דף הבית > יוצרים > יהודה ליב גורדון > שירה > אסנת בת פוטיפרע

מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
גורדון, י"ל. (אין תאריך). אסנת בת פוטיפרע. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-16. http://bybe.benyehuda.org/read/3014
MLA:
גורדון, יהודה ליב. "אסנת בת פוטיפרע". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-01-16. <http://bybe.benyehuda.org/read/3014>
ASA:
גורדון, יהודה ליב. אין תאריך. "אסנת בת פוטיפרע". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-16. (http://bybe.benyehuda.org/read/3014)

אסנת בת פוטיפרע

מאת: יהודה ליב גורדון

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: עברית

סוגה:


אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע / יהודה ליב גורדון

א

בִּרְחוֹב מִמְכַּר הָעֲבָדִים בִּשְׂדֵה צֹעַן

בֶּחָצֵר הַקְּטֻרָה עַל יַד הַשּׁעַר

אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים הַבָּאָה מִכְּנָעַן

הֵבִיאָה לִמְכּוֹר עֶבֶד עִבְרִי נָעַר.

עֶבֶד הוּא – אַךְ הַכָּרַת פָּנָיו תַּעַן

כִּי לֹא נֵצֶר נִתְעָב הוּא מֵעֲצֵי יָעַר,

כִּי אֻמְלָל זֶה פֹּה יִמָּכֵר ממְכָּרֶת

חֹטֶר הוּא מִגֶּזַע נִכְבַּדֵּי קָרֶת.


מִשּׂלְמוֹת עַבְדֻתוֹ מִבְּלוֹיֵי בָגֶד

תָּצִיץ תֻּמַּת נֶפֶשׁ וּנְדִיבוֹת רוּח,

וּכְהָצִיץ מִקִּרְעֵי עָבִים מִנֶּגֶד

בִּימֵי הַבָּצִיר אוֹר שֶׁמֶשׁ זָרוּח;

חִכּוֹ יֵין הַטּוֹב, נִיבוֹ צוּף וָמֶגֶד,

עֵינָיו סַפִּירִים, רַקָּתוֹ תַּפּוּחַ;

וּבְכָל הַתְּלָאוֹת אֶת נַפְשׁוֹ מָצָאוּ

עוֹד עִקְּבוֹת יָפְיוֹ עַל פָּנָיו נוֹדָעוּ.


הוֹי שָבוּי בֶּן חוֹרִים, עֶבֶד בֶּן שׁוֹעַ,

מִי רֹךְ רַגְלֶיךָ הִקְרִיב לִנְחֻשְׁתָּיִם?

מִי כֻתָּנְתְּךָ פַּסִּים הֵזִיד לִקְרוֹעַ

וּסְחָבְךָ בִּסְחָבוֹת אַרְצָה מִצְרָיִם?

אַחֶיךָ, אַחֶיךָ – כָּל לֵב יִנּוֹעַ!

הֵם מָכְרוּ אֹתָכָה בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.

הוֹי שִׂנְאַת אַחִים, הוֹי אֵשׁ מִתְלַקָּחַת,

מִשְּׁבִיב קִנְאָה תֵּצֵא תִּיקַד עַד שָׁחַת!


הֵן אָב אֶחָד, הֵן אֵל אֶחָד לָהֵמָּה,

אֵיכָה לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ אֹמֶר גָּמָרוּ;

אַפָּם לֹא שָׁב, נִקְמָתָם לֹא שָלֵמָה,

גַּם עֵת אֶל הַבּוֹר עַצְמוֹתָיו נִפְזָרוּ;

וּכְצֹאן אוֹבֶדֶת עוֹד יִמְכְּרוּהוּ הֵמָּה

בִּידֵי יִשְׁמְעֵאלִים מִגִּלְעָד עָבָרוּ.

יִשְׁמְעֵאלִים! וּלְרֹעַ לֵב אָדָם לָמָּה

לֹא הֲבֵאתֶם אִתְּכֶם צֳרִי מִשּׁמָּה?


וּבְבֵיתוֹ אָב זָקֵן יָרִיד בַּבֶּכִי

יִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר יִמְרֹט הַשָּׂעַר:

"לִבְנִי – יִקְרָא – אֶתְאַבֵּל כָּל עוֹד אֶחִי;


חַיָּה רָעָה אֲכָלַתְהוּ בַּיָּעַר!" –

וּבְנוֹ לֹא טֹרָף כִּי אִם הָלַךְ דֶּחִי,

כִּי אִם ימָּכֵר כָּעָבֶד בַּשּׁעַר;

לֹא חַיָּה רָעָה בַּיַּעַר שִׁחֲתַתּוּ

כִּי אִם קִנְאַת אַחִים חַי אֲכָלַתּוּ.


וּמְקוֹם מִמְכַּר הָעֲבָדִים שׁוּק רָבוּעַ

עָשׂוּי קִנִּים וּמוּסַב חוֹמַת אָבֶן;

חֶצְיוֹ עָרֹם עַל הָרִצְפָּה שָׂרוּעַ

מוּטָל הָעֶלֶם עַל אֲלֻמַּת תֶּבֶן,

יתְכַּס בַּשּׂמִיכָה מִהְיוֹתוֹ צָנוּע,

יָעַף לֹא יָנוּד, וּלְסוֹבְבָיו לֹא יָבֶן;

סָבִיב נֶפֶש אָדָם כָּאַרְבֶּה רָבוּ

מִקְּצוֹת כָּל הָאָרֶץ לִמְכּוֹר נִצָּבוּ.


שָׁם כּוּשִׁים חוּמִים וּלְהָבִים יַעֲמֹדוּ,

מִלּוּד וּמִפּוּט דַּמֶּשֶׂק וּבָבֶל,

מִשְּׁבָא מַעֲרָב מֵאַשּׁוּר וּמֵהֹדוּ;

מֵהֶם גִּדְלֵי קוֹמָה עוֹמְסִים בַּסֵּבֶל,

מהֶם גַּמָדִים בַּבַּיִת יַעֲבֹדוּ,

שָׁרִים וּמְחוֹלְלִים וּפֹרְטִים עַל נֵבֶל.

וַהֲמוֹן קוֹנִים שׁוֹנִים שָׁמָּה נִקְהָלוּ

יִבְחָנוּם וִיבַקְּרוּם לִמְחִירָם יִשְׁאָלוּ.


שָׁם מֵאַפִּרְיוֹן הָדוּר יֵצֵא שָׁעַר

אִיש עוֹטֶה שֵׁש וּמְכֻרְבָּל רִקְמָתַיִם,

בָּא בַיָּמִים וּכְבָר יַלְבִּין לוֹ שָׂעַר:

“פּוֹטִיפַר הוּא, שַׂר טַבָּחֵי מִצְרַיִם!” –

וּבַאֲגֻדּוֹת הָעֲבָדִים אֶת הַנָּעַר

הָעִבְרִי כִּמְעַט רָאָה לָעֵינַיִם

וַיִּתְיַצֵּב עָלָיו וַיִּבְחָנֵהוּ

וִיקָר נַפְשׁוֹ הִכִּיר מִיפִי פָנֵיהוּ.


“אֵי מִזֶּה עֶבֶד זֶה?” – מֵאֶרֶץ עֵבֶר! –

“הֲיָדַעְתָּ לִקְרֹא גַּם לִכְתֹּב?” – יָדַעְתִּי.

“הֲתָמִים הוּא?” – אֵין בּוֹ כָּל מוּם וָשֵׁבֶר.

“וּשְׂפַת מִצְרַיִם תִּשְׁמָע?” – שָׁמָעְתִּי.

“וּמַה-מּוֹלַדְתֶּךָ?” – הָיִיתִי גֶּבֶר

אֶפְרָתִי טֶרֶם לָעַבְדוּת הִגַּעְתִּי.

“וּמְחִירוֹ?” – אֶלֶף שֶׁקֶל לִכְבוֹדֶךָ.

“הֵא לָךְ הַכֶּסֶף, הָבָה לִי עַבְדֶּךָ”.


ב

פַּרְדֵּס נֶחְמָד שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם,

בּוֹ יַעַל כָּל עֵץ נֶחְמָד לָעֵינָיִם,

שָׁם יָנֵץ הַשָּׁקֵד תִּפְרַח הַגֶּפֶן,

הַזַּיִת יִסְתַּבֵּל לִבְנַת הַצֶּמֶר,

הָרִמּוֹן יִתְכַּסֶּה בִּשְׁנִי תוֹלָעַת

וַעֲטֶרֶת סַנְסִנָּיו יִצְנֹף הַתֹּמֶר.


שָׁם נֵרְדְּ מֹר וַאֲהָלוֹת רֵיחָם יָפִיצוּ,

כַּרְכֹּם וּקְצִיעָה כָּעֵשֶׂב יָצִיצוּ,

וּשְׂדֵרוֹת עֵץ הָדָר עַל מַעְגְּלֵי דֶשֶׁן

רַגְלֵי הַהֵלֶךְ מַעֲדַנּוֹת יַעֲבִירוּ;

וּבִגְדֶרֶת הֲגִינָה בֵּין בַּדֵּימוֹ

שָׁרִים נִסְתָּרִים עַל מָחוֹל יָשִירוּ.


כָּל זֶה הַהֶדֶר וּתְכֵלֶת שָׁמָיִם

יִצֶּף יִכָּפֵל בִּבְרֵכַת הַמָּיִם,

שָׁם עַל עַפְרוֹת זָהָב כִּרְאִי מוּצָקֶת;

מִסְגֶּרֶת לָהּ סָבִיב עֲרֻגוֹת בֶּשֶׂם

וִיאֹרִים תִּשְׁלַח אֶל כָּל עֵץ כָּל נֶטַע,

יַעַן לֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגֶּשֶׁם.


וּפֶסֶל עֲזָאזֵל אוֹ הָעַשְׁתֹּרֶת,

הִיא בַּעֲלַת הַשּׁפַע אֱלִיל הָעֲתֶרֶת,

חָצוּב מִצּוּר שָׁם נִצָּב עַל כַּן שַׁיִשׁ

בִּדְמוּת אִשָּה יָפָה מַרְבַּת שָׁדָיִם,

הַנּוֹשֵׂאת קַרְנֵי פָרָה עַל הַמֵּצַח

וּמְנַעְנְעִים וָכַד בִּשְׁתֵּי הַיָּדָיִם.


סָבִיב נִצְּבוּ כָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם:

שָׁם פֶּסֶל אָמוֹן בִּדְמוּת אֵיל קַרְנַיִם,

פִּיתֹם וּבַעַל-צְפוֹן בִּדְמוּת צֶפַע,

מַצֶּבֶת חָנֵס סוֹא אוֹן וּפִיבֶסֶת,

וַהֲמוֹן חַמָּנִים וּמְחֻקֶּה עָלֵימוֹ

תַּבְנִית כָּל עוֹף כָּל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת.


וּבֵין הַתְּלָמִים כַּדְּרוֹר הַמְּרַחֶפֶת

יַלְדָּה נָאוָה וּמְעֻנָּנָה רֹדֶפֶת,

רַכָּה בַשּׁנִים בַּת שֵׁשׁ אוֹ בַּת שֶׁבַע:

וּבְגִבְעוֹל שׁוֹשַׁנִּים תִּרְדֹּף הָעֹפֶר,

רָדְפָה וַתְּצוּדֶנּוּ וַתְּנַהֲגוֹ שֶׁבִי,

כִּי לָחַךְ וַיַּגְרֵס סִבְכֵי הַכֹּפֶר.


עַל יַד הָאַגָּן סֻכַּת סוּף נִשְקֶפֶת

מַעֲשֵׂה קָלַע מִמַּסַּד עַד הַצֶּפֶת,

וִירִיעוֹת אַרְגָּמָן כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת

יַעַנְדוּהָ יִפְעַת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,

וּצְלָלִים וָרוּחַ סִפָּהּ יִשְׁמֹרוּ

חֹרֶב וָחֹם לֹא יָעֵזוּ לָגֶשֶׁת.


וּבְחֶבְיוֹן הַסֻּכָּה מִטָּה מֻצְהֶבֶת;

בִּיקַר כָּרִים שָׁמָּה אִשּׁה שׁוֹכָבֶת

יוֹם חָרְפָּהּ עוֹבֵר וַאֲבִיבָהּ יֵאָסֶף,

אַךְ עוֹדֶנָּה טוֹבַת חֵן וִיפַת תֹּאַר;

עוֹד לָהּ טוּב צַוָּארָהּ, עוֹד אוֹר פָּנֶיהָ,

עוֹד יָפָה וּבָרָה כִּבְקַדְמַת נֹעַר.


מִתְּכֵלֶת עֵינֶיהָ עוֹד תַּבִּיט תּוֹחֶלֶת,

עוֹד עֶדְנַת הַבָּשָׂר תַעֲנוּג שׁוֹאֶלֶת,

וּשְׂפָתַיִם דּוֹלְקִים לִנְשׁוֹק יִקְרָאוּ;

עוֹד בִּיקוֹד לֶחֱיָהּ אֵשׁ אַהֲבָה קוֹדָחַת,

וּבְמִגְדְּלוֹת שָׁדֶיהָ תַּאֲוָה נִסְתֶּרֶת

תַּעֲרוֹג לִמְשׂוֹשׂ חַיִּים עֹנֶג וָנָחַת.


בִּפְאַת מִטָּתָהּ תָּסֹב כַּנִּדְהָמֶת,

רֹאשָׁהּ עַל יָדָהּ וּבְהָקִיץ חֹלֶמֶת.

כָּל אַמְהוֹתֶיהָ לָשֶׁבֶת הִרְחִיקוּ

לִבְלִי תַּשְׁבֵּתְנָה מַרְגּוֹעַ הַגְּבָרֶת;

אַךְ הִיא לֹא תַרְגִּיעַ, אַט תֵּאָנֵחַ,

וּבְשָׂפָה רָפָה אֶל לִבָּהּ דֹּבָרֶת:


"רַבּוֹת מִבְּנוֹת צֹעַן אָשְׁרִי קִנֵּאוּ

הַפְּתָיוֹת לֹא תֵדַעְנָה לֹא נִבֵּאוּ

כִּי נֶגַע בַּבַּיִת, כִּי לֹא צָלַחְתִּי.

מַה-יַּמְרִיצֵנִי הוֹן עָתָק וָנַחַת

אִם חוּשִׁי בִי מֵת, אַהֲבָתִי גָּוָעָה,

כָּל חַיַּי הֶבֶל וּבְלִבִּי הַשּׁחַת.


לוּ עוֹד בֵּית אִמִּי בִּבְתוּלַי יָשַׁבְתִּי

מַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי אִישׁ לֹא אָהָבְתִּי,

לוּ גַּם שַׂר טַבָּחִים וּסְרִיס הַמֶּלֶךְ –

אִישׁ זָקֵן מֶנִּי לַיָּמִים כִּפְלָיִם,

אִישׁ שֵׂיבָה בּוֹ זָרְקָה וַחֲלָצָיו רָפוּ,

אִישׁ קַנֹּא, אִישׁ חֵמָה וּקְצַר-אַפָּיִם".

וּכְעֵינֵי הַנָּמֵר בֶּאֱשׁוּן לֵיל נֶשֶׁף

הִמְלִיטוּ עֵינֶיהָ בַּהֲגִיגָהּ רֶשֶׁף

וּמֵעֶיהָ רֻתְּחוּ לִרְצוֹחַ נָפֶשׁ.

חִישׁ נָח זַעְפָּהּ, כִּי אֵלֶיהָ קָרֵבָה

הַיַּלְדָּה הָעֲדִינָה בַּגָּן רָעָתָה,

הִיא בִתָּהּ הַיְחִידָה אֲשֶׁר אָהֵבָה.


“אָסְנַת בִּתִּי, אֶת מִי זֶה תִּנְהֲגִי שֶׁבִי?”

– אֶת עָפְרִי זֶה, אִמִּי, עֹפֶר הַצֶּבִי,

כִּי שִׁחֵת הַתְּלָמִים אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי.

אַךְ שָׁם אָבִי! – אָבִי, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!

"שָׁלוֹם, מַחֲמַדָּי! מִן הַשּׁוּק אָשׁוּבָה,

עֶבֶד חָדָשׁ לָךְ הֵבֵאתִי, זֻלֵּיכָה!"


מִמְּכוֹן מוֹשָׁבָהּ הִשְׁקִיפָה זֻלֵּיכָה

בִּפְנֵי הָעֶבֶד – עֶלֶם דַּל חֵלֵכָה,

וַתִּבְחָנֶנּוּ מֵרֹאשׁ עַד כַּף רָגֶל:

פָּנָיו נָפָלוּ, הִלְבִּינוּ כַּנָּתֶר,

אוּלָם אוֹר עֵינָיו וִיצֻרָיו כֻּלָּהַם

הֶחֱיוּ רוּחָהּ, וַיִּפְתְּ לִבָּהּ בַּסָּתֶר.


"לֵךְ – אָמְרָה – הִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ.

מָנוֹן הוּא, אַל יַעֲבֹד בַּעֲבֹדַת פָּרֶךְ!"

"לֹא, אֶת אָסְנַת יוֹרֶה לָשׁוֹן וָדָעַת;

וּבֶאֱמוּנָה אִם תַּעֲבוֹד אֲדֹנֶיךָ"…

– הָאֱמוּנָה מֵאֲבוֹתַי הִיא לִי מוֹרֶשֶׁת! –

“כִּי אָז עַל כָּל בֵּיתִי פָּקִיד אֶתְּנֶךָ”.


ג

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ,

יֶרַח אַחַר יֶרַח שָׁנִים יִנְקֹפוּ,

עֶשֶׂר שָׁנִים נוֹסְפוּ לִשְׁנוֹת הַנֵּצַח

מֵעֵת – דַּךְ נִכְלָם, תָּו עַבְדוּת עַל מֵצַח –

בֵּיתָה פּוֹטִיפַר בָּא יוֹסֵף הָעָבֶד.

עוֹד עֶבֶד עוֹדֶנּוּ וּכְשָׂר יִכָּבֶד!

עַל כָּל יֶשׁ לוֹ אֲדֹנָיו הִפְקִידָהוּ,

כִּי בֶאֱמוּנָה נִצַּחַת עֲבָדָהוּ;

לֹא שָׁקַט, לֹא שָׁבַת יוֹמָם וָלָיִל:

יוֹמָם עַל מִשְׁמַרְתּוֹ עָמַד בֶּחָיִל,

בַּבַּיִת בַּשָּׂדֶה הִבִּיט הִשְׁגִּיחַ –

וַאדֹנָי אִתּוֹ וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ

וּבַלֵּילוֹת שָׁקַד עֶרֶב וָבֹקֶר

לִלְמוֹד תַּעֲלֻמוֹת כָּל חָכְמָה וָחֵקֶר,

סוֹד חָכְמַת הַבְּרִיאָה וַאֲשֶׁר עָלֶיהָ,

מִסְתְּרֵי מִצְרַיִם, לָטֵי חַרְטֻמֶּיהָ;

וֵאלֹהִים כָּרָה לוֹ אֹזֶן שׁוֹמָעַת

וַיְבִינֵהוּ בַּחֲלוֹמוֹת וּבְכָל דָּעַת,

לִקְרוֹא וּלְהָבִין פָּקַח לוֹ עֵינָיִם

אֵת הָרָשׁוּם עַל סֵפֶר הַשָּמָיִם.


רוּחַ צַח חֲרִישִׁית שִׁפְּרָה שָׁמָיִם,

הַשֶּמֶשׁ יָרַד אֶל נִבְכֵי הַמָּיִם:

קַעֲרַת סַפִּיר הֲפוּכָה עַל פָּנֶיהָ,

תַּפּוּחַ זָהָב נָפַל מִשּׁוּלֶיהָ.

וּבְקַרְקַע הַקְּעָרָה בִּרְקִיעַ טֹהַר

מִתְנוֹסְסוֹת וּמְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי זֹהַר:

אוֹתוֹת זָהָב הֵנָּה פּוֹרְחוֹת בָּרוּחַ,

מִכְתַּב אֱלֹהִים חָרוּת עַל הַלּוּחַ.


בָּדָד בִּמְעוֹנוֹ בַּנֶּשֶׁף בָּעֶרֶב

יַעֲמוֹד יוֹסֵף תָּפוּשׂ בִּמְזִמּוֹת קֶרֶב,

וּבְעַד חַלּוֹנוֹ יִשָּׂא הָעֵינָיִם,

יִבְחַן בִּמְרוּצָתָם כּוֹכְבֵי שָׁמָיִם,

יִשְׁאַל בָּהֶם פִּתְרוֹן חֲלוֹם עוֹלָמִים,

תַּכְלִית הָעֲתִידוֹת, סוֹד אַחֲרִית הַיָּמִים:

קוֹנֵה שָׁמַיִם, מִי יֵדַע סוֹדֶךָ!

דִּבַּרְתָּ וּתְדַבֵּר עוֹד לַחֲסִידֶךָ,

עוֹד שָׁם הַכּוֹכָבִים אֵלַי יִכְרָעוּ

כַּאֲשֶׁר בַּחֲלוֹמִי מֵאָז עֵינַי רָאוּ –

וַאֲנִי עַל אַדְמַת נֵכָר עֶבֶד אָנִי!

הַאִם הוֹנוּ עֵינַי, חוּשִׁי רִמָּנִי?

אוֹ אוּלַי תַּכְלִית כָּל מַדָּע וָחֵקֶר

רַק תַּרְמִית עֵינַיִם כָּזָב וָשֶׁקֶר,

וּתְהָתֵל מֵרֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמוּ

בִּבְנֵי חֲלוֹף כִּי יָזִידוּ יֶחְכָּמוּ?

כּוֹכָבֶיךָ לִי מֶמְשָׁלָה יַבְטִיחוּ

וּבְנֵי אָבִי אוֹתִי בַּשּׁבִי הִדִּיחוּ!

אַךְ אוּלַי דֶּרֶך עֹצֶב זֶה יָעַדְתָּ,

אוּלַי אֶל בּוֹר תַּחְתִּית אוֹתִי הוֹרַדְתָּ

בַּעֲבוּר כַּזָּהָב בַּכּוּר תִּבְחָנֵנִי

וּמִתְּהֹמוֹת אֶרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי?

נִפְלָאִים אָרְחוֹתֶיךָ! אוּלַי אַתָּה

בִּלְבַב זֻלֵּיכָה אֵשׁ תַּאֲוָה הִצַּתָּ

בַּעֲבוּר עַל יָדָהּ הַגְּדֹלוֹת תָּבֹאנָה –

כִּי אִשּׁה זָרָה זֹאת לַכֹּל נָכוֹנָה!

אַךְ דֶּרֶךְ זֶה דֶּרֶךְ מַעַל וָרֶצַח –

לֹא, לֹא תִדְרֹךְ בּוֹ כַּף רַגְלִי לָנֶצַח.

אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה? אֵיכָה

אָפִיר צִדְקִי, אַשְׁלִים חֵפֶץ זֻלֵּיכָה

וּבְחֶפְצָהּ זֶה מִשְׁנֶה בֶגֶד וָמָעַל:

הִיא תִבְגּוֹד בַּאֲדֹנִי, תַּשְׂטְ מִן הַבָּעַל,

וּבְאָסְנַת אָנֹכִי… הָהּ, מַה-בִּטִּיתִי,

סוֹד לִבִּי הַכָּמוּס פִּתְאֹם גִּלִּיתִי!

הַסּוּ, כּוֹכָבִים, אַל תּוֹדִיעוּ סוֹדִי;

עַל אִשָּׁה לֹא נִפְתָּה לִבִּי מֵעוֹדִי,

וּבַת אֲדֹנִי זֹאת נַפְשִׁי אֹהָבֶת –

מַה-שּׁוֹנָה הִיא מֵאִמָּהּ הָעוֹגָבֶת!

אַיֶּלֶת אֲהָבִים וּכְלִילַת יֹפִי,

בַּת חֵן וָדַעַת וּבְרוּחָהּ אֵין דֹּפִי,

אֶל רָחֵל אִמִּי הַיְקָרָה נִדְמָתָה,

עַל כֵּן גַּם כִּפְלַיִם אוֹסִיף אַהֲבָתָהּ.

אַךְ מִי יֵדַע אִם גַּם הִיא תֶּאֱהָבֵנִי?

אִם אוֹדֶה אַהֲבָתִי בּוֹגֵד הִנֵּנִי!

לַמְּדָהּ הֵיטֵב הִפְקִידוּ לִי הוֹרֶיהָ

וַאֲנִי – עַל דֶּרֶךְ לֹא יָשָׁר אַטֶּהָ!

הַכּוֹכָבִים! אִם דִּבְרֵיכֶם נֶאֱמָנוּ

וּבְיֶדְכֶם חֲלִיפוֹת תֵּבֵל נִתָּנוּ,

הָבוּ לִי אֶת אָסְנַת אֲשֶׁר אָהַבְתִּי

וִיקָר לִי תַּבְטִיחוּ עוֹד לֹא יָאָבְתִּי.

שִׁנִּיתֶם מַצַּבְכֶם, נִבְלֵי שָׁמַיִם,

וּתְמוּנָה אַחֶרֶת תַּרְאוּ לָעֵינַיִם:

כִּדְמוּת אִישׁ סֹפֵד, קֹדֵר וַעֲצוּב רוּחַ,

בֹּכֶה תַמְרוּרִים לֹא יִדֹּם יָנוּחַ

אַף קוֹלוֹ בָּרוּחַ אָזְנִי לֹקָחַת:

“לֹא, כִּי אָבֵל לִבְנִי אֵרֵד הַשּׁחַת!”

אָבִי הוּא, אוֹי לִי, מִתְאַבֵּל עוֹדֶנּוּ,

וַאֲנִי בֵּן מֵבִישׁ, אֲנִי אֶשְׁכָּחֶנּוּ;

הוּא יוֹרִיד שֵׂיבָתוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁחַת –

וַאֲנִי אַתְנֶה אַהֲבָה וַאֲבַקֶּשׁ נָחַת!!


ד

מוֹצָאֵי בֹקֶר הַצִּפֳּרִים בִּשֵּׂרוּ,

בֵּין הָעֳפָאיִם יָרֹנּוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

וּלְקוֹל זִמְרָתָם כִּמְחֹלַת מַחֲנָיִם

תֵּצֵא הַשּׁמֶשׁ עַל חוּג הַשּׁמָיִם,

וּלְקוֹל זִמְרָתָם כִּמְחֹלַת מַחֲנָיִם

תִּצְעַד עַלְמָה נָאוָה וִיפַת פַּעֲמָיִם.

בִּשְׂדֵרַת עֵץ הָדָר אָסְנַת דֹּרֶכֶת

וּלְרוּחַ הַיּוֹם לָשׂוּחַ הוֹלֶכֶת.

לֹא אָסְנַת הַיַּלְדָּה מִימֵי קַדְמָתָהּ,

הָרֹעָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים לָצוּד עֳפָרִים,

הַשְּׁלוּחָה כָּאַיָּלָה לִתְפּוֹשׂ צִפֳּרִים

כִּי אִם עַלְמַת חֵן כַּתֹּמֶר קוֹמָתָהּ;

טוֹבָה וּבְרִיאָה וּשְׂעָרָהּ צִמֵּחַ,

מֵעַפְעַפֶּיהָ אוֹר חָכְמָה זוֹרֵחַ,

נֹגַהּ מִצְחָהּ יָעִיד כִּי הַמַּחֲשֶׁבֶת

מִיָּמִים רַבִּים שָׁם הִסְכִּינָה שֶׁבֶת.


בַּשּׂדֵרָה בֵּין הַחַמָּנִים עֹבֶרֶת,

בִּדְמָמָה דַקָּה אֶל לִבָּהּ דֹּבֶרֶת,

לִרְגָעִים תֵּפֶן תַּבִּיט אֶל כָּל עֵבֶר

פֶּן יִשּׁמַע קוֹלָהּ אֶל אֹזֶן גֶּבֶר:

אֵלֵי מִצְרַיִם מִסָּבִיב עִוְּדֻנִּי,

בִּקְרָב לִבִּי כִּי עָז אָנָּא תִּמְכוּנִי!

מָה הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר תֹּאכְלֵנִי?

הֲזֹאת הִיא אַהֲבָה הַנְּפָשׁוֹת לוֹכֶדֶת

וּמִי אֵהָב? אִישׁ לֹא יוּכַל יֶאֱהָבֵנִי!

אִישׁ חֲכַם לֵב בַּעַל נֶפֶשׁ נֶחְמֶדֶת,

אַךְ רַבָּה הַתְּהוֹם הָרֹבֶצֶת בֵּינֵינוּ:

אֲנִי בַּת פּוֹטִיפַר וָהוּא עַבְדֵּנוּ!

לוּ שִׁפְחָה אָנִי וּבְכֶסֶף נִמְכַּרְתִּי

חָפְשִׁית הָיִיתִי לֶאֱהוֹב אֵת בָּחַרְתִּי,

עַתָּה אַהֲבָתִי זֹאת מַעַל וָפָרֶץ

בִּכְבוֹד בֵּית אָבִי וּבְדָתֵי הָאָרֶץ.

הוֹי אָמוֹן אֵלִי, חֲמוֹל עָלַי, חוּסָה!

הָהּ עַל מִי אֶפְנֶה וּלְעֶזְרָה אָנוּסָה?

וּמָה הַחֲלוֹמוֹת רָאִיתִי הַלַּיְלָה,

יַלְדֵי הֶגְיוֹנַי הֵם אוֹ מַלְאֲכֵי מַעְלָה!…


וּפִתְאֹם הֶחֱרִישָׁה עָמְדָה לֹא נָעָה,

אַךְ לִבָּהּ נָע קִרְבָּהּ חָוְרוּ פָנֶיהָ,

כִּי קוֹל צַעֲדֵי רֶגֶל בַּגָּן שָׁמָעָה.

מֵרָחוֹק נִרְאֶה אִישׁ בּוֹ מַעְיָנֶיהָ,

הוּא יוֹסֵף – אֶל דֹּדָיו לִבָּהּ לָהּ הוֹמֶה,

וּבִימִינוֹ לוּחַ וּמְגִלַּת גֹּמֶא

כָּתוּב בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים עָלֶיהָ,

מִפּוֹ וּמִפּוֹ מִשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ,

וּכְמוֹ יוֹם יוֹם בָּא תֵּת לָהּ אִמְרֵי שֶׁפֶר,

לַחֲרוֹת עַל הַלּוּחַ לִדְרוֹשׁ בַּסֵּפֶר.


"לָמָּה זֶה, אָסְנַת, תַּשְׁפִּילִי עֵינָיִךְ?

מַדּוּעַ דַּלּוֹת, מַה-נָּפְלוּ פָנָיִךְ?"

– חֲלוֹם חָלַמְתִּי, שִׁבְרוֹ לֹא יָדַעְתִּי! –

“סַפְּרִיהוּ נָא לִי כִּי לִפְתּוֹר שָׁמַעְתִּי”.

– רָאִיתִי הַלַּיְלָה וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת

בִּקְהַל עֲלָמוֹת עַל מוּסַד הַשָּׁבֶת

בַּחֲצַר גִּנַּת הַבִּיתָן. שָׁם בַּצְּרִיחַ

אִישׁ בִּכְלוּבוֹ בִּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ

כָּל חַיְתוֹ שָׂדַי עַל מַסְגֵּר סֻגָּרוּ,

לִוְיָתָן וּבְהֵמוֹת וּצְבֹעֵי נָחַל,

תּוֹא נָמֵר וַאֲרִי, דֹּב לַיִשׁ וָשָׁחַל;

רַק אֶל גּוּר-אֲרָיוֹת רַחֲמַי נִכְמָרוּ,

כִּי חִלְּלוּ נִזְרוֹ וּכְבוֹדוֹ הוֹרִידוּ

וּבִכְלוּב הַכְּלָבִים אוֹתוֹ הֶעֱמִידוּ.

אַךְ טֶרֶם גָּרַעְתִּי מֶנּוּ עֵינָיִם

נֵעוֹר הַכְּפִיר וַיְפוֹצֵץ הַדְּלָתָיִם

וַיְזַנֵּק מִן הַכְּלוּב אֶל הַמַּעְגְּלָה.

עַל כָּל הַיּוֹשְׁבִים פַּלָּצוּת נָפָלָה

וָהוּא נִגַּשׁ לִמְקוֹם שִׁבְתִּי וַיַּעַל,

וַיְלַחֵךְ רַגְלִי וַיְנַשֵּׁק הַנַּעַל,

וּבְכַפֹּתָיו עַל גַּבּוֹ הֱטִילַנִי

לִמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת אִתּוֹ הוֹבִילַנִי…


הַחֹלֶמֶת! בַּחֲלוֹמֵךְ שֶׁמְּסַפֶּרֶת

אַתְּ, אֶת הַפֹּתֵר לַחֹלֵם תָּשִׁיתִי,

וּלְבָבוֹ הַנָּמֵס יֶהְגֶּה אַחֶרֶת:

“מִי יִתֵּן וּכְפִיר הָאֲרָיוֹת הָיִיתִי!”

וּבְעֵינַיִם כָּלוֹת יַבִּיט אֵלַיִךְ,

אַף אַתְּ הֶחֱרַשְׁתְּ פִּתְאֹם נֶחְבְּאוּ מִלַּיִךְ,

נָשִׁית חֲלוֹמֵךְ גַּם שִׁבְרוֹ שָׁכַחַתְּ,

אַף הוּא שָׁכַח לוּחַ וּמְגִלָּה יַחַד –

אַתְּ עָמַדְתְּ דּוּמָם, הוּא לֹא יִפְצֶה פִיהוּ

וּשְׁנֵיכֶם תָּבִינוּ אִישׁ לֵב אָחִיהוּ!


ה

יוֹם בֹּעֵר כַּכִּבְשָׁן – שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

כִּמְדוּרַת אֵשׁ עַל רָאשֵׁינוּ עוֹמֶדֶת,

הָאָרֶץ תָּשִׂים גַּחֶלֶת וַעֲפָרָהּ פִּיחַ,

וּבְעוֹרְקֵי הָאָדָם דָּמוֹ תַּרְתִּיחַ,

וּבְכִלְיוֹת הַר-גָּעַשׁ תַּצִּית הַלַּהַב,

וֶעֱזוּז אַהֲבָה תַּצִּית בִּלְבַב בַּת-רָהַב.

וּבְסֻכַּת הַגָּן עַל אַגַּן הַמָּיִם

זֻלֵּיכָה שׁוֹכֶבֶת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם;

שָׁם בִּקְּשָׁה וַתִּמְצָא מִפְלָט וָסָתֶר

מֵחִצֵּי חֹם הַיּוֹם כּוֹנְנוּ עַל יָתֶר.

אַךְ הֲזֹאת הִיא זֻלֵּיכָה מִימֵי קֶדֶם?

אֵי שִׁנֵּי הַשּׁן וּלְחָיֵי הָאֹדֶם?

שׁוֹשַׁנַּת הַפָּנִים חָוְרָה נָבֵלָה,

גַּם עֶדְנַת הַבָּשָׂר צָמְקָה קָמֵלָה;

רַק אֵשׁ זָרָה תֹּאכַל מִבְּנוֹת עֵינֶיהָ

תָּפִיץ אוֹר קִפָּאוֹן עַל לִבְנַת פָּנֶיהָ –

אֵשׁ תַּאֲוָה נוֹאָשָׁה, אֵשׁ תִּקְוָה כּוֹזֶבֶת,

אֵשׁ חֵשֶׁק לֹא נִמְלָא, אֵשׁ אִשָּׁה אֹהֶבֶת.


הָאֵשׁ הַזֹּאת גַּם כִּלָּתֵךְ, זֻלֵּיכָה,

הִיא אָכְלָה יָפְיֵךְ וּלְשַׁדֵּךְ לִחֵכָה!

"זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אֶתְיַפַּח לַהֶבֶל!

לַשָּׁוְא הֲסִירֹתִי שִׁכְמוֹ מִסֵּבֶל,

לַשּׁוְא מִיּוֹם בֹּאוֹ כַּפִּי שַׂכֹּתִי

מִתְּנוּאוֹת הָעֲבָדִים עָלָיו גַנֹּתִי,

מָשַׁכְתִּי לוֹ חֶסֶד, רָצוֹן עִטַּרְתִּי –

הָהּ אֶל לֹא נָכוֹן לוֹ טוּבִי פִּזַּרְתִּי!

תַּחַת רָדְפִי טוֹב עַתָּה רָע יִגְמְלֵנִי,

יַחֲלִיק לָנוּס מֶנִּי, לֹא יֶאֱהָבֵנִי.

וַאֲנִי אַךְ לַשּׁוְא יִפְעָתִי חִלַּלְתִּי,

שָׁוְא הִתְרַפַּסְתִּי וּכְבוֹדִי הִשְׁפַּלְתִּי –

מִי פִלֵּל לִמְצוֹא לֵב רָע בִּיפֵה-תֹאַר,

לֵב אֶבֶן לֹא יָחוּשׁ אַהֲבָה בַּנֹּעַר?

אַךְ כַּתַּר נָא, סוּג לֵב, עֶבֶד עַז נֶפֶשׁ,

לֹא חִנָּם עוֹלַלְתָּ קַרְנִי בָּרֶפֶשׁ!

אוֹי אוֹי לָךְ אִם בִּמְקוֹם אַהֲבָה כּוֹזָבֶת

תִּרְדָּפְךָ נִקְמָתִי עַזָּה כַּמָּוֶת,

בַּת-רַהַב אָנִי, אֵדַע נָקָם קַחַת;

לוּ גַּם עִמְּךָ אֶסָּפֶה, אֵרְדָה שַׁחַת –

הָהּ, שֹׁלְמִי רָע, עוֹד הַיּוֹם אֲהַבְתִּיךָ,

לֹא אוֹסִיף לִחְיוֹת אַחֲרֵי הִפַּלְתִּיךָ –

וִיהִי מָה! נָקֹם אֶנָּקֵם, עַז נֶפֶשׁ,

לֹא חִנָּם עוֹלַלְתָּ קַרְנִי בָּרֶפֶשׁ".


וּכְעֵינֵי הַנָּמֵר בֶּאֱשׁוּן לֵיל נֶשֶׁף

הִמְלִיטוּ עֵינֶיהָ כִּידוֹדֵי רֶשֶׁף

וּמֵעֶיהָ רֻתְּחוּ נֶפֶשׁ לִרְצוֹחַ –

אַךְ חִישׁ שָׁקַט רוּחָהּ מָצָא מָנוֹחַ,

מִשּׁאוֹן לֵב נִרְדָּמָה סֻגְּרוּ עֵינֶיהָ;

עוֹד נִכַּר בַּחֲלוֹם רָגְזָהּ עַל פָּנֶיהָ.


ו

יוֹם הִלּוּלִים וָחַג לִבְנֵי מִצְרָיִם!

לִשְׂפַת שִׁיחֹר כָּל הָאָרֶץ הוֹלֶכֶת;

יוֹם עֲלוֹת הַיְאֹר, כִּי גָאוּ הַמָּיִם

וִיבַשְּׂרוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת.


בַּחֲדַר הַמַּלְבּוּשׁ עוֹד אָסְנַת יוֹשֶׁבֶת

וּרְאִי זָהָב קָלָל נֹכַח פָּנֶיהָ,

תַּחְפְּנֵס אֹמַנְתָּהּ אַחֲרֶיהָ נִצֶּבֶת

תֵּיטִיב רֹאשָׁהּ וּתְסַלְסֵל תַּלְתַּלֶּיהָ.


וַתְּסוּכָהּ וַתְּמָרְקָהּ בַּמֹּר וָבֶשֶׂם,

מַחֲלָצוֹת לָבְשָׁה גַּם חֶלְיָתָהּ שָׁתָה;

וַתִּיף בִּמְאֹד כִּיצוּר דִּמְיוֹן וָקֶסֶם –

אַךְ עַל פָּנֶיהָ עוֹד תִּשְׁכּוֹן עֵיפָתָה.


"יָפִית, בַּת טִפֻּחַי, כִּבְנוֹת שָׁמַיִם,

הַקִּנְאָה כַּקַּשׁ תֹּאכַל כָּל רֹאָיִךְ;

חֵי פַרְעֹה, אִם אַחַת מִבְּנוֹת מִצְרַיִם

הַיּוֹם עַל הַיְאֹר תִּדְמֶה אֵלָיִךְ.


אוֹצָרָם הַטּוֹב שָׁמַיִם פָתָחוּ

וּבִרְכוֹתֵיהֶם עָלַיִךְ הֵרִיקוּ:

חָכְמָתֵךְ גַּם עָשְׁרֵךְ יִשְׂגּוּ כָּאָחוּ,

חֵן-טוֹב, יֹפִי וָנֹעַר לָךְ הֶעֱנִיקוּ.


וּשְׁמֵךְ הַטּוֹב כַּשּׁמֶן תּוּרַק יֵלֶךְ!

גַּם עוֹד הַיּוֹם בָּךְ אֶל אִשְׁתּוֹ הַגְּבָרֶת

לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה בָּחַר הַמֶּלֶךְ –

וָאַתְּ עוֹד תִּזְעָפִי, אַתְּ הַמְּאֻשָּרֶת!


מַה-גָּדַל אָשְׁרִי לוּ אָסְנַת אָנֹכִי!"

– גַּם אָנִי לוּ תַּחְפְּנֵס עַתָּה הָיִיתִי! –

“סַפְּרִי לִי עָצְבֵךְ, סַפְּרִי אַל תַּחְשׂכִי”,

– אֶת גּוּר-הָאֲרָיוֹת בַּחֲלוֹמִי חָזִיתִי.


לָךְ, תַּחְפְּנֵס, רַק לָךְ סוֹד לִבִּי גִּלִּיתִי

לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ תַּחַת הַשּׁמָיִם;

שִׁמְעִי אֵפוֹא וּדְעִי: שַׁבְתִּי רָאִיתִי

אֶת גּוּר-הָאֲרָיוֹת אָסוּר בַּנְּחֻשְׁתָּיִם.


וּכְבָר יָמִים רַבִּים לִבִּי יַכֵּנִי

וִינַבֵּא כִּי קָרוֹב לָבוֹא לִי פֶּגַע,

עַתָּה עוֹד סֶמֶל לַקִּנְאָה הִנֵּנִי

וּמְנוֹד רֹאשׁ לִסְבִיבַי אוּלַי עוֹד רֶגַע.


לֹא אֶשְׂמַח עַל כִּי בָחַר בִּי הַמֶּלֶךְ;

לוּ יָכֹלְתִּי תַּחְתֵּי בֵּית אָבִי נִשְׁאָרְתִּי,

לוּ יָכֹלְתִּי וּלְחַג הַיְאֹר לֹא אֵלֶךְ

וּבְחֶדְרִי הַיּוֹם לִבְכּוֹת נִסְגָּרְתִּי.


"הַחֲלוֹמוֹת מַרְבִּים הֶבֶל, לֹא יָרֵעוּ!

רִשְׁפֵּי הָאַהֲבָה הִרְתִּיחוּ דָמָיִךְ,

אֵדֵיהֶם הֵם אֶל רֹאשֵׁךְ יִנָּשֵׂאוּ

וּכְמַשּׂאוֹת שָׁוְא יִתְיַצְּבוּ מוּל עֵינָיִךְ!


אֶל גּוּרֵךְ רָע לֹא יִקְרָב; הָנִיחִי

רוּחֵךְ. אוּלַי עַתָּה מֵחֲצַר מַלְכֵּנוּ

תּוּכְלִי הֵיטֵב עִמּוֹ; אוּלַי תַּצְלִיחִי…

אַךְ שָׁם יַרְחָע עַבְדֵּךְ נֶחְפָּז אֵלֵינוּ".


“מַה-לָּךְ, יָרְחָע?” – הָאַפִּרְיוֹן הֵבִיאוּ;

אָבִיךְ יוֹחִיל, מַהֲרִי נָא, שָׂרָתֵנוּ;

וּכְבָר הַתֻּפִּים הַחֲצֹצְרוֹת יָרִיעוּ,

הַכָּרוֹׁז יִקְרָא: אָתָא יוֹם חַגֵּנוּ!


“אַיֵּה אִמִּי?” – בֵּיתָהּ הַיּוֹם נִשְׁאֶרֶת,

כִּי חָלְתָה כִּמְעַט הַגְּבִירָה זֻלֵּיכָה. –

שָׁלוֹם לָךְ, תַּחְפְּנֵס!" – שָׁלוֹם רָב, הַגְּבָרֶת!

“שָׂאוּנִי, הַכֻּשִּׁים, קוּמוּ נֵלֵכָה!”


ז

בִּדְבִיר הַמַּלְכָּה בִּמְעוֹנָהּ נֶעְצֶבֶת

חַכְלִילַת עֵינַיִם אָסְנַת יוֹשֶׁבֶת:

“גּוּר-הָאֲרָיוֹת בַּסּוּגַר בַּנְּחֻשְׁתַּיִם!”

הוֹי אִמִּי, הוֹי יוֹׁסֵף, אֵיךְ זֹאת אָבִינָה?

סִלְחָה לִי, אָמוֹן, לֹא אוּכַל אַאֲמִינָה!

שִׁלְחָה לִי אוֹרְךָ, הָאֵר לִי עֵינָיִם.


יוֹסֵף בַּסֹּהַר – שָׁם אָבִי שָׂמָהוּ.

לָמָּה חֲנָנוֹ, עַל עֵץ לֹא תָּלָהוּ

אִם אִמִּי בִּצְדָקָה אוֹתוֹ מַרְשַׁעַת?

לֹא, נָקִי יוֹסֵף מִדְּבַר הַבְּלִיָּעַל,

לֹא חָטָא לָאֵל, בַּאדֹנָיו לֹא מָעַל;

לֹא מָעַל גַּם בִּי – נַפְשִׁי זֹאת יוֹדָעַת!


אֶתְחַכְּמָה אֵפוֹא אֵיכָה אַצִּילֵהוּ,

אֶמְצָא עֵת רָצוֹן דַּבֵּר טוֹב עָלֵיהוּ

לִפְנֵי הַמַּלְכָּה; כַּבַּת הִיא תִרְצֵנִי.

יַרְחָע וּתְחַפְנֵס אֶל יוֹסֵף צִוִּיתִי –

גַּם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב הַפַּעַם נִסִּיתִי

וַאֲחַכֶּה לִשְׁמוֹעַ מַה-זֶּה יַעֲנֵנִי.


ח

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ,

יֶרַח אַחַר יֶרַח שָׁנִים יִנְקֹפוּ;

הָאָבִיב יָצָא וַיִּמָּל פַּעֲמַיִם,

וַחֲלוֹמוֹ מִשְׁנֶה חָלַם מֶלֶךְ מִצְרַיִם;

פֹּתֵר אָיִן, – הַחַרְטֻמִּים נוֹאָלוּ,

הַמֶּלֶךְ זָעֵף אַף שָׂרָיו נִבְהָלוּ;

וּבְטִירַת אַרְמוֹנָהּ תֵּשֵׁב הַגְּבָרֶת,

גַּם נַפְשָׁהּ לָהּ מָרָה רוּחָהּ נֶעְכָּרֶת,

וּלְפָנֶיהָ עַלְמָה יָפָה כּוֹרָעַת

דָּבָר נָחוּץ לָהּ וּתְבַקֵּשׁ מִשְׁמָעַת.


"מַה-לָּךְ, בַּת סוֹדִי, כִּי יוֹם יוֹם תִּדַּלִּי?

הַאִם עַל מוֹת אִמֵּךְ עוֹד תִּתְאַבָּלִי?

אוֹ עַל אָבִיךְ כִּי עָזַב בַּיִת וָהוֹן

וַיִּנָּזֶר מִמֵּךְ וַיְכַהֵן לָאוֹן?

אוֹ אוּלַי עָשְׁקוּ נַחֲלָתֵךְ, שָׂדָיִךְ,

וּבְאַחַד הַנְּעָרִים נָתַתְּ עֵינָיִךְ?

דַּבְּרִי נָא, רַק הָסִירִי מִמֵּךְ נֶהִי,

וּלְפֶה אֶל הַמֶּלֶךְ אֲנִי לָךְ אֶהִי".


– לֹא לִשְׁאוֹל עַל נַפְשִׁי אֲנִי פֹּה עוֹמֶדֶת,

כִּי לִשְׁלוֹם פַּרְעֹה אֲמָתֵךְ חֹרֶדֶת;

עוֹד לֹא נִמְצָא פֹּתֵר לַחֲלוֹם מַלְכֵּנוּ

וַאֲנִי יָדַעְתִּי אִישׁ יוּכַל יִפְתְּרֶנּוּ.

בֵּית הַסֹּהַר עֶבֶד עִבְרִי יֵעָצֶר,

כָּל חָכְמַת דַּעַת מֶנּוּ לֹא יִבָּצֶר,

חֲלוֹמוֹת לִפְתּוֹר כַּאלֹהִים שׁוֹמֵעַ,

גַּם מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ כָּל זֹאת יוֹדֵעַ;

שִׁלְחוּ וּקְרָאוּהוּ, שַׁאֲלוּ אֶת פִּיהוּ.


אֶת דִּבְרֵי אָסְנַת לַמֶּלֶךְ הֵבִיאוּ;

אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים הִבְהִילוּ הֵאִיצוּ.

עַד כֹּה שָׁכַח אֶת יוֹסֵף וַיִּזְכְּרֵהוּ

וּדְבָרָיו אֶת דִּבְרֵי אָסְנַת מִלֵּאוּ.

חִישׁ גַּם אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר הֵרִיצוּ,

וּפִתְאֹם מִצְרַיִם תָּמְהָה רָאָתָה

אֵת לֹא פִלְּלָה לִרְאוֹת מִיּוֹם נִבְנָתָה:

עֶבֶד מִבֵּית הַבּוֹר מוֹשֵׁל עָלֶיהָ,

עַל עַמָּהּ, עַל חֵילָהּ, עַל כֹּהֲנֶיהָ.


בֵּרַכְתִּי בֹּאֶךָ, מַלְאַךְ הַחֹפֶשׁ,

כִּלְיוֹן עֵינֵי הָאַסִּיר, מַשָּׂא נֶפֶשׁ

מַה-זֶּה בּוֹשַׁשְׁתָּ בּוֹא, אֶחֱרוּ רַגְלֶיךָ?

כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יִחַלְתִּי אֵלֶיךָ!

בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה רַבּוֹת עֻנֵּיתִי,

נוֹאָשׁ לֹא אָמַרְתִּי – קַוֹּה קִוֵּיתִי.

חֲלוֹם חֲזוֹן עֲלוּמַי, לֹא שִׁקַּרְתָּ!

בָּא בָא אַף כִּי אֵחַר יוֹם זֶה בִּשַּרְתָּ,

בָּא – וּבִכְנָפָיו שִׁלֻּמִים וָשֶׂכֶר

עַל כָּל עֹנִי וּמְרוּדִים אֵיד וָנֶכֶר;

שִׁלְטוֹן וִיקָר תַּחַת עַבְדוּת וָבשֶׁת,

בִּמְקוֹם בֶּגֶד עִדִּים שֵׁשׁ רִקְמָתָיִם,

טַבַּעַת וּרְבִיד זָהָב תַּחַת הַנְּחשֶׁת,

בִּמְקוֹם בֵּית הַבּוֹר כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם!


עֶבֶד בֶּן-חוֹרִים, מֵאֲפֵלוֹת בֵּית סֹהַר

מִי הוֹצִיאֲךָ אֶל אוֹר גָּדוֹל וָזֹהַר?

הַאִם חַסְדֵי נָדִיב אֵלָיו בָּטַחְתָּ

וּבְגָדְלוֹ כַּמֵּת מִלִּבּוֹ נִשְׁכַּחְתָּ?

לֹא, לֹא הוּא הֱרִימְךָ לִמְרוֹמֵי שָׁבֶת,

לַהֲרִימְךָ שָׁקַד – לֵב עַלְמָה אֹהָבֶת.


ט

"הֲמִלֵּאתִי סִפְקְךָ, צָפְנַת פַּעְנֵחַ!?

אֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ אַתָּה הַיָּרֵחַ,

מֵאוֹרִי אוֹר לָךְ, מִיָּדִי קַרְנָיִם;

אַתָּה הַמּשֵׁל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם!"

– קָטֹנְתִּי, פַּרְעֹה, מִכָּל חֲסָדֶיךָ

רַק אַחַת עוֹד תִּשְׁאַל נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ,

בִּלְתָּהּ כָּל חֶמְדָּה לִי אַיִן וָאֶפֶס:

בַּת כֹּהֵן אוֹן בַּחֲצֵרְךָ מִסְתּוֹפֶפֶת

רַעְיָה לַמַּלְכָּה – וַאֲנִי אֲהַבְתִּיהָ

עוֹד מִיּוֹם שִׁבְתִּי עָבֶד בֵּית אָבִיהָ,

הוֹאִילָה וּלְאִשָּׁה אוֹתָהּ לִי תֵּנָה. –

"הַסָּרִיסִים, מַהֲרוּ אֶת אָסְנַת הֵנָּה!

אָסְנַת! הֶאָהַבְתְּ אֶת צָפְנַת פַּעְנֵחַ?

הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, תַּשְׁפִּילִי עֵינָיִךְ,

לֶחְיֵךְ הֶאְדִּימָה כַּשּׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ –

דַּבְּרִי, סוֹד לִבֵּךְ אֶקְרָא עַל פָּנָיִךְ!"

– אֲהַבְתִּיו! – בִּטְּאָה הַנִּכְלָמָה שֶׁפִי.

"כִּי עַתָּה הֲיִי לוֹ, וּתְחַיּוּ זֶרַע

דּוֹמִים לָכֶם בַּחָכְמָה וּבַיֹּפִי!" –

וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע.


דובבעלן (אצל ריגא) תרכ"ה.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

אֶל חַכְמֵי נַרְבּוֹנָא

מאת יהודה הלוי (שירה)

לִגְבִירֵי תוֹרָה, וְאַלּוּפֵי מִשְׂרָה, מְיַשְּׁרֵי עֲקַלְקַלּוֹת, וּבְלִבָּם מְסִלּוֹת, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אֶל ה’ נִגָּשִׁים, גֹּאֲלִי הַגֹּלָה וּמַחְלִימֵי הַחוֹלָה, וְלָהֶם מִשְׁפָּט הַגְּאֻלָּה, עַם נְדָבוֹת, וּבָרֵי לְבָבוֹת, מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצְּבוּ, וְעָלָיו יִתְיַצְּבוּ, נְתֻנִים לְהָבִין וּלְהֹרוֹת, וְהָיוּ לִמְאֹרוֹת, כָּל מְבַקֵּשׁ לַעֲמֹד בְּסִינַי יַעֲמֹד עַל נְוֵיהֶם, וְדֹרֵשׁ כְּבוֹד ה’ יִדְרֹשׁ אֶת פְּנֵיהֶם, בַּאֲשֶׁר דָּרְכוּ, תַּחְתָּם סִינַי, וּבַאֲשֶׁר הָלְכוּ, עֲלֵיהֶם כְּבוֹד ה’, כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הוֹדָם, בַּל יוּסָר, וּכְבוֹדָם, בַּל יֶחְסָר, וּפְאֵרָם יִרְבֶּה, וְנֵרָם לֹא יִכְבֶּה, הֵם הֵם מָרֵי גָלֻיּוֹת, וְחֶבְרַת מַרְגָּלִיּוֹת, יְדִידַי וְנִכְבָּדַי, אֲהוּבַי וְנֶחְמָדַי, רַב פְּלוֹנְִי וְרַב פְּלוֹנִי, הַנַּעֲלָמִים מֵעֵינַי, הַנִּקְשָׁרִים בְּרַעְיוֹנַי, הַקְרוֹבִים אֵלַי, הָרְחוֹקִים מֵעָלַי, וְאֵיךְ לֹא קְרוֹבִים, וְהֵם בַּקְּרָבִים, וְאֵיךְ לֹא רְחוֹקִים, וְהֵם בַּשְּׁחָקִים. כֵּן יְהִי רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתָם, וּלְהַצִּיב שְׁמוּעָתָם, וִיגַלֶּה לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם, אָמֵן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.