אֲבָנִים שֶׁיִּדִּיתִי, נַפְשִׁי, בָּךְ,

מַלְקוֹת שֶׁסָּפַגְתְּ מִיָּדִי —

אַל-נָא תְּסַפְּרִי לְרֵעַי,

אַל-נָא בִּפְנֵיהֶם תִּתְוַדִּי.

שַׂמְתִּי עָלַיִךְ מָצוֹר,

הוֹלַכְתִּיךְ בַּשִּׁבְיָה כְּאוֹיֵב —

הַחֲרִישִׁי, נַפְשִׁי! הִשְׁבַּעְתִּיךְ,

בְּשֵׁם הַכְּאֵב — —

הַחֲרִישִׁי! מַה לָּהֶם וּלְכֹל

שֶׁעוֹלַלְתִּי בִּדְרָכַי נְלוֹזוֹת.

קַבְּלִינִי, בְּדוּדָה וְחוֹנֶנֶת,

וְאַל תִּסְלְחִי לִי כָּל זֹאת — —

אייר תש"ג