לזכר אחות אמי, נ"ע, דודתי מרים מרקל מוזסזון־ורשבולובסקי

מחברת “היהודים באנגליא”, תרכט–נה

אִם אֶקְטַן מֵעֵטֵךְ, נָא קַבְּלִי מֵעֵטִי

זֵר פְּרָחִים עַל קִבְרֵךָ הֶעָזוּב, דּוֹדָתִי!

מַה קֶּבֶר? חַיַּיִךְ בְּגַן נִשְׁמָתִי

    בֵּין אָבוֹת, עַל לוּחוֹת־לְבָבָם חֲקוּקִים

    דִּבְרֵי־אֵל, וּבְמִצְחָם צֶלֶם־דְּמוּת אֱלֹהִים,

    שַׂגִּיאֵי־נְשָׁמוֹת, אַצִּילֵי־קְדוּמִים;

מַה הִבְרִיקוּ עֵינַי עֲלֵיהֶם בְּסַפְּרֵךְ!

וַתַּבְהִיר וַתַּזְהִיר תִּפְאַרְתָּם בְּעֵינֵךְ;

גַּם בִּקְצֹף לֹא בָגַדְתְּ בְּחַסְדֵּךְ וְחִנֵּךְ.

    חַי הַבַּיִת: קְרוֹבִים וְאוֹרְחִים וְהוֹרַי,

    וְשִׂיחָה וּקְרִיאָה וְשַׁח־מָט וְכָל שַׁי,

    וּצְחוֹק וְחִבָּה מִכָּל־עַיִן עָלַי.

בְּקָרְאֵךְ הֶאֱזַנְתְּ לִצְלִילֵי הַפְּסַנְתֵּר,

וְדוֹדִי בְּיָדָיו חֲמוּדוֹת לִי שִׁזֵּר

סַל־פְּרָחִים, כְּחֻלֵּי־בָר, צִיץ אֶל צִיץ, זֵר אֶל זֵר,

    יֵשׁ קָמוֹת הַדְּמוּיוֹת לְפָנַי בְצִלָּן,

    כֹּה קְרוֹבוֹת עַד אֶשְׁלַח אֶת יָדַי לְחַבְּקָן,

    וְנָפְלוּ וָאֶתְמַהּ אֶל חֲלַל הֵעָלְמָן.

אֲלֵיהֶם בַּחֲלוֹם אֶתְגַּעְגֵּעַ, אַמְרִיא,

שָׁם אֶרְאֵךְ מַזְהִירָה; לוּ בְחֶסֶד תֹּאמְרִי:

נִחַמְתָּנִי בְזֵר הַפְּרָחִים עַל קִבְרִי!