מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַר דֶּמֶרְדְּשִׁי

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֲגַם כֹּהֵן לְאַלְלַהּ בֵּין אֶחָיו “טְשַׁטִּירְדַּג”

וְעַל כֶּתֶף הָרֵי קְרִים וּבָמוֹתָם יִשָּׂגֶב

וְחַשְׁרַת עָבִים לוֹ עִם בְּרָקִים – צְנִיף שֶׁל חָג,

מַה-יָּפֶה “דֶמֶדְּרְשִׁי” הַקָּם בִּנְפֹצוֹת רֶגֶב!

כֹּתַרְתּוֹ תִבְקַע עָב, וּלְרֹאשׁוֹ אַבְנֵי-נָגֶף:

מִי יִרְעֶה צֹאנוֹ בוֹ וּלְרוֹעוֹ יֹאמַר: נְהַג.

אֲדַמְדָּם-אָפוֹר הוּא, וּלְרַגְלָיו גַּנֵּי נֶגֶב,

יְרַקְרַק פֹּארוֹת בְּרוֹשׁ וְכֶסֶף-לִבְנֶה דַק.

וַהֲדַר עֵץ גֹּפֶר לוֹ בְתַלְתַּלִים רַעֲנַנִּים,

הַנִּשָּׂא מִכָּל גַּן וָרָם עַל יַעַר פֶּרֶא

מִלְּבֹא הַגַּיְא וְהַיָּם וְעַד בִּקְעַת בַּאַר-דָּרָא.

וּבְבֹא הַסְּתָו הַקָּר וּפָשַׁט עַל הַגַּנִּים,

וְאָבְלָה גֶפֶן קְרִים בַּעֲדִי זְהָבָהּ וּנְחֻשְׁתָּהּ,

מַה-יָפֶה “דֶמֶרְדְּשִׁי” הַצּוֹפֶה פְנֵי “אַלּוּשְׁטָה”!


אלושטה 1919

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מיכה יוסף לבנזון

מאת ראובן ברינין (עיון)


תולדותיו של המשורר?

תולדותיו קצרות הן, רק התחילו, והנה בא המוות וניתק את החוטים: הראשונים של אֶרג יריעותיהן. עוד בטרם נמלאו עשרים וארבע שנה למשורר, כבר עזב את ארץ החיים, בעודנו מתרפק ומתגעגע עליהם.

מיכה יוסף נולד על ברכי ראש המשוררים העברים בדור ההוא, אד“ם הכהן לבנזון, ביום ז' אדר, תקפ”ח בווילנה. עודנו בעריסתו כבר נשא בחובו את גרעין מחלתו – השחפת. המחלה והשירה הן-הן שנתנו את התוכן לחייו הקצרים. את מחלתו ירש מאביו1, – היא המחלה, אשר מצאה קן לה מאז ברחוב היהודים הצר. ושירתו היא בת ארץ השירה, אשר כל “אבן בה ספר, כל סלע לוח, ובנזר היקום היא אבן-מזהירה” (לשון המשורר בשירו “שלמה”). מיכה יוסף לבנזון היה על פי חלומותיו הנשגבים, טוהר רוחו, רוממות נפשו ושיא דמיונו אח לנביאים, אשר אליהם נשא נפשו, עליהם שר, ושפתם הנעלה בשפתיו. אולם הוא היה נביא-חולם, או חולם-נביא, בירושלים-דליטא. – חולם בגולה, בארץ הצפון, אשר בה נבוֹל יִבּוֹלוּ פרחי ציון, יען כי מַטע זר המה על אדמת נכר. ולא רק הרחוב, אשר בה נולד ואשר בה נחנק מחוֹסר אויר ושמים בהירים, כי-אם גם התקופה, אשר חי בה, היתה זרה לנפשו. רוחו היתה מלאה הוד הדורות הראשונים, ונפשו – גדלות עמו וטל אביבו. מיכ"ל היה אחד הנביאים מתקופת ההוד, אשר תעה לארץ לא לו ולמאַת-שנים רחוקה.

חלש היה הילד בגופו הענוג והרך, אך הצטיין ביתרון כשרונותיו, בחן רגשותיו, בטוב לבבו ובמעוף דמיונו. אביו, שהיה משורר, מבאר וחוקר השפה העברית, התפרנס אז ממלאכת הסרסרות. כל היום היה טרוד ועסוק במשא-ומתן עם המלוים והלוֹוים כסף, – למען הביא את לחם ביתו. אולם הלילה היה קודש לו לשירה וחקירה, ללמוד ועיון. חינוכו ולמודיו של הילד, ואחרי-כן של הנער, מיכ"ל היו מסודרים בבית אביו, אחד מלוחמי ההשכלה הראשונים, באופן, שהיה מתאים לרוח הילד ולרוח החדש, שנשב מארצות המערב.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.