מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הוי, משא זכרונות האהב

מאת: אנה אחמטובה , תרגום: רחל המשוררת (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

הוֹי, מַשָׂא זִכְרוֹנוֹת הָאַהַב!

לִי צִוִּיתָ מוֹקֵד וְכִנּוֹר,

וְלָהֶם לַזָּרִים, זֶה רַק לַהַב

לְחַמֵּם אֶת נַפְשָׁם בַּקֹר.


לְחַמֵּם אֶת לִבָּם הַשָּׁבֵע

הֵם צְרִיכִים לְדִמְעַת עֵינִי…

הַאֻמְנָם בִּשְׁבִיל זֶה אָהַבְתִּי

וְשׁוֹרַרְתִּי אֶת שִׁיר יְגוֹנִי!


הָהּ, אֵלִי, הַשְׁקֵנִי נָא רַעַל,

שֶׁאֶהְיֶה לְאִלֶּמֶת-שִׁירִים,

וְשָׁטְפָה שִׁכְחָה קוֹרֶנֶת

צִלְצְלֵי תְהִלָּה מַחְפִּירִים.

אנה אחמטובה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של אנה אחמטובה (מחברת)
רקע
אנה אחמטובה

יצירותיה הנקראות ביותר של אנה אחמטובה

לכל יצירות אנה אחמטובה בסוגה שירה

לכל יצירות אנה אחמטובה

עוד מיצירותיה של רחל המשוררת (מתרגמת)
יצירה בהפתעה
רקע

אותות זכרון

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

(שיחה)

– – – ומה גל הניירות והסמרטוטיות הללו שלפניך?

– “זה אוצר נעוּרי… או – זאת היא ‘ארץ הזכרונות’ שלי…”

– אמצא נא חן בעיניך ואעברה נא ואראה את “הארץ הקדושה” הלזו!

– “מה יראה ומה יבין גבר שכמותך בעולמה של אשה?”

– כלום חידה עמוקה הוא כל כך? דומני, שבסקירה ראשונה אני מתחיל להבין בעולם הזה: – הלזה – אלבּוֹם קטן מימות הגימנסיה, שכל בו, ודאי, מלֶרמוֹנטוֹב ומנַדסון כתבו לך; צרור זה – “כתבי הקודש עצמם, מכתבים של השתפכות הנפש קשורים בפִסקיה אדומה של קופסת שוקולדה; קלפי-תצלוֹמת אלו –”לוחות הברית" של חברים וחברות, והללו… דומני, שתעודות הציוּנים של הגימנסיה הן… כן! לא טעיתי, – מכל השנים הן שמורות וצרורות אתך! הו, נשים! –

– “כן. האשה – יש שרואה היא ערך גם בדבר הראוי להפקירו ושוב אין היא יכולה להשליכו, והרי זה נשאר עמה לכל ימי חייה… וכמה בעָלים יש, שגם הם אינם אלא “נשאר” כזה!”

– ובכן, אראה נא גם כל ה“נשארים” שאני עתיד להיות עמם אצלך… אָ! – תני את אצבעותיך אל שפתי, – הרי חתיכה זו, ודאי, רקימה ראשונה שלהן היא!… אך מטלית וַרדית זו, מה היא יכולה להיות? – יש לשער, כי יִתּוּר היא מן השמלה הארוכה הראשונה שלך – לא כך?… אבל – חזיז ורעם! – תלתל-שֵׂעָר זה, מה הוא שמור אתך?!

– “את זה… מתחת אזנו של חבר יקר גדעתיו… תלתל זה – הביטה נא בו – רך הוא כמשי וערמוני הוא… נאה היה אותו חבר בקווּצות תלתליו… חבל, שאין אתי גם תמונתו, והיית רואה, קנאי, אותה צורה חביבה ועיניה, עיני חכמה וחן…”

– התוַדי! גם שמו הגידי ואל תכַחדי!

– “מישא קראו לו… ומודה אני ומתודה כי אהבת-נפש אהבתי את מישא… זה הכלבלב שלי!”

– לדוּ-קרב אקראנו, ואפילו אם כלב הוא! היכן הוא זה?

– “הה, אוֹטילוֹ! מגופו המת נטלתי לי תלתל זה… מישא זה, הוא הראשון שהציגני לפני שאלת-המוֶת עין בעין. ואני אז – כל שאלה, ואפילו שאלת-חשבון שלא מצאתי פתרונה, הייתי בוכה עליה הרבה…”

– ועיניך אומרות, כי גם הערב הזה ביקשת פתרון…

– “ולפיכך, אתה מתלוצץ ככה?” –

– כן. יש גברים שדמעתם – הלָצה… אבל מה היא השאלה שעמדה לפניך היום?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.