מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְמִרְיָם

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לוּ אַךְ כַּכּוֹכָב הַנּוֹפֵל בַּנְּשָׁפִים

עַל שְׁמֵי חַיַּיִךְ שְׁמִי חָלַף, גָּז,

אִם בָּא בָּעֹז וּרְתוּקוֹת-הַכְּשָׁפִים,

וְאִם תַּחַת עֻלּוֹ לָנֶצַח כָּרַעַתְּ, -

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

בִּכְלִיל פְּרָחַיִךְ – זֵר-הָעֲדָנִים –

אִם יָדִי לָךְ קָלְעָה וֶרֶד-עֲנָק,

אוֹ בְּכוֹס תַּעֲנוּגַיִךְ מָסַכְתִּי רוֹשׁ-פְּתָנִים,

לְהַרְעִיל, בָּהּ טֶרֶם נָגַעַתְּ, -

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

וְיוֹם בּוֹ תִּזְכְּרִי לִי אַהֲבַת נְעוּרַיִךְ,

נְשִׁיקוֹתַי וַהֲגִיגִי מְלֵאֵי-אֵשׁ,

אוֹ קָרוֹת מִלַּי וּנְהַר דִּמְעוֹתַיִךְ

בָּעֶרֶב נִפְרַדְנוּ לָעַד, -

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

שִׁלַּמְתִּי לָךְ! שִׁלַּמְתִּי בְּטַל-נְעוּרַי,

בִּנְשִׁיקַת תֹּם, שֶׁאַתְּ מָצִית,

וּבְרֶטֶט – רִאשׁוֹן הוּא לִיצוּרָי, –

בַּחֲלוֹמוֹת רָז, אַתְּ בָּם הוֹפַעַתְּ…

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

שִׁלַּמְתִּי לָךְ בִּדְמֵי לִבָּתִי נוּגָה,

בְּיֵאוּשׁ וְנֹחַם לְאַחַר זְמָן,

בְּכִלְיוֹן-נֶפֶשׁ – נַפְשִׁי הֲרַת תּוּגָה, -

שִׁלַּמְתִּי כָּל אֲשֶׁר נָתַתְּ.

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!


הידלברג

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מאמרות: מחשבות

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

א: רְשֻׁיּוֹת


כמה רשויות איכא!

בשעה שאני בא לכרכי הים, לערים הבנויות על תלן, ורואה את הטירות הנאות, את האוכלוסין המרובים ואשמע שאון החיים, – יעבור גם עלי רוח חיים, והנני נסחף גם אני. מה הם רצים אף אני רץ לבתי משתנה ושמחה, אשר על תכתקין ואוכל באפיקורן ואשתה מיין המשומר; מה הם רצים אף אני אץ לבתי-קרקסאות ולבתי-תיאטראות לשמוע פסוקי-דזמרה ולראות את המשחקים והמשחקים עם כל הקסמים אשר עליהם היום הנני מבקר את גן-החיות, והנני רואה מכל מה שיש בים וביבשה: את הנשר ואת האיל, את הצבי ואת היחמור ואת האריות; ולמחר אני בא אל בית שכיות-החמדה, והנני נהנה מזיו שכינת הפסילים והתמונות. היום הנני נכנס להסב עם אשה, אל מנת לדבר עמה ארוכות וקצרות, ולמחר אקשור כתרים לילדה יפהפיה ביום הולדתה. היום הנני יוצא במחלות, כי חג היום לחברתנו, ולמחר אלבש שחורים ואתעטף שחורים, כדי לנחם אבלים. לזה אני נותן שלום ולזה אני מחזיר שלום; עם זה עלי להזדמן לפונדק אחד, לזה אני חייב מנה וזה חייב לי מאתים, והשלישי מכריע בינינו, וכן חוזר הדבר חלילה. ומדי ערב בערב אני לוקח את מקלי בידי ואת מעילי אשים על כתפי ואצא לטייל במגרשים היפים. הנני רואה את העוברים והשבים שיירות שיירות, הנני חי ונהנה גם אני.

אבל יש אשר נפשי תקוץ בחיים האלה. אני עומד בקרן-זוית, ומשם אקיף את העולם וחללו ואני אומר לעצי: למי ולמה אני עמל? החיים פושטים צורה ולובשים צורה; אבל בכל שלל צבעיהם ובצורותיהם הרבות אינני רואה יסוד ועיקר. הנני מקיים: שיננא, חטוף ואכול, חטוף ושתה! אבל הכי באמת האי עלמא כבי-הילולא דמיא? האומנם טוב באמת לאדם להשתמש יומא חדא בכסא דמוקרא והדר ליתבר? ושאלה גוררת שאלה. מחשבה גוררת מחשבה, ורעיון – רעיון, עד שאני גומר בדעתי, כי כל החיים לא שרירין ולא קיימין ואין כדאי בהם לאדם.

אבל מה הוא האדם?

הנני עוזב את כרכי הים, את שאונם והמונם, והריני שב אל אהלי. אני נזכר בהימים שהייתי בבית אבי, בישבי בארבע-אמות של תורה ותפילה. –אני מניח תפילין כדת, ואני נוטל את ידי למזון. אני לומד את התלמוד ומפרשיו; בערב שבת אני קורא בתורה-שבכתב, ובשבת אני עושה את שבַּתי. – –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.