מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יומם ולילה הלל לאדני

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יוֹמָם וָלַיְלָה הַלֵּל לַאדֹנָי / ר' יהודה הלוי

ב

יוֹמָם וָלַיְלָה הַלֵּל לַאדֹנָי

הֵאִיר אוֹר פָּנָיו אֶל עֵבֶר פָּנָי

הֶעְלָה נֵרוֹת אוֹר וַיָּמֶש חֹשֶׁךְ

יוֹם בָּרָקִיעַ קָרַע חַלּוֹנָי

וַיוֹאֶל לָתֵת מֵהוֹדוֹ עָלַי

רוּחוֹ דִבֶּר בִּי עַל יַד נֶאֱמָנָי

דֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר הִדְרִיכַנִי

עֵת זָרַח מִשֵׂעִיר בָּא מִסִּינָי

העת טעמתי צוף דתו שחתי

בֹּאוּ נָא וּרְאוּ כִּי אֹרוּ עֵינָי.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

אימתי פרץ העץ העתיק בצחוק

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

(אגדה הודית עתיקה)

האִם ראיתם פעם, ילדים, עצים שהם צוחקים?

לא!

ואין זה פלא; אני קצת זקן מכם, וגם אני לא ראיתי.

אבל לפנים, בזמנים האפורים, הישנים, בשעה שהאגדה היתה עוד צעירה ומזהירה, היו מתרחשים דברי פלא. ובהודו, שבה נולדה האגדה וממנה התפשטה על-פני העולם, אירע פעם שעץ צחק.

ואת המעשׂיה הזאת, “אימתי פרץ העץ העתיק בצחוק”, רוצה אני לספר לכם.

אין בכך כלום, שבמעשׂיה משתתפים דוקא אחרים: דגיגי זהב, חסיד – גזלן ערום, וסרטן, שהוא חכם יותר מן החסיד, ולכד אותו על רגליו הארוכות בפח, ושהעץ העתיק לא התערב במשך כל הזמן בדבר הזה, הסתכל בשתיקה וראה הכול, ובצחוק פרץ רק לבסוף, לאחר שהכול כבר נתרחש, כבר נעשׂה ונגמר.

זהו בכל זאת הדבר הנפלא ביותר במעשׂיה זו שאסַפּר לכם.

אתם ילדי ישׂראל היקרים, בוַדאי כבר עמדתם על-כך מדעתכם, שהתרחש נתרחש הדבר – בהודו.

ואמנם, ניחשתם ומצאתם.

הדבר נתרחש בהודו, בארץ שבה נולדה האגדה; ולפני זמן רב, רב מאד, בשעה שהאגדה ההודית היתה עוד צעירה ורעננה-מזהירה, אבל כנפים גדולות אדירות עדיין לא היו לה, לעוף על-פני העולם וגם אלינו הנה להגיע…

הדבר הזה אירע רק במאוחר יותר, מאד מאוחר.

ובארץ-האגדות ההודית, בפינת-ארץ קטנה, היה זורם לו פלג קטן. פלג שקט, טהור כבדולח, באפיק צר ולא עמוק ביותר, מרופד בחול זהב, מתחת לרקיע הודי שקט ותכול, בין שתי גדות, שהיו צומחות עליהן חבצלות-המים היפות ביותר – פרחי הלוטוס המפוארים ביותר.

וחיה חיתה בזמנים העתיקים ההם בפלג הזה משפחה קטנה ושקטה של דגיגי-זהב; אמת, גם סרטן גדול, משורין כולו ברזל, מזוּין בשני זוגות מספּריִם חזקים, עצומים, היה בתוך הפלג, אבל עמו דגי הזהב לא התרועעו, והיו מפנים לו תמיד את הדרך בשאט-נפש. חיה חיו הדגיגים במשפחה, הפלג היה מפליג לו במלמול עליז ובזמר קל, כדרכם של מים חיים, והדגיגים היו חיים במי-הבדולח הטהורים כמו בגן-עדן. פלג מרוחק, רשת של דייגים אינה בנמצא, וחיים בנעימים ומשבחים לבורא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.