נוֹגַהַת,
רוֹקְמָה הַקֶּשֶׁת חִלּוּפֵי חַיֶּיהָ!
הֶן בְּהִירִים, הֶן נְמֵסִים תָּוֶיהָ,
סְבִיבָהּ לוֹט־גֶּשֶׁם דַּק וְקֹר זוֹרַעַת!
בָּזֹאת נִגְלֵית נִשְׁמַת־אָדָם שׁוֹאֶפֶת;
בָּהּ כִּי תֶּהְגֶּה, תָּבִין וְתוֹסֶף־דַּעַת:
בִּרְאִי־גְּוָנִים חָזוּת־חַיִּים נִשְׁקֶפֶת.