מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאִישׁ וּשְׁתֵּי פִּילַגְשָׁיו

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה אֱלִיפֶלֶט

וּכְבָר שַׂעֲרַת רֹאשׁוֹ כִּמְעַט הִלְבִּינָה,

וַיְהִי עוֹד חוֹמָה לֹא יָדַע אֵשֶׁת;

אַךְ לֵב מִי זֶה מֵרֶשֶׁת

הָאַהֲבָה יוּכַל הִמָּלֶט?

וּבְהַגּיעַ לוֹ תֹּר הַבִּינָה

אָבְדָה בִּינָתוֹ וַיִּנְחַל אִוֶּלֶת

וַיְבַקֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה יָפָה מַשְׂכֶּלֶת.

אַַךְ אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת מִי יִמְצָאֶנֶּה?

בַּאֲלָפִים לֹא הִיא, בִּרְבָבוֹת אֵינֶנָּה!

וֶאֱלִיפֶלֶט אָץ אִשָּׁה לוֹ לָקַחַת,

כּי יוֹם חַיָיו רַד אֶל בֵּין הָעַרְבָּיִם,

וּמאֲשֶׁר לֹא מָצָא כִּלְבָבוֹ אַחַת

הָלַךְ וַיֶאֱהַב נָשִׁים שְׁתַּיִם.

הָאַחַת עַלְמָה יָפָה עוֹדָהּ בַּנֹּעַר,

הַשְּׁנִיָּה בָּאָה בַיָּמִים וּמְלֵאַת רָגֶשׁ,

אַךְ תַּמְרוקֶיהָ יִמְנוּ חֶסְרוֹן הַתֹּאַר;

לֹא אֵרְשָׂן לוֹ כְּאִשָּׁה בֶּאֱמוּנָה וָמֹהַר,

כִּי כָּרָן בַּכֶּסֶף כַּשֵּׁגָל וּפִילָגֶשׁ.

וַיְהִי כִּי חָפְצָה כָּל אַחַת מֵהֵנָּה

כִּי יִדְמֶה דּוֹדָהּ אֵלֶיהָ,

אָז אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ שְׁתֵּיהֶן קָטָפוּ;

שַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחֹרוֹת קָרְחָה הַזְּקֵנָה,

הַחִוְרוֹת מָרְטָה הַנַּעֲרָה בְּיָדֶיהָ.

כָּכָה מָרְטוּ שַׂעֲרוֹתָיו אַחַת אַחַת

עַד כִּי מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ גָּזוּ חָלָפוּ,

וַתָּבֹא תַּחְתֵּיהֶן קָרָחַת.

"עַתָּה ­­– אָמַר הוּא – יָדַעְתִּי מָצָאתִי

כִּי חֵפֶץ הַנָּשִׁים רַק לִמְשׁוֹל בָּנוּ

וּכְמוֹ פֶלֶג מַיִם הַטּוֹת אוֹתָנוּ;

לֹא אֶקַּח אִשָּׁה עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

שָׁלוֹם-יַעֲקֹב אַבְּרַמוֹבִיץ

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

(כרקרטריסטיקה)

לח. נ. ביאליק

מנחת אהבה וכבוד.

"אין לך אדם, שנשמתו אינה מלמדת

אותו כל שעה". – ר' פינחס מקוריץ. –

l

לפני שש שנים, בשעה שיצא הכרך השלישי מספרי אברמוביץ, כתב ביאליק: “היד כמעט שנמשכה מאליה, להגביה את כל אחד (משלשת הכרכים) ולנסות את משקלו”. אמנם, ביאליק, שגדלותו של אברמוביץ היא לו וודאות גמורה, מזדרז ומוסיף: “כל-כך נראים הם כבדי-ערך בעיני מי שמכיר את מהותם הפנימית” וכו‘. אבל דומה, שדוקא בדבריו אלו של ביאליק מתגלה אותו החשש, התוסס בלב רבים מאתנו ומצריכנו: “להגביה את כל אחד” מכרכי אברמוביץ “ולנסות את משקלו”. זאת אומרת: אם אמנם לפי המקובל “הם נראים כבדי-ערך”, מכל-מקום הלב מפקפק ומהסס, האמונה התמימה במקובל כבר נפגמה ול“בחינה” היא זקוקה… ובאמת, אם עוד לפני שנים עשר היתה, לפי עדותו הנאמנה של פרישמן, נסיעתו של אברמוביץ לערי ישראל "במלוא מובן המלה נסיעת-נצחון של גבור הבא מן המערכה – וקשת שער-הנצחון הזה היתה נטויה מווילנה ועד ביאליסטוק, מביאליסטוק ועד ווארשה וכו’, הנה עתה יש בתוכנו גם כאלה, ש“שער הנצחון” הזה, של אברמוביץ, היא להם אם לא “נקודה שכבר נוצחה” הרי, לכל-הפחות, נקודה העומדת להנצח. ומצד זה לא דבר ריק הוא, שעוד טרם עברה שנת אבלנו על אברמוביץ וכבר אנו שומעים אחד ממשפחות-הסופרים שלנו עומד ומנבא ברבים, שהדור הבא לא רק שישכח את “מנדלי”, כי אם גם שנא ישנאהו…1

אפשר, שבמה שיבוא להלן ימצא הקורא תשובה על השאלה: מאין בא אותו החשש, המרומז כבר בדברי ביאליק, ומדוע נפגמה אמונתנו התמימה במקובל בנוגע לאברמוביץ. אבל ראשית-כל אנו צריכים להדגיש את העובדא, כי במשך שלשים השנים האחרונות, שהן הפתיחה המכרעת לדברי תחיתה של האומה, שמש כוכבו של אברמוביץ ברומה של ספרותנו. כולנו, הקטנים עם הגדולים, עברנו דרך “מנדלי”. אין בדורנו סופר חשוב פחות או יותר, ואפילו מבין המפקפקים וגם מבין “המבקשים לשנוא”, שדרכו עברה מחוץ ל“מנדלי” ואשר מבאר, חפר אברמוביץ, לא שתה, ואם אמת הדבר, שאברמוביץ עתיד להעשות לנו “נקודה שנוצחה”, הרי גם לנצחון זה נשתמש בכלי-זיין, אשר חשל והכין לנו – אברמוביץ.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.