בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יָצָא נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד הוּא וְאַבּוּ יַעֲקוּבּ רֵעֵהוּ לְמִשְׁתֶּה וְאַבּוּ גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי וְאַבּוּ נֻוָאס, וְהָיוּ בַמִּדְבָּר. רָאוּ זָקֵן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב כָּפוּף עַל חֲמוֹרוֹ. אָמַר לוֹ הָארוּן אַלרְרַשִׁיד לְגַ’עְפָר: “שְׁאַל זָקֵן זֶה, מֵהֵיכָן הוּא?” אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “מֵאַיִן בָּאתָ?” אָמַר לוֹ: “מִבָּצְרָה”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁגַ’עְפָר שְׁאָלוֹ: “מֵהֵיכָן בָּאתָ?” וְאָמַר לוֹ: “מִבָּצְרָה”. אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “וּלְאָן אַתָּה נוֹסֵעַ?” אָמַר לוֹ: “לְבַגְדָאד”. אָמַר לוֹ: “וּמַה תַּעֲשֶׂה בָהּ?” אָמַר לוֹ “אֲחַפֵּשׂ תְּרוּפָה לְעֵינִי”. אָמַר לוֹ הָארוּן אַלרְרַשִׁיד לְגַ’עְפָר: “הִתְלוֹצֵץ בּוֹ”. אָמַר לוֹ: “אִם אֲנִי מִתְלוֹצֵץ בּוֹ, אֶשְׁמַע מִפִּיו מַה שֶּׁלֹּא יִיטַב בְּעֵינַי”. אָמַר לוֹ: “מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁתִּתְלוֹצֵץ בּוֹ”. אָמַר לוֹ גַ’עְפָר לַזָּקֵן: “אִם אֲנִי רוֹשֵׁם לְךָ תְרוּפָה, מַה הוּא שָׁאַתָּה מְשַׁלֵּם לִי בְעַד זֶה?” אָמַר לוֹ: “אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יִגְמֹל לְךָ בַּעֲדִי בְּטוֹב מִזֶּה שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְךָ”. אָמַר לוֹ: “הַקְשֵׁב אֵלַי שֶׁאֶרְשֹׁם לְךָ תְרופָה זוֹ, שֶׁאֵינִי רוֹשֵׁם אוֹתָהּ לְשׁוּם אָדָם זוּלָתֶךְ”. אָמַר לוֹ: “וּמַה הִיא?” אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “קַח לְךָ שָׁלשׁ אוּקִיוֹת מִנְּשִׁיבַת הָרוּחַ וְשָׁלשׁ אוּקִיוֹת מִקֶּרֶן אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁלשׁ אוּקִיוֹת מִזַּהֲרוּרֵי הַיָּרֵחַ וְשָׁלשׁ אוּקִיוֹת מֵאוֹר הַנֵּר וּבְלֹל אוֹתָם יַחְדָּו, וְהַנַּח אוֹתָם בָּרוּחַ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַחַר־כָּךְ שִׂים אוֹתָם תּוֹךְ מַכְתֵּשׁ שֶׁאֵין לוֹ תַּחְתִּית וּכְתֹשׁ אוֹתָם שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַחֲרֵי שֶׁכָּתַשְׁתָּ אוֹתָם שִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ קְעָרָה נְקוּבָה, וְהַנַּח אֶת הַקְּעָרָה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בָּרוּחַ, אַחַר כָּךְ הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְפוּאָה זוֹ בְכָל יוֹם, יוֹם יוֹם שְׁלשָׁה קֳרָטִים, וְהַמְשֵׁךְ בְּכָךְ זְמָן שֶׁל שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְתִתְרַפֵּא אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַזָּקֵן אֶת דִּבְרֵי גַ’עְפָר, הִתְפַּרְקֵד עַל חֲמוֹרוֹ וְיָרַק בְּפָנָיו שֶׁל גַ’עְפָר, וְאָמַר לוֹ: "קַח אֶת זֶה תַשְׁלוּם עַל שֶׁרָשַׁמְתָּ לִי תְרוּפָה זוֹ, וּכְשֶׁאֶשְׁתַּמֵשׁ בָּהּ וְחָנַן אוֹתִי אֱלֹהִים בְּרִיאוּת, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ נַעֲרָה שֶׁתְּשַׁמֶּשְׁךָ בְּחַיֶּיךָ שִׁמּוּשׁ שֶׁיְּקַצֵּר בּוֹ אֱלֹהִים אֶת יָמֶיךָ. וּכְשֶׁתָּמוּת, וְיָחִישׁ אֱלֹהִים לְהַכְנִיס נִשְׁמָתְךָ בְּגֵיהִנֹּם, תְּכַסֶּה אֶת פָּנֶיךָ בִּגְלָלִים מֵהִתְאַבְּלָהּ עָלֶיךָ, וּתְקוֹנֵן וְתַכֶּה עַל פָּנֶיהָ וְתֵאָנַח וְתֹאמַר בְּאַנְחָתָהּ: “הוֹי זְקַן־תַּיִשׁ, מַה נּוֹאַל הָיָה זְקָנְךָ”. צָחַק הָארוּן אַלרְרַשִׁיד עַד שֶׁנָּפַל עַל גַּבּוֹ, וְצִוָּה לָתֵת לְאוֹתוֹ אָדָם שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים.

וּמִמַה שֶׁיְסֻפָּר: