מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

נפתלי הירץ גינצבורג

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נפתלי הירץ גינצבורג / י"ל גורדון

אל הבאראן ר' נפתלי הירץ גינצבורג1

אוֹר פָּנֶיךָ, אָדוֹן, עָלַי נָשָׂאתָ

וּבֵין הָעוֹמְדִים עַל יָדְךָ שַׂמְתָּנִי:

אִם אָנִיחַ רוּחָךָ? אִם בִּי מָצָאתָ

אֵת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ? – לֹא אֵדַע אָנִי:

לֹא אֵדַע אִם מַעֲשֵׂי יִהְיוּ כִרְצוֹנִי,

וּרְצוֹנִי טוֹב – הַאֲמִינָה לִי, אֲדֹנִי.


וַאֲנִי בָּךְ מָצָאתִי אֶת לֹא קִוִּיתִי:

מַשְׂכִּיל חוֹבֵב עַמּוֹ, עָשִׁיר שְׁפַל רוּחַ,

גַּם לֵב רָחַב וָטוֹב (חָנֹף שָׂנֵאתִי!)

כַּסַּפִּיר הַטָּהוֹר מֵאִיר אֶל כָּל רוּחַ,

וּסְגֻלּוֹת הָאָרֶץ, הוֹנְךָ וּרְכוּשֶׁךָ,

מִסְגֶּרֶת זָהָב הֵם לְיִקְרוֹת נַפְשֶׂךָ.


וּבְכֵן שִׁירֵי אֵלָּה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי

בִּשְׁפַת אֲבוֹתֵינוּ, גַּם לְךָ נָעַמָה,

לִמְאוֹר פָּנֶיךָ, אָדוֹן, פֹּה הִקְרַבְתִּי,

עַל הָגוּת לִבִּי יָעִידוּ לָךְ הֵמָּה,

אַחֲלַי, קַבֵּל מַחְבַּרְתִּי וּקְרָאֶנָּה,

בָּהּ נָפְשִּׁי שָׁפַכְתִּי, שָׁם תִּמְצָאֶנָּה.


כ“ב תמוז, תרל”ב, ספ"ב.


  1. בבואי להשתקע בפ“ב (י"ג יוני 1872) ובשבתי ראשונה לשוחח לפני הבאראן הנזכר שאלני: מה כתבתי בימים האחרונים (כי את ספרי אדו"ם קרא בימי עלומיו), ומדוע לא שלחתי את ספרי אשר כתבתי? ואען לו בתמי, כי לא ידעתי כי קורא הוא בלה”ק וחביבים עליו ספרי “שירי יהודה” ואכתוב על גביו את החרוזים האלה. – בעת הדפסת שירי בשנת תרמ"ג שאלתי את פי הבאראן אם נותן לי רשות להדפיס את שירי זה אשר כתבתי לו, ולא ענני, על כן לא בא השיר הזה בדפוס.  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

כללים וסייגים בתרגום

מאת שלמה שפאן (מאמרים ומסות)

הָבָה עַתָּה וּמְשָׁלִי לַמְּלָכִים הַנְּבוֹנִים אֲדַבֵּרָה:

כֹּה לַזָּמִיר רָם-הַצְּלִיל הַנֵּץ אֲמָרֵיהוּ הִבִּיעַ,

עֵת צִפָּרְנָיו בּוֹ נָעַץ וּלְרוּם הֶעָבִים נְשָׂאָהוּ.

מַר הִתְיַּפַּח הַזָּמִיר מְדֻקָּר בְּעִקּוּל-הַצִּפֹּרֶן,

אַךְ הַלָּזֶה דְבָרוֹ לוֹ הִגִּיד בְּעַזּוּת וּבְרָב-תֹּקֶף:

מַה תְּקוֹנֵן הָאֻמְלָל, בְּכַף הַתַּקִּיף הֵן נִתְפַּסְתָּ.

אַף אֶל אֲשֶׁר אוֹבִילְךָ, שָׁם תָּבוֹא וְאִם-כִּי בַעַל זֶמֶר.

אִם אֶחְפְּצָה לְבָרוֹת לִי תִהְיֶה אוֹ חָפְשִׁי אֲשַׁלְּחֶךָ:

רַק חֲסַר-לֵב יְנַסֶּה הִתְקוֹמֵם לְרַב-כֹּחַ מִמֶּנּוּ —

הוּא נִצָּחוֹן לֹא יִנְחַל, אַךְ יוֹסִיף עַל בָּשְׁתּוֹ גַם הַצַּעַר.

כָּכָה הַנֵּץ קַל-הַטַּיִס, הָעוֹף פְּרוּשׂ-הָאֵבֶר הֵשִׂיחַ.

המשל דלעיל הקדום במשלים שבספרות העולם, לקוח מ“מעשים וימים” של הסיוֹדוֹס, שתרגם מיוונית שלמה שפאן. תרגום זה זיכה את המתרגם בפרס טשרניחובסקי בפעם השניה. לפני כן ניתן לו פרס טשרניחובסקי בעד תרגום “הימנוֹנוֹת הוֹמריים”. לזכותו של שלמה שפאן יש לזקוף שורה של תרגומים מיוונית: “אֶפיגראמות הוֹמריות”, “מלחמת הצפרדעים והעכברים”, “אֶלגיות” (נדפסו בכתבי-עת שונים), “משלי אזוֹפּוֹס” (יופיעו במוסד ביאליק), “יציאת מצרים” מאת יחזקאל ההלניסטי (הופיע לפני שנים בהוצאת “יבנה”).

שלמה שפאן פותח את השיחה בענין התרגום מיוונית:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.