מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לרב מ"ג

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(בַּעַל אֲחוֹתִי לְפָנִים, בְּיוֹם הִיפָּרְדוֹ מֵעָלָי)


מִי יִתָּנְךָ כָּאָח לִי – אָח מֵרָחֶם

לָשֶבֶת גַּם יַחַד בֵּיִת אֵם אוֹהָבֶת,

בִּמְקוֹם יֻתַּן לָנוּ מַיִם וָלֶחֶם

וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ וּמָעוֹן לָשָׁבֶת!

כָּל נֵטֶל וָעֹל נִפְרֹק מֵעַל שָׁכֶם.

“גָּשׁ-הָלְאָה!” נִקְרָא לֶעָמָל עַצָּבֶת

וּכְעַל עָב קַל נִרְכַּב עַל כַּנְפֵי רוּחַ

וּבְגֵיא הַחִזָּיוֹן נֵצֵא לָשׂוּחַ.

שָׁם עֲמַל אֱנוֹשׁ לֹא יַעַל יָגִּיעַ,

תֵּבֵל עִם תַּבְלִיתָהּ יַחַד נֶאֱסָפוּ,

וָאֵל כֻּלּוֹ טוֹב בַּהֲדָרוֹ יוֹפִיעַ,

וּמְזִמּוֹת כָּל לֵב כָּתְנוֹת אוֹר עָטָפוּ;

שָׁם לִתְהוֹם הָעֲתִידוֹת נֵרֵד נַצִּיעַ,

נִסַּק לִשְׁמֵי קֶדֶם שֶׁכְּבָר חָלָפוּ,

וּכְחַיֵּי עַדֶן וּבְשַׁלְוָה וָנַחַת

נִחְיֶה גַם נַחְנוּ בָּאָרֶץ מִתָּחַת.

אַךְ יַד הֶעָמָל לוֹ אָדָם יִוָלֶד

הִיא בָּךְ אָחָזָה וּמִנִּי תַגְלֶךָ,

כִּי תֵצֵא כַיּוֹם עַד מֵרְחַקֵּי חָלֶד

לָנוּעַ לַלֶּחֶם תִּשָּׂא רַגְלֶיךָ –

(הוֹי אָדָם מִתְהוֹלֵל, הוֹי שָׂב וָיָלֶד,

הַעוֹד תִּתְהַלֵּל כִּי טוֹב גּוֹרָלֶךָ,

אִם אַךְ בַּעֲבוּר הָבִיא אֶל נַפְשְׁךָ טֶרֶף

כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ תִּטּשׁ וַתֶּרֶף?!)

שָׁם יָחְנְךָ הָאֵל וגְדֻלָּתְךָ תִרֶב

– כִּי יָשָׁר וּטְהָר-לֵב אֵל לֹא זוֹנֵחַ –

וּבְטוֹב לָךְ הֵן יִמַּח זִכְרִי מִקֶּרֶב

לִבְּךָ, כָּעָב מִפְּנֵי שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ;

כִּי תִקְנֶה לָךְ רֵעִים וִידִידִים תֶּרֶב

תֶּאֱהַב, תֵּאָהֵב, וַאֲנִי אֶשָּׁכֵחַ:

אָז שִׁירִי זֶה יִקְרָא: "הֲתִבְגֹּד בֶּגֶד

“וִיהוּדָה רֵעֲךָ עוֹד חַי שָׁם מִנֶּגֶד?”

אוֹ אוּלַי מַחֲלָתִי תִּגְדַּל תִּפְרָץ-פֶּרֶץ,

הִיא הַיּוֹנֶקֶת דַּם לִבִּי גַם עָתָּה,

וּבְטֶרֶם אָשׁוּב לִרְאוֹתְךָ בָּאָרֶץ

תַּחְצֹב לִי מִשְׁכָּן בַּקֶּבֶר שָׁם מָטָּה –

אָז יָעִיד לָךְ כִּי עַד יוֹם בּוֹא הַקָּרֶץ

בַּעַל חֲלוֹמוֹתַי הָיִיתָ אָתָּה.

וּבְעֵת תָּבֹא אֵלַי שָׁם הַשָׁמַיִם

אֵצֵא לִקְרָאתְךָ וּבְחִבֻּק יָדָיִם.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

בעצם היום הזה בא הוא אלי, ישר, בלי עיקול-דרכים ומשעולי-מחבוא, ופתח ואמר בקול רם:

– ובכן אחא, למרות הכל עדיין חיים אנו! במצור ובדוחק, בדאגה וברעדה ליום מחרת, אבל חיים! והרי זה העיקר.

… במה זכינו? הא? מה זכותנו אנו לחיות בשעה שכל כך הרבה נהרגו, מתו, בתחלואים, בעוני, במצוק? מה זכותנו לשאוף רוח, ואולי מחר-מחרתים גם לרווחה, במחיר הרבה דמי-אדם, עינויי-אנוש, אסירי עוני וברזל? מה זכותנו לעמוד כמעט הכן, קוממיות, על גלי פגרים וציבורי נפוחי-כפן? – אין יודע, אין יודע, אין יודע! ואולם, איך שיהיה, ואנו חיים, אנו, המאושרים, המיוחסים, חיים. האם לא כן, אחא?

והרי כבר היו ימים בחדשים האחרונים שחשבנו, כי אין אנו חיים, כי כבר טולטלה נפשנו דוּמה; כבר היו רגעים בימים האלה, שהחיים נראו לנו רעים מן המוות, ואם גם חפצנו, בכל זאת, לחיות, חפצנו מאד, כדרך החולים המסוכנים מאד, לא האמַנו באפשרות-הדבר…

מי-זדונים הגיעו עד הנפש – התינצל?

חרב חדה מונחת על הצואר, על הצואר ממשׁ – הימָָלט?

יורדי בור – היראו חיים?

ואולם הנה אנו חיים, אחא; כן, חיים! יצאנו מבורנו, מקברנו – ועוד לא אבדה התקוה!


אחרי שתית מעט מים קרים הוסיף:

– ככה. אנו חיים, מאושרים – וכל החובות הגדולים והנוראים של החיים, ביחיד ובציבור, הנן, אפוא מעתה עלינו.

… החיים – חובה; ובמילוּיה – האושר. האושר מצדו מטיל חובות.

“במתים חפשי”. השוכב ונרקב בבוֹר פטור מן המצוות. אבל מיד לצאתו משם, מיד לשובו מאדמתו, חייב הוא לגלות את כוחותיו האנושיים, אם יש לו כאלה.

… אם יש לו! ואם אין– אם אין, אז אין כלל מה לדבר. עני מכוחות-יצירה חשוב כמת, בין בבור, בין על הגג, בין במרתף, בין בהיכל.


ובקול חותך המשיך:

יש או אין… יש כוחות-יצירה פנימיים, עצמיים, או אין – זוהי, באמת, השאלה העיקרית. בור או גג, מרתף או היכל – זוהי גם כן שאלה חשובה במאד מאד. אבל, על כל פנים, ממדרגה שניה. ממדרגה ראשונה, עיקרית שבעיקרית – מאז, תמיד, וגם עכשיו, ואולי ביחוד עכשיו – היא שאלת הכוח העצמי שלנו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.