שׁוּב זִנְּקָה הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה וַתַּדְבֵּק אֶת אָהֳלִי הַשָּׁלֵו,

וּבְכָל אֵגֶל דָּמִי חָצְבָה אֲיֻמָּה לָהּ מִשְׁכָּן;

קִבֵּל לִבִּי לְמוּד שִׁבְיָהּ כָּל עָצְבָּהּ הָרַב וְכָל סִבְלָהּ,

וַיְבָרֶך שַׁלְהֲבוֹת-יָהּ עַל הַבְהֲבֵי חִשְׁקָן.

וְשׁוּב פִּתְּתָה-עִנֱּתָה אוֹתִי: אַתָּה עַתָּה הַגֶּבֶר הָאֶחָד,

וּלְךָ, רַק לְךָ הָאַהֲבָה הָעַזָּה נִתְּנָה

עַל מָתְקָהּ וְקִנְאָתָהּ – הָאֲחֵרִים הֵם נְגֹהוֹת לַפִּידְךָ,

מְפַעֲטֵי עֲגָבִים וְקִנְאָה וּמְקַרְטְטֵי שִׂטְנָה.

וּלְךָ, רַק לְךָ הָאִשָּה הָאַחַת בַּנְּצָּחִים – צַחָה וּשְׁזוּפָה,

בְּמִפְרְצֵי קֶצֶף לִסְקַנְדִּנַוְיָה, בְּחוֹלוֹת סַהֲרָה צְהֻבִּים –

כָּמוֹךָ אֶחָד בַּנֵּצַּח: מֵאוֹן שְׁרִירֵי בְּרֵאשִית לִצְעִיר אוֹרַנְגְאוֹטַנְגִּים,

וְעַד נַהֲמַת הַתַּאֲנָה הַקּוֹפְאָה עַל קַרְחֵי הַצִּיר לִזְקַן הַדֻּבִּים.