רקע
אלתר דרויאנוב
ספר הבדיחה והחידוד: מתוך החומה

(כמה וכמה בדיחות, המסודרות בפרק זה ושלאחריו, מקומן אם בכרך ראשון ושני ואם בפרקים הקודמים של כרכנו. ולמה נסדרו כאן? – מיעוטן נשמטו על־פי מקרה ממקומן הראוי להן, ורובן באו לידי לאחר שכבר נדפסו כרך ראשון ושני וגם הפרקים הקודמים של הכרך שלפנינו).

 

[א]    🔗

2941 חקרן מפורסם מחקרני ישראל היה אומר: איזהו גיבור? מי שידיו קשורות, והוא מדבר… [נוסח אחר: …– איזהו גיבור? מי שידיו קשורות, ואף־על־פי־כן הוא מדבר בהן…]


2942
ספינה נטרפה בים, ולא ניצלו אלא שני יהודים. כשהגיעו למקום־ישוב ועלו מן המים, תמהו הכל ואמרו: הרי שחיינים, שאין דוגמתם בעולם! הניע אחד משני היהודים הללו ראשו ואמר: שחיינים? חלילה! אמרו לו: אלא כיצד ניצלתם? החזיר הוא: כל אותו הזמן היינו מספּרים והולכים…


2943
אבטומוביל ציפצף לחברו, שהלך לפניו. פירוש: אני מבקש לעבור אותך. מיד נזדקרה יד מתוך האבטומוביל הראשון, מצד ימין. פירוש: הימינה! עד שנשמע לו השני והיטה ימינה, נזדקרה שוב יד מתוך האבטומוביל הראשון – מצד שמאל. פּירוש: השמאילה! קפץ הנהג של האבטומוביל השני מדוכנו וירד לראות, למה סותרים הרמזים זה לזה. נסתכל וראה: שני יהודים יושבים באבטומוביל הראשון, אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל ומספרים זה עם זה…


2944 ההוא שאמר לחברו: משום שאומרים עליך, שאתה בקי בחכמת המכאניקה מה זה טלפון! הסביר לו חברו: טלפון הוא ארון קטן מצומד לקיר. רצונך לדבר, אתה ניגש לארון קטן זה, ביד אחת אתה מגלגל קפיץ העשוי לכך, בשנייה אתה מרים שפופרת התלויה מבחוץ, מגיע אותה לאוזנך – ומדבר… הפסיקו הראשון: לא נהיר לי. כיוון ששתי ידי עסוקות – במה אני מדבר?…


2945 שניים התהלכו יחדיו בשוק ביום־חורף. אמר אחד לשני: תמה אני עליך: בבית לא פסקה שיחה מפיך וכיוון שיצאנו לשוק, מיד נסתתמו דבריך. החזיר לו חברו: חוששני לידי מן הקור…


2946 שאלו לגמגמן: חולשה זו של גימגום מהיכן באה לך? השיב הגמגמן: כשנקראתי לעבודת־המלך וביקשתי להיפטר ממנה, נמלכתי וקצצתי שתי אצבעות מידי הימנית. אמרו לו: מה עניין קיצוץ האצבעות לגימגום? הסביר הגמגמן: אילו קצצתי את היד כּולה, לא הייתי יודע לדבר כלל; עכשיו, שקצצתי רק שתי אצבעות, – אני מגמגם…


2947 קרתני בא לחברו שבכרך. ביקש חברו להנות אותו ואמר לו: בוא ונלך לקירקס. הרבה דברים יפים תראה שם. תראה גם פּנטומימה גדולה. לא הבין הקרתני ושאל: מה זאת פּנטומימה? הסביר לו חברו: פּנטומימה… פּירוש: מדברים כנהוג, אלא שאין אומרים כלום…


2948 מסיפורו של חרד, שאינו מדבר דברי־חול בשבת: הלכתי בדרך ופגע בי איש חזק, ושמו קוזאק. נאהאיקה1 בידו וחרב בצידו, ואמר לי: “דנגי דאואי!”2 – אמרתי לו: “דל אני”3. אמר לי: “קוֹמוּ טי דל?4” והיכה אותי עד שיצא דם. צעקתי: “אי, אי, דם, דם”5 – אמר לי: “טאק אי גוֹבוֹרי”6


2949 מרשימותיו של בעל־לשון: אדם שדעתו תקיפה כיצד? היום כך ומחר כך. אדם שדעתו קלה כיצד? היום כך ומחר כך"…


2950 ההוא, שהתפאר על בנו בכורו שבעיר אחרת, ואמר: הנאה גדולה יש לי, ברוך השם ממכתביו. אמרו לו: מה חדשות הוא כותב? השיב האב: חדשות לא טובות הוא כותב. אשתקד מתה עליו אשתו והניחה שני ילדים קטנים. עכשיו, הוא כותב, חלה אחד מהם, ואין בידו לרפאותו. לפני שנתיים נשרף ביתו. עכשיו, הוא כותב, הריקו גנבים כל חנותו. אמרו לו לאב: אם כן, מה הנאה יש לך ממכתביו? נשק האב קצות אצבעותיו והחזיר: מה הנאה יש לי? לשון קודש הוא כותב – מתוקה מדבש…


2951 גליצאי עמד ונאם לפני הקהל פולנית. ניגש אליו ראובן־אשר ברודס ולחש לו: נכבדי, למה אתה נואם פולנית ומתוך כך יודעים הכל, שאתה יהודי? מוטב, שתנאם יודית וידעו הכל שאתה גוי…


2952 מבכּירה מבנות עשירים כרעה ללדת והוזמן אליה רופא־מיילד מפורסם. נכנס הרופא לחדר מיוחד, ביקש שיביאו לו טה, הוציא עיתון מכיסו וישב לקרוא ולשתות. עד שישב וקרא נשמעה גניחה מחדרה הסמוך של היולדת: “Oh, mon Dieu!” פתח הבעל דלתו של הרופא: דוקטור!… פטרו הרופא: עדיין לא הגיעה השעה. ושב לכוסו ולעיתונו. שוב עלתה גניחה מחדרה של היולדת: “Oй, Бoженька” התחנן הבעל אל הרופא: דוקטור!… ושוב פטרו הרופא: עדיין לא הגיעה השעה. והזמין כוס שנייה. לא הספיק לגמור כוסו ונשמעה זעקה גדולה מחדרה של היולדת: “אוי, ריבונו של עולם!” וכשחרד הבעל אל הרופא, מצא אותו מוכן ומזומן: עכשיו – אמר, – הגיעה השעה…


2953 אדם נכנס לבית וסיפר: הלכתי בשוק וראיתי מי־שהוא מוטל על הקרקע ורבים מכּים אותו מכות אכזריות. אמרו לו: על מה היכּוהו? השיב המספר: על מה היכּוהו? על ראשו ועל אחוריו, על ידיו ורגליו ועל כל גופו. גערו בו: טיפש!… מה עשה המוכּה? החזיר להם: מה עשה? צעק בקולי־קולות…


2954 הרופא של העיירה היה יהודי, ולשונו – רוסית. אפילו עם זקנים ולידים לא דיבר אלא רוסית. כאילו גנאי הוא לאדם לדבר יודית. לימים בא לשם רופא יהודי חדש, ולשונו – יודית. מיד התחילו החולים פורשים מן הרופא הקודם ודורשים אל הרופא החדש. ראה הלא, שהחולים פורשים הימנו, נמלך והתחיל גם הוא מדבר יודית. אמרו לו לרופא החדש: מעשה ניסים! הרופא הקודם מדבר יודית. נענה הרופא החדש ואמר: חכּו נא מעט ואדובב אותו גם לשון קודש…


2955 גליצאי קרתני בא אל הפוליטיקון הלבובי הידוע הד“ר בּיק, וקרא לו “ד”ר אוכּס”. אמר לו הד"ר בּיק: לא אוכּס שמי, אלא בּיק שמי. החזיר לו הקרתני: ידעתי שאתה מין בהמה, אבל לא ידעתי באיזו לשון…7

(עיין כרך ראשון, סימן 1000).


2956 במעמדו של מנדלי מוכר־ספרים התווכּחו על ריב־הלשונות שלנו. תחילה נצטרף גם הוא לוויכּוח. אחר־כך הפסיק דבריו ואמר: למה נתווכּח? שמא אנו יודעים אפילו מה־שהוא על עניינה של הלשון? כלב יודע; אנו אין אנו יודעים כלום. מעשה והלכתי לשוויץ וכלבי עמי. מעבר הגבול פגשתי כמה וכמה יהודים, ולא היתה לי ולהם שפה אחת ודברים אחדים. אני לא הבינותי להם, והם לא הבינו לי. וכיון שכּלבּי פתח פיו והתחיל נובח, מיד החזיר לו תשובה אחיו השוויצי…


2957 כתום ימי הפגרה שב הקאנצלר מקרלסבד, ושאל לו הקיסר: אימתי הוא אומר לפתוח את בית־הנבחרים? השיב הקאנצלר: אם ירצה השם, בין ימים נוראים לסוכּות. נעץ בו הקיסר עינים ושאל: מה לשון היא זו? החזיר לו הקאנצלר: אילו עשה הוד־מלכותו ירח ימים בקארלסבד, היה גם הוא רגיל בלשון זו…


2958 קרתני בן עיירה סמוכה לספר קיבל טלגרמה מחוץ־לארץ: “אומר לנתח לנתח”. ומיד החזיר טלגרמה לחוץ־לארץ: “אומר לנתח לנתח”. בו־ביום אסרו אותו, שמו עליו משמר והביאוהו לג’נדרמיה שבעיר־הפלך. הושיבו ראש הז’נדרמים לפניו ואמר לו: תן תודה, מה כתב־סתרים יש בינך ובין חוץ־לארץ? נבהל הקרתני ושאל: אני? כתב־סתרים? הוציא ראש הג’נדרמים שתי הטלגרמות, הניחן על השולחן ואמר: לחינם אתה מיתמם. אין נסתר מנגד עינינו. הטלגרמות הללו מעידות עליך. לא יכול הקרתני להתאפק וצחוק פרץ מפיו: אדוני הראש, אין אתה יודע, במחילת כבודך, לקרוא טלגרמה כהלכה. אשתי חולה, לא עליך, ונסעה לחוץ־לארץ לשאול ברופא מומחה. עכשיו היא מטלגרפת לי, שהרופא “אומר לנתח”, ושואלת: “לנתח?” מיד החזרתי לה טלגרמה: הרופא “אומר לנתח?” – עצתי “לנתח”…


2959 בוועידת השלום של רוסיה וליטה, בשנת 1920, עמדו משני הצדדים יהודים: אדולף יפה מצד רוסיה ושמשון רוזנבוים מצד ליטה. אמר יפה לרוזנבוים: רוצה הייתי לשמוע, מה הם, לפי דעתך, גבולותיה של מדינתכם החדשה. החזיר רוזנבוים ליפה: גבולותיה של מדינתנו קבועים מאליהם. כל מקום שאומרים “שבת שלום” בשי"ן שמאלית – הרי זו ליטה…8


2960 ליטאי עלה לארץ־ישראל ונטע פרדס בפתח־תקוה. הגיעה עת הזימור, עמד והשגיח על הפועלים והפועלות. נסתכל וראה: בחורה מן הפועלות נתנה עין בענף אחד ושוקלת בדעתה אם לזמור אותה או לאו. אמר לה: ענף זה צריך להסיר9. הינף אחד, והמזמרה עשתה שליחותה, והענף צנח לקרקע. כעס בעל־הפרדס ורגן: בחורה כמותך צריך לאנוס…10


2961 שני ליטאים עלו יחדיו לארץ, ושניהם מקפידים על הדיבּור העברי. בלילה יצאו לטייל ברחובה של תל־אביב ושמעו: בחורים אומרים זה לזה: חברה, בואו ונעשה סרנדה לכבודה של פלונית. אמר אחד מן הליטאים לחברו: מה זאת שרנדה? החזיר לו חברו: שרנדה פירושה – סיר לילה…11


2962 ההוא שקבל לפני חברו ואמר לו: כל ימי הייתי בקי בלשון־הקודש; עכשיו – הנה עיתון מארץ הקודש, ואיני מבין בו כלום. החזיר לו חברו: אין תימה. אנו רגילים בהברה האשכנזית, ואילו שם נהוגה ההברה הספרדית…


 

[ב]    🔗

2963 מדרש וולוז’יני:

“בשעה שאמר הקדוש־ברוך־הוא: ‘לי הכסף ולי הזהב’12, מיד פתחו כל ישראל פיהם ואמרו שירה: ‘לך ה’ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד' 13”…


2964 אמר בנקאי עשיר לחברו: שמעת מה שעשה לי גזברי המנוול? גנב מן הקופה חמישים אלף וברח. הקפיד חברו והחזיר לו: ידידי, אדם שיש לו חמישים אלף אין קוראים לו מנוול…


2965 שאלו לאייזיק־מאיר דיק: מפני מה עשו ישראל עגל־הזהב במדבר? החזיר אייזיק־מאיר: משום שלא הספיק זהבם עד כדי לעשות שור…


2966 עשיר קמצן הלך למות, קרא לבנו ואמר לו: בטרם אלך ואינני רוצה אני למסור לך כלל גדול, למען ייטב לך כל הימים… דע לך, בני, שבכל העולם כּולו אין דבר חשוב ויקר אלא ממון. והואיל וכך, כל פרוטה שתבוא לידך, כאישון עין תנצרנה, שלא תצא מעמך ולא תהיה לאיש אחר. שמע הבן ושאל: אבא, מה דינה של צדקה לעניים? החזיר החולה: היזהר והיזהר, בני, שלא תפתח ידך לשום עני שבעולם… משולים העניים לעכברים. תתן פרוטה לאחד מהם, ומחר יבואו עליך מחנות מחנות, ותקומה לא תהיה לך מאתם. חזר הבן ושאל: ו“מעות־חיטים” פעם אחת בשנה? החזיר החולה: חלילה וחלילה! עבירה גוררת עבירה. היום “מעות חיטים”, מחר “לחם־אביונים”. מחרתיים “ביקור־חולים” – ואין לדבר סוף. שאל הבן שוב: וחנווני על פנקסו מה דינו? צריך לשלם לו או לאו? החזיר החולה: לא, בני; לא צריך לשלם לו. אל תהי שוטה כמותו ואל תתן ממונך לו. תמה הבן: אבא, תינח צדקה, רשות היא ואין לה תובעים. אבל חנווני על פנקסו יתבעני לדין, ובית־הדין ישלח עושי־דבריו, והם יוציאו רהיטי־ביתי למכירה, ועל־כורחי יגבו את החוב מאתי. התרגש החולה והשיב: פּירוש, גזלנים יבואו עליך ויגזלו ממונך מידך? לנגד גזלנים אין עצה ואין תבונה…


2967 כשמלאו מאה שנה למונטיפיורי (תרמ"ה) הדפיסו חובבי־ציון תמונתו ועשוה הכנסה ליישוב ארץ־ישראל. נמלכו שניים מצעירי העסקנים של חיבת־ציון בפולטאבה והביאו את התמונה לעשיר מופלג וגם “דבר־אחר” מופלג, שמימיו לא נתן פרוטה ליישוב ארץ־ישראל שמא יראה את התמונה, – אמרו שני הצעירים־העסקנים, – וייחם לבו ויקח אף הוא. נסתכל אותו עשיר בתמונה, נענה ואמר: יודעים אתם, רבותי? לדבר חשוב כזה הייתי גם אני נותן – תמונתי…


2968 עיר ואם בישראל נשפטה באש ביום של רוח־סערה. הנשרפים לא הספיקו להציל קטנה או גדולה מן הדליקה, ומאות משפחות הגיעו עד כיכר לחם. מיד קראו הרב והפרנסים של העיר הסמוכה אסיפה, כדי להחיש עזרה לשכנתם האומללה. באו רבים אל האסיפה, והכל תמהו: הגביר “רבי קורח” קופסתו המלאה סגורה ומסוגרת תמיד בפני כל דבר שבצדקה; עכשיו בא גם הוא לאסיפה! ישבו הרב והפרנסים וסידרו רשימה של מנדבים, וכשהגישו את הרשימה ל“רבי קורח”, שייקוב נדבתו שלו, קם על רגליו, התוודה בפני הציבור ואמר: מורי ורבותי, גלוי וידוע לפניכם, שידי קפוצה ואיני נותן לשום דבר שבעולם. הפעם, כשנודע האסון הנורא, אשר קרה את שכנתנו, הקיץ פתאום יצרי הטוב והקדיש עלי מלחמה קשה, ומנוחה לא ידעתי כל היום: אני איני רוצה ליתן, והוא תובע: “תן, תן!” עד שלסוף כבשתיו, ברוך השם, והחלטתי – לא ליתן…


2969 היה מי שאמר: זה כלל גדול: אדם מישראל כיוון שמגיע לשישים שנה, מיד מוסיפים לו שנים; כיוון שמגיע לאלף שקלים, מיד מוסיפים לו אלפים…


2970 ראה אורי העני, שהכל נוהגים כבוד בעשיר והכל רצים אחריו לעשות רצונו, הירהר ואמר: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, אפילו כותנתו האחרונה, ובלבד שיהיה עשיר…


2971 עני ביקש לקיים מצות גמילות־חסדים, מילא קופסתו טבּק ונתן לכל אדם להריח. נעלבה מצוה זו, עלתה ונשתטחה לפני המקום וקבלה: על שלושה דברים העמדת עולמך: על התורה ועל העבודה ועל גמילות־חסדים. תורה מקיימים הרב ותלמידיו, עבודה מקיימים הצדיק וחסידיו, ואילו אותי פוטר פלוני העני בציבחר טבּק. ניחם אותה המקום ואמר לה: תנוח דעתך, בתי. שובי ורדי לשם ותראי, שהתורה של הרב ותלמידיו והעבודה של הצדיק וחסידיו אינן שוות ציבחר הטבּק של אותו עני…


2972 ערב־שבת סמוך לחשיכה ישבו כפרי ואשתו על התיתורה שלפני ביתם ופניהם עגומים: לא זימן להם הקדוש ברוך־הוא אורח לשבת. עד שהם יושבים ומצטערים, נשאו עיניהם וראו: הלך זקן בא. מיד רצו לקראתו והפצירו בו: אל נא תעבור מעלינו. אלהים שלחך אלינו. אתנו בביתנו תשבות. נענה להם ההלך הזקן ושבת בביתם. כל אותו היום לא זזו מלחבבו, האכילוהו, השקוהו וגם מיטה הציעו לו כיד המלך. לאחר ההבדלה ביקשו לעצור אותו, כי ילון גם הלילה בביתם, ולא נענה להם: לדרכו הוא אץ. קודם שנפטר מהם אמר לבעל־הבית: בשכר מצוה גדולה זו של הכנסת אורחים, החביבה עליך, יתברך בידיך המעשה הראשון, אשר תעשה אחרי לכתי מעימכם, ושיפעו לא יחדל ימים ושנים. לאחר שיצא הזקן, אמר הכפרי לאשתו: יודעת את, מי היה זקן זה? אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, ומובטחני, שברכתו תתקיים. שמעה האשה ואמרה: אם כן, שב תיכף למנות מעות. החזיר לה הבעל: עתה ידעתי, כי אשה חכמה את. אצא לקטנים, ומיד אשוב לעשות כאשר אמרת. אמר ועשה: יצא לחצרו ועמד לקטנים – ועדיין הוא עומד…


2973 ההוא שאמר למשכיל המפורסם שבעירו: בשביל שמשכיל אתה ובקי בכל שבע החכמות, מה תקנתו של ברזל, שייעשה זהב? נענה לו המשכיל ואמר: אמנם, גם חכמה זו אני יודע. לך לביתך ושים גרוטאות של ברזל לתוך קדירה רותחת, תוסיף סמנים אלו ואלו ולבשל הכל יחד כך וכך זמן – ויהיו הגרוטאות לזהב טהור. שמח הלה, שנתגלה לו רז גדול, ופנה ללכת לביתו. החזירו המשכיל ואמר לו: אבל היזהר והיזהר, שבשעת בּישול לא תהרהר בּדובּים לבנים. הירהור זה פוגם. רקק האיש ואמר: דובּים לבנים? מה לי ולהם? ומיד מיהר לביתו, גירש אשתו מן המטבח, שפת קדירה על הכירה, הטיל לתוכה גרוטאות של ברזל, הוסיף את הסמנים שאמר המשכיל – ובישל ובישל… שעה, שתיים, שלוש בחש בקדירה הרותחת עד ששטפתו זיעה… לסוף הפך את הקדירה על פיה וקרא: ימח שמו של אותו אפיקורס! מימי לא ראיתי דובּים לבנים אפילו בחלום; עכשיו – גם על הכירה הם מרקדים לפני…


2974 אורח בא לעיר וקבע לו מקום באכסניה. נתוודע אליו בעל־האכסניה, כמנהג בעלי־אכסניה בישראל, ושאל לו: במה הוא עוסק? השיב האורח: חוטמים אני קונה. זה עסקי וזו פרנסתי כל הימים. תמה בעל־האכסניה: מי פתי יסכים, שיטילו בו מום, ואפילו אם יתנו לו מלא ביתו כסף וזהב? החזיר האורח: חס ושלום, שאטיל מום באדם בחייו. חוטם שאני קונה איני נוטלו אלא לאחר מות בעליו. שאל בעל־האכסניה: מה מחר אתה משלם? השיב האורח: מחיר יפה אני משלם. מאה שקל החוטם. נפל בעל־האכסניה על המציאה ומכר לאורח גם חוטמו שלו וגם חוטמה של אשתו. “מה איכפת לו, אם הוא ואשתו יבואו לעולם הבא נטולי חוטם? אין שם לא אכילה ולא שתייה ולא ריחה. ובינתיים יהיו לו בעולם הזה מאתיים שקלים כסף צרוף”. כתב האורח שטר־מכר וחתמו עליו בעל־האכסניה ואשתו. קם האורח והוציא ממזוודתו חותמת של מתכת וליבּנה באש יפה־יפה. אמר לו בעל־האכסניה: למה לך? החזיר האורח: בה אני מחתים מיקחי לשם סימן, שחוטמים אלו ואלו לי הם. נבהלו בעל־האכסניה ואשתו: אוי ואבוי! חתומי חוטם יתהלכו בעולם עד יום מותם. כל רואיהם יכירום ויאמרו: הללו עשו סחורה בחוטמיהם. התחילו מתחננים לאורח ומפייסים אותו, שיבטל את המכירה ויחזיר להם שטר־המכר, ולא נתפּייס להם עד שהשיבו לו כספו והוסיפו עליו גם הקנס, שהותנה בשטר…


2975 קרתני הביא לכרך דגן למכור, וכל היום עסק במכירתו. עם לילה נכנס לאכסניה ללון, ולא מצא מיטה פנויה. אמר לו בעל־האכסניה: בּמיטה מרווחה זו ישן אורח כחוש, לך שכב בה גם אתה. הלך ושכב. והוא עייף ועצביו טרופים, ואין השינה כובשתו. התחיל מגרד אחוריו ומחשב חשבונותיו בעל־פה: הדגן עלה לו בכך וכך; מכרו בכך וכך; נמצא, שהרוויח כך וכך. פתאום נשמע קולו של שכנו למיטה: רבי יהודי, טועה אתה. תמה בעל הדגן, חזר וחישב חשבונו: הדגן עלה לו בכך וכך; מכרו בכך וכך; נמצא, שאינו טועה, והוא הרוויח כך וכך. ומרוב דביקות בחשבון הוסיף לגרד בשתי ידיו מקום שגירד. חזר ונענה שכנו: אף־על־פי־כן טועה אתה, רבי יהודי. דומה אתה, שאחוריך שלך אתה מגרד, ולמעשה אחורי שלי אתה מגרד…


2976 בחור נשא בחורה והפקיד את הנדוניה בבנק. לא היו ימים מרובים והתחיל מוציא פקדונו מן הבנק קימעה־קמעה ומפסידו. לסוף בא ונטל שיור אחרון, וכשנפטר ויצא, נסתכל בּחייל, השומר על הפתח, ואמר לו: יודע אתה? לדידי יכול אתה ללכת הביתה…


2977 בקרון הרכּבת פרץ ויכּוח עצום. הללו שיבּחו את הציונות וגינו את “הבּוּנד”, והללו שיבחו את ה“בּוּנד” וגינו את הציונות. אחד שתק ונענה בראשו גם לאלו וגם לאלו. אמרו לו: ואתה מה, רבי קרוב? ציוני? השיב הוא: לא; אינני ציוני. בונדאי? לא; אינני בונדאי. אלא מה אתה? השתעל היהודי השתקן, נענה ואמר: אני – לווה ואיני משלם…


2978 סוחר סיטוני חינך את בנו בעסקי מסחר ואמר לו: שלח טלגרמה ללקוחנו פלוני בן־פלוני, שעבר זמן־הפרעון של שטרו. נטל הבן טופס של טלגרמה וכתב: “זמן־הפרעון של שטרו עבר. בבקשה לשלם”. קרא האב את הכתוב ואמר לו לבנו: אתה מבזבז ממון לחינם. “זמן־הפרעון של השטר עבר” – למה? מאליו הוא יודע. “בבקשה לשלם” – למה? אלא לשם מה אני שולח לו טלגרמה? שלח לו טלגרמה קצרה: “נו?” עשה הבן כן ושלח את הטלגרמה הקצרה, ולמחר באה מאת הלקוח תשובה קצרה: “שא!”…


2979 ההוא שהתפלל בראש־השנה בדביקות עצומה וצעק בקולי קולות: “אלו ואלו בפצח מפצחים”… היטה אותו אחד מן הציבור ואמר לו: למה תצעק? כלום אתה יודע פּירוש המלים הקשות האלה? החזיר הצעקן: מה לי מלים קשות, מה לי מלים קלות? כל המלים הקדושות משמעות אחת להן: “רבונו־של־עולם, פרנסה אני צריך”…


2980 יהודי חלה והוזקק לניתוח. עלה לשולחן הניתוחים, הרעיפו עליו סם מיישן וציוו עליו למנות. שכב ומנה: אחת, שתיים, שלוש… עשר, עשרים, שלושים… שמונים, תשעים… תשעים ושמונה, תשעים ותשע – רובל…


2981 קירקס בא לעיר ופירסם מודעה רבה בכל השווקים והרחובות: “מחזה נורא, עין לא ראתה! אדם לבוש עור של נמר יכּנס לכלוב הארי ויתגרה בו”. אותו גיבור, שעמד להתגרות במלך היער, יהודי עני היה: חייו מכר לבעל־הקירקס בשכר פרנסה לאשתו וילדיו. הגיעה השעה והאומלל קיבּל עליו את הדין: לבש עור של נמר, פתח כלובו של הארי בידיים מרתתות ונכנס לתוכו ברגליים כושלות. כיוון שהרגיש בו הארי, מיד נזדקף לכל קומתו וזנק אליו. נרתע האומלל לאחוריו וזעק בכל כוחו: “שמע ישראל”!… בו ברגע פירכס הארי בכל גופו ונענה אחריו: “ה' אחד”!…


2982 אמר ראובן לשמעון: זה כלל גדול: אין לך אדם מישראל, שאין לו חבילה של צרות וייסורים משלו. תהה שמעון: כולי האי? עמד ראובן על דעתו ואמר: בוא ואראך. נשמע לו שמעון ושניהם יחדיו יצאו לשוק. פגשו ליהודי ואמרו לו: חבילתך מה? החזיר הלה: אל תשאלו. מר לי מר. אשתי חולה, בתי צמילה, בני בטלים מעבודה, ואני עני ואביון ועלי הם כולם! פגשו ליהודי שני ואמרו לו: חבילתך מה? זעם אותם הלה: הנושים רודפים אחרי ביום, השטרות מנדדים שנתי בלילה, והנה גם אתם באתם עלי! פגשו ליהודי שלישי ואמרו לו: חבילתך מה? תמה הלה: איזו חבילה? נענה ראובן ואמר לשמעון: הרואה אתה? יהודי זה יש לו כמה חבילות…


2983 שאל אדם את חברו: מדוע פניך עגומים? השיב לו חברו: נעלי צרות ולוחצות את רגלי. תמה הראשון ואמר לו: לך וקנה אחרות במקומן. החזיר לו הראשון: אשתי רעה, ילדי חולים, עסקי לקויים, ואין לי הנאה בעולם אלא רגע אחד ביום, כשאני שב לביתי וחולץ נעלי הלוחצות את רגלי. והנה אתה בא ומשיא לי עצה: “לך וקנה אחרות במקומן”!…


2984
יום קיץ. קרון הרכבת מלא אנשים ונשים. האויר מעובּה ומחניק. אשה מתעלפת וגונחת: לא טוב לי! נענה אחריה שכנה, היושב לידה: מי טוב לו בימינו?…


2985 מדוכא בעניות ובצרות היה אורי, ומימיו לא ראה בטובה. הוא היה אומר: שנה־שנה מבקש אני ליטול את נפשי. אלא אני אומר אל לבי: “אורי, למה תמהר? בשנה הבאה יהיה הדבר כדאי עוד יותר”…


2986 פּינסק, מולדת הבּיצות. אחרי הגשם הפך הרחוב כּולו ביצה אחת גדולה, וסבּלים עומדים בשני עברי הרחוב, מעבירים על גביהם את העוברים ושבים ומקבלים חצי־זהוב שכר־טרחה. אשה עשירה, שמינה וכבידה, מיתגרת ומציעה רבע־זהוב. הסבּלים מסרבים. אחד מן החבורה מסכים. נטל רבע־זהוב, הטיל על גבו את האשה, והרי הוא טופח שתי רגליו זו אחרי זו בבּיצה. ליגלגו עליו חבריו הסבּלים: רבע־זהוב שכר־נבילה! פשט הוא את ידו, גילה אחוריה של האשה ופסק להם בקול רם ובשלשלת פסוק שני שבשיר־השירים. נתחלחלה האשה, המוטלת על גבו, וצרחה צריחה חנוקה: מה אתה עושה? החזיר לה הסבּל: למה את חזירה שמינה כל־כך? לאחורי שלי איני יכול להגיע…


2987 ימים ושנים היה גר מחזיר על הפתחים, והכל נתנו לו נדבות בעין יפה. לסוף הוברר, שהוא בנו של ישראל כשר, ומעולם לא היה גוי. הביאוהו אל הרב ונזף בו הרב: רמאי אתה ומלסטם את הבריות. אמר לו “הגר”: חייך רבי, איני יודע על מה אתה נוזף בי ומחרפני. אילו אני ישראל ואבי גוי, יפה הייתי בעיניך. עכשיו, שגם אבי ישראל, הפסדתי?…


2988 עיירה נדונה באש, ושלחו העיירות הסמוכות בגדים וכסף בשביל הנשרפים. בא אחד, שביתו לא נשרף, וביקש שיחלקו גם לו מן הבגדים ומן הכסף. אמרו לו המחלקים: אתה מה עניינך לכאן? ביתך לא נשרף. החזיר הוא: אמת, ביתי לא נשרף. אבל אי אתם יודעים, כמה פחד פחדתי בשעת השריפה…


2989 קבצן עמד ברחוב ופשט את ידו לכל עובר. נענה לו איש אחד, נתן לו “גריבניק”14 ודרש תשע קופיקות עודף. השיב הקבצן: תיכף ומיד. נטל את ה“גריבניק”, רץ והביא עוד תשעה קבצנים ואמר למנדב: הנה העודף…


2990 עני־קבצן עמד ברחוב ופשט ידו. עבר עליו אדם אחד ואמר לו: כיצד לא תיבוש ולא תיכּלם? אדם בריא שכמותך פושט יד ומבקש נדבות! החזיר לו הקבצן: ואתה מה רצונך? שבשכר פרוטה שלך אעשה בעל־מום?…


2991 עני־קבצן חינך את בנו לעבודת הקבצנות ואמר לו: בני, נקוט כלל זה בידך: די לו לעולמך ב“הן” ו“לאו” בלבד. ישאלוך, אם כבר התפללת, תאמר: “הן”; ישאלוך, אם כבר אכלת תאמר: “לאו”…


2992 עני הידיר עצמו מן האוכל יום תמים, כדי שייכּנס בבטן רעבה לסעודת מצוה בביתו של קרוב עשיר. עם ערב ראה, שאין קורא לו, כי יבוא לסעודה, נמלך ומילא כריסו צנון וחזרת ועלה על משכבו. עד שחטפתו שינה בא משרת של העשיר והזמינו לסעודה. קם והלך לשם. ישבו כל הקרואים ואכלו ושיבּחו: כמה הנאה יש להם מן הבשר והדגים, כמה טובים ויפים המאכלים! ישב ואכל גם העני. על בטן מלאה צנון וחזרת אכל ותמה: כמה משקרים הבריות, כדי לעשות נחת־רוח לעשיר! כמה לא־טובים ולא־יפים המאכלים! כמה אין לאדם הנאה מהם!… (המגיד מדובנה, “אהל יעקב” לפרשת פקודי, עמודים 152־151 דרוש על הכתוב: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע).


2993 ערב־שבת נכנס עני־קבצן לבית־הכנסת להתפלל ערבית, ולא הזמינו איש לסעודת אחרי התפילה. למחר בבוקר נכנס שוב לאותו בית־כנסת, וניגש אליו השמש ושאל, שמא כוהן או לוי הוא, בשביל לחלוק לו עלייה. החזיר לו העני: לא כוהן אנוכי ולא לוי אנוכי; ישראל רעב אנוכי…


2994 ליב’לה גוֹטסווּנדר היה אומר: כמה וכמה דברים נתן הקדוש ברוך־הוא לעשיר בשביל פסח: מצה ושומן וביצים שופרי שבשופרי, בשר ודגים מובחרים שבמובחרים, יין משומר שבמשומר. שלושה דברים נתן הקדוש ברוך־הוא גם לעני בשביל פסח. ואלו הם: פה לאכול, אצבע לעשר מכות וצד שמאל להסיבּה…


2995 אמרו עליה על אניקשט:15 אניקשט כולה דלים־גאים. דלים על שום שאניקשטאי מפרנס כריסו בגריסין “ולא כלום”; גאים על שום שאחרי גריסין “ולא כלום” מחטט אניקשטאי שיניו ברבים, למען יאמרו עליו, שמילא כריסו בשר…


2996 אמר יהודי לחברו: בדקתי ומצאתי, שאין אנו אלא אומה שלימה של פאקירים. תמה הלה: כלום הודים אנחנו? הסביר לו הראשון: לא הודים, אלא יהודים אנחנו והיא הנותנת: כּולנו קבורים באדמה, ומוּת לא מתנו…


2997 ההוא שכּלתה לו פרנסתו, נמלך וקנה חלף, יצא ליער ונעשה גזלן. ראה הלך בא, העמיד חלפוֹ כנגדו וצעק: ממון או דמים! אמר לו ההלך: שמא רוטשילד אני, שמא ברודסקי אני? עני־קבצן אני, משאיל על הפתחים מעיר לעיר, ומה ממון יש לי? נח רוגזו של הגזלן ואמר: ממון מרובה לאו דווקא. דיי ב“גריבניק”. אמר ההלך: מילתא זוטרתא! על עשרים פתחים אני צריך להחזיר עד שאני מכניס “גריבניק”. אמר הגזלן: אם לא “גריבניק” – תן סיגריה. מן הבוקר עד עכשיו לא טעמתי טעם עישון. אמר ההלך: איני מעשן. אמר הגזלן: אם־כן, תן ציבחר טבּק להריח. אבא, עליו השלום, היה אומר: אין לך תרופה יפה לחלישות הלב מציבחר־טבק. הוציא ההלך קופסתו מכיסו, פתחה והגישה לגזלן. הריח הגזלן אחת ושתיים והתעטש אחת ושתיים ושלוש. נענה ההלך ואמר: לרפואה שלימה ולאריכות ימים! החזיר הגזלן: לחיים ולשלום! ונסתלקו זה מזה באחווה ורעות…


 

[ג]    🔗

2998 חול־המועד סוכות תפסו לאחד, שנכשל באשת־איש, והביאוהו אל הרב. צעק הרב: פוקר, מופקר! בעוונך ילדים קטנים מתים. רוצה אתה בעבירה – לך ואכול חוץ לסוכה. אבל – אשת־איש!…


2999 בעל־עגלה נתן עינו באשת־איש, ומכאן ואילך לא הירפּה יצרו הימנו. ראה, שהוא יורד לבאר־שחת, הלך אל הרב ושאל עצה מפיו: רבי, מה אעשה ויצרי מתגבר עלי? כּעס הרב כעס גדול וצעק: בּור! עם־הארץ! מה לך וליצר הרע? יצר הרע שליחו של מקום הוא לתלמידי־חכמים, לחשובים ואנשי־מעשה, ולא להדיוטות כמותך. אתה פשוט בעל־תאווה, ולא יותר…


3000 אשה באה אל הרב ושאלה של בשר בחלב בפיה: הבחורה שבביתה נכשלה ונפלה לתוך חבית של חלב, – מה דינה? עיין הרב בדבר ופסק לחומרא ולקולא: החבית – טריפה, הבחורה – כשירה…


3001 שניים באו לרב לדין. מצא אחד מבעלי־הדינין רגע־כושר והניח לו לרב שקל־כסף לתוך ידו. נסתכל הרב במה שבידו ושאל: מה זה? הסביר לו בעל השקל ואמר: רבי, מחר, אם ירצה השם, כשהרבנית תחיה תלך לשוק ותביא צעצוע זה לשם, מיד יתנו לה בשר ודגים וכל טוב. נהרו פניו של הרב ושאל: באמת? החזיר לו הלה: הן, רבי. באמת. פשט הרב את ידו ואמר: אם־כן, תן עוד, תן עוד…


3002 מוכר שטרי־גורלות פגע בכבודו של הרב. זעם הרב וקללו: “יפול מצדך אלף ורבבה מימינך – ואליך לא יגש”…16


3003 סוחר עשה כמה זמן במדינות־הים ושב לעיירתו. נכנס אל הרב להקביל פניו, ואמר לו הרב: הרבה ניסים ונפלאות סיפרו לי על הנעשה שם, בעולם הגדול, ואני חושש לגוזמאות. לפיכך הייתי רוצה לשמוע דברים מפיך, שאתה איש מהימן. אמר לו הסוחר: אמת, רבי; הרבה ניסים ונפלאות נעשים שם. לספר הכל אי־אפשר. דייך, רבי, שאספר לך קצת מן המקצת. עגלות גדולות מתהלכות שם בכל עיר ועיר ביום ובלילה. סוסים אין להן, בכוח החשמל הן מהלכות. ורגע כמימרה הן מביאות אותך מרחוב אחד לשני. רכבות רצות שם מסוף המדינה ועד סופה ביום ובלילה. אתה עולה לרכבת בגינשפרינג, לאחר שעה אתה נמצא כבר בעיר הבירה, בברלין. טלגרפים עובדים שם ביום ובלילה. אדם כותב כאן מה שלבו חפץ, וכהרף־עין בא הכתוב לעיר אחרת. טלפונים עושים שם שליחותם ביום ובלילה. אדם עומד כאן ומדבר, מהלך ת"ק פרסה מכאן עומד חברו ומקשיב, ובו ברגע מגיע הדיבור מפיו של זה לאוזנו של זה… שמע הרב, נענה ואמר: באמת נסים ונפלאות. ברם, הגידה נא לי, מה אסון קרה אותם שם, בעולם הגדול, שהם אצים, רצים כמטורפים ביום ובלילה?…


3004 ערב יום־כיפור כּרע הרב לפני השמש בשביל לספוק מלקות, כנהוג. נבהל השמש ואמר לו: רבי, כלום אני ההדיוט ראוי לכך? רק אלהים יגדל ממך והוא יכּך…


3005 בשעת בין־השמשות עמד הרב ליד החלון בביתו והוציא ראשו לרחוב. ניגש אליו תלמיד אחד וטפח לו באחוריו. נבהל הרב והיפנה ראשו לראות, מי העז לעשות לו כך. נבהל גם התלמיד והתחילה לשונו מתלבטת: חייך, רבי, שטעיתי… סבור הייתי, שהרבנית היא זו…


3006 הרב הזקן מת. נמלכו הפרנסים והזמינו לדרשה של בחינה רב מן החדשים, וארבעה תנאים היתנו עמו עובר לדרשה: שיהיו דבריו קצרים, שיהיו דבריו מענייני היום, שיהיה חידוש גדול בדבריו ושיהיו דבריו דברי־אמת. שבּת קודם מוסף עלה הרב החדש לבימה, פתח ואמר: מורי ורבותי, אין אני יודע את הפרשה של היום… מיד עלה אחריו לבימה ראש־הפרנסים והכריז: תנו כבוד למורנו ורבנו! בבת־אחת קיים כל ארבעת התנאים, שהתנינו עמו. דבריו קצרים; דבריו מענייני היום הם; חידוש גדול יש בדבריו: רב שאינו יודע את הפרשה של היום; ודברי־אמת בפיו: באמת אין הוא יודע…


3007 מגיד בא לעיר, ולא הניחוהו הגבאים לדרוש בבית־הכנסת הגדול. חלש מחמת צער ועלבון, והזמין אליו רופא ישראל לרפאותו. בדקו הרופא, שמע מפיו מה שעשו לו הגבאים, ואמר לו: חזקה עליך, רבי מגיד, שהכינות דרשה יפה עם הרבה דברי־צחות. ואני להוט אחרי דרשות יפות ודברי־צחות. פתח־נא אפוא פיך והשמיעני דרשתך. שמח המגיד לעשות רצונו של הרופא. התחזק ודרש לפניו דרשתו מתחילתה ועד סופה – והוטב לו. אמר לו הרופא: הנה אתה רואה, רבי מגיד, פּלטת כל הזוהמה שהיתה בך – ומיד הבראת…


3008 מגיד נווד בא לעיר וביקש לדרוש בבית־המדרש הגדול. פּסק לו הגבאי שכר מועט – זהוב וחצי, – והסכים המגיד. עלה לבימה, עטף טליתו, הניח ראשו על ידיו – ונרדם. תמה כל הקהל: מה אירע לו? לסוף התנער המגיד, הרים ראשו, פתח פיו ואמר: מורי ורבותי, חלום חלמתי. עליתי לשמים ונכנסתי לבית־דין של מעלה לראות בדינם של חוטאים. הביאו השמשים חוטא אחד, ולימד עליו הקטיגור חובה: עבר על הלאו של “לא תשקרו”17. שקלו וטרו הדיינים – ונתחייב החוטא מלקות ארבעים. הוציאוהו השמשים על־מנת לקיים בו דינו, והביאו חוטא שני. קם הקטיגור ולימד עליו חובה: עבר על הלאו של “לא תגנבו”18. שוב שקלו וטרו הדיינים – ונתחייב החוטא מלקות ארבעים כפולות שתיים. הוציאוהו השמשים על־מנת לקיים בו דינו, והביאו חוטא שלישי – מגיד נווד. קפץ הקטיגור והתחיל מרעיש עולמות: הלה עבר על הלאו של “לא תחללו”19, את דבר ה' בּזה, דרשתו מכר בזהוב וחצי, – ומיד נתרגשו כל הדיינים ופה אחד הטילו עליו מלקות ארבעים כפולות שמונה… נבהלתי מאד – והקיצותי. והרי אני מתחנן אליכם, מורי ורבותי, חוסו עלי והוסיפו לי שכר דרשה עוד זהוב וחצי, שלא אתחייב, חלילה, גם אנוכי מלקות כפולה שמונה…

(מ' גרינוואלד, “מיטטיילונגען צור יידישען פאלקסקונדע” 1909, עמודים 94־91).


3009 מגיד עמד על הבימה ודרש. פתאום נשמע נחרו של אחד מן הציבור. פנה המגיד לשמש, שעמד לידו, ואמר לו, שיירד ויעיר את הישן. סירב השמש והחזיר לו: רבי מגיד, מה ענייני לכאן? כלום אני יִשנתי אותו? אתה יִשנת אותו, רדה אתה והעירה אותו…


3010 מגיד דרש בגנותם של מחללי שבתות בפרהסיה והיתרה בהם, שבגלל עבירה זו “תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה”. למחר חזר על פתחי נדיבים לקבל שכר דרשה, כנהוג, ולא פסח גם על פתחו של עבריין מפורסם, שהיתה חנותו פתוחה שבעה ימים בשבוע. קיבלו העבריין בסבר פנים יפות, העניק לו נדבה הגונה והחזיק לו טובה על הדרשה, שדרש אתמול. נהנה המגיד, שהחזירו למוטב, וכדי להנות גם אותו אמר לו: אשריך, שאתה חוזר בתשובה. עכשיו זדונות נעשות לך כזכויות20. נענה העבריין ואמר: חס ושלום רבי מגיד. אין דעתי כלל לחזור בתשובה. אלא מחמת דרשתך היפה ודאי יחזרו בתשובה חנוונים אחרים, ונמצא אני נשכר: לפחות יום אחד בשבוע לא יתחרו בי…


3011 מגיד דרש בשבת בגנות הממון. סיים ואמר: ממון אינו אלא אשפּה. למחר בא לאחד מעשירי העדה לבקש מאתו נדבה. אמר לו העשיר: איה פיך? אתמול אמרת, שממון אינו אלא אשפה. החזיר לו המגיד: אמרתי ואומר. אבל אשרי הגבר, אשר מילא כיסו אשפה זו…


3012 מלמד הלך לכפר, קנה פרה והביאה לביתו. נכנס אצלו חברו, ראה את הפרה ואמר לו: מקחך מקח יפה: בהמה כשירה. תמה המלמד: סלקא דעתך, שאכניס, חלילה, בהמה טמאה לביתי? החזיר לו חברו: חס ושלום! אלא מסתכל אני בפרתך ורואה: זו כשירה למהדרין מן המהדרין שאינה לא בשר ולא חלב…


 

[ד]    🔗

3013 מוכסן שב לביתו מן העיר עגום וזעף. ראתה אשתו, שלבו רע עליו, ואמרה לו: מה דבר רע אירע לך? נאנח המוכסן ואמר: שמועה רעה שמעתי בעיר: משיח עתיד לבוא… מה נעשה לשדותינו ולכל הרכוש, אשר עשינו פה? ניחמה אותו אשתו ואמרה לו: צער של־חינם אתה מצטער. צדיקים יעמדו בפרץ, ולא יתנו לו למשיח לבוא… [נוסח אחר: … ניחמה אותו האשה ואמרה לו: צער של־חינם אתה מצטער. צדיקים יבטלו את הגזירה מעלינו ומעל כל ישראל, ואת הגויים יעלו לארץ־ישראל… נוסח שלישי: … ניחמה אותו האשה ואמרה לו: זוכר אתה אחריתו של “הפריץ”, שביקש לעשות רעה עמנו? הצדיק התפלל עליו שימות, והוא מת. קום ועלה לצדיק והעלה לו “פדיון”, ויעשה, אם ירצה השם, גם למשיח מה שעשה לאותו רשע…]

(עיין כרך ראשון, סימן 957; ועיין גם “ציונים” לסימן שלפנינו).


3014 בשעת “שולחן” של שבת פרשת עקב אמר הרבי: נאמר בפרשת השבוע: “ונתתי מטר ארצכם בעתו”21, וזה רמז, שבשנת תר“מ יבוא, אם ירצה השם, משיח: “מטר” בגימטריה תר”מ. היה שם משכיל אחד, נענה ואמר: רבי, “מטר” כותבים בטי“ת ולא בתי”ו. הקפיד הרבי והחזיר: שמא בדיקדוק אתה אומר לקפח דברי קבלה?…


3015 ישבו חסידי בּלז והטיבו לבם ושרו “ברוך אלהינו, שבּראנו לכבודו”. קם אחד מן המסובּים, מזג כוסו ואמר: אילו, חלילה, בּראנו לכבודו ליטאים, מה היינו עושים? עכשיו, שבּראנו לכבודו פולנים, בואו ונשבּח ונהלל ונשתה ונשמח. ענו ואמרו כל המסובּים: “ברוך אלהינו, שבּראנו לכבודו פולנים”. ושתו ושמחו. חזר אותו דרשן ומזג כוסו ואמר: אילו חלילה, בּראנו לכבודו מתנגדים, מה היינו עושים? עכשיו, שבּראנו לכבודו חסידים, בואו ונשבח ונהלל ונשתה ונשבח כפליים. ענו ואמרו כל המסובּים: “ברוך אלהינו, שבּראנו לכבודו חסידים”. ושתו ושמחו כפליים. מזג הדרשן כוסו שלישית וחזר ואמר: אילו, חלילה, בּראנו לכבודו טשורטקובים, סאדאגורים, הוסייאטינים, מה היינו עושים? עכשיו, שבּראנו לכבודו בּלזאים, בואו ונשבח ונהלל ונשתה ונשמח כפלי־כפליים. מיד קפצו כל המסובּים על רגליהם, רקדו ושרו: “ברוך אלהינו, שבּראנו לכבודו בּלזאים, בּלזאים, בּלזאים”. ושתו, ושתו, ושתו…


3016 גויים רשעים פרעו בישראל, ואמר חסיד לחברו: איה רבּך? שופכים דמם של אחינו בני־ישראל כמים, והוא שותק! השיב לו חברו: ואיה רבּך שלך? למה הוא שותק? החזיר הראשון: חס ושלום! רבי שלי אינו שותק. הוא הזמין לבית־דין של מעלה את שרה של המלכות הרשעה וניצחו בדין. תמה השני: אם־כן, למה אין הפרעות פוסקות? הסביר הראשון: רשע זה במירדו עומד ואינו מקיים פסק־הדין…


3017 סוחר מפורסם בא אצל צדיק ליטול עצה הימנו: הבריות אומדים אותו עדיין בעשירות מופלגת. אבל הוא עצמו כבר יודע, שאין לו כלום. מה תקנתו? שאל הצדיק: מי גילה לך רז זה, שאין לך כלום? אמר הסוחר: רבי, פנקסי גילו לי רז זה. החזיר לו הצדיק: תקנתך, שתשרוף פנקסיך…


3018 בנו של צדיק יצא לתרבות רעה והיה מצער את אביו. פעם אחת יצא הצדיק מביתו לשוק וראה: גוי ובנו, בחור צעיר, מטפלים יחדיו בסוסם. הטיח הצדיק דברים כלפי מעלה וקבל: רבונו של־עולם, למה זכה הגוי בעיניך, שיהיה לו בן כמותו, ולמה לא זכיתי אני בעיניך, שיהיה לי בן כמותי?…


 

[ה]    🔗

3019 מתפילתו של בחור: “אלהי ואלהי אבותי, תבוא לפניך תפילתי, ואל תתעלם מתחינתי. בראת בעולמך עגלות בלי סוסים, טלגרפים בלי חוטים, שמלות בלי אריג, צדיקים בלי לב ועשירים בלי ממון. עשה נא עמדי חסד ורחמים וברא לי נדוניה בלי אשה”…


3020 אמר שדכן לבחור בּררן: התפאר נא עלי. הפעם יש לי שידוך – כפתור ופרח: מיוחסת, מלומדת, ונדוניה – עשרת אלפים. נהנה הבחור ואמר: מודה אני: אלה הם דברים, המתקבלים על הדעת… יש לך בידך גם צילומה של הבחורה? החזיר לו השדכן: יקירי, לנדוניה של עשרת אלפים אין מצרפים צילומים…


3021 בחור חובש בית־המדרש הלך לראות כּלה, שייעד לו השדכן. אמר לו אביו: אף אני אלך עמך. עליך אין לסמוך. תורתך אומנותך ועיניך נשואות לשמים. הסכים הבחור והלכו שניהם יחדיו. נכנסה המדוברת: בחורה רבת־בשר ובעלת ידיים ורגליים. נתלהב הבחור ולחש לאביו: אבא, כּולה שלי?…


3022 בחור, בנו של סייס, הוזמן לביתה של בחורה לשם שידוך, ומחמת מורא, שמא יכּשל בלשונו, ישב ושתק ולא נשתתף עם המחותנים בשיחה. והשיחה של המחותנים קפצה מעניין לעניין ופגעה בפרשת סוסים. לא שלט הבחור ברוחו, פתח פיו ואמר: סוסים? הניחו לי. כל ימי גדלתי בין הסוסים. לחש אחד מן המחותנים ואמר לשכניו: ראו, מה נס נעשה לבחורנו. כל־זמן שדיברנו על בני־אדם, שתק כסוס; כיוון שהגענו לסוסים, מיד התחיל מדבר כבן־אדם…


3023 ההוא שהיתה לו בת גיבּנת וחיגרת ובא אצלו שדכן והציע לו חתן בשבילה. סירב האב: הבחור אינו נראה לו. תמה השדכן: שמא ראית אותו בחור מימיך? החזיר האב: מה צורך יש לי לראות אותו? דיי, שהוא מבקש לישא את בתי…


3024 בחור “אוכל־ימים”22 נעשה “מקורב” לבתו של בעל־הבית. אמר לה: בבקשה ממך, שתתני לי לא־כלום. לא הבינה הבחורה ושאלה: לא־כלום למה לך? החזיר לה הבחור: חבל, שלא למדת תורה כמוני. אילו למדת תורה כמוני, היית יודעת, שאמרו: “נשיקה ולא־כלום היא”…23


3025 בחור ארס לו בחורה, ולאחר זמן נתבטלו הארוסין. אמר הבחור לאביו: אבא, אני חייב חמישים רובל מחיר הטבעת, שקניתי לה לזו, שהיתה ארוסתי, ואין בידי לשלם. שלם נא אתה. תמה האב: חמישים רובל? בזבזן אתה, בני. החזיר הבן: אבא, לא פחות ממאתיים נשישקות נשקתי לה כשהיתה ארוסתי, והרי זה רבע רובל הנשיקה. נענה האב ואמר לו: רבע רובל הנשיקה – מחיר לא גדול יותר מדי. אף־על־פי־כן בזבזן אתה, בני: הנשיקות מרובות יותר מדי…


3026 שאלו לבעל־לשון: מה שם קוראים ל“אהבה חופשית”? החזיר בעל־הלשון: שם איני יודע; הסבּר אני יודע: “ונותנים רשות זה לזה”24


3027 חתן כתב לכלתו מכתבי־אהבה מתוך איגרון. אף היא עשתה כמותו, ומתוך אותו איגרון החזירה לו מכתבי־אהבה. ערב־פסח קיבלה מאתו מכתב ארוך לכבוד יום־טוב. החזירה היא לו בו־ביום: “ערב־פסח היום, ואני טרודה בהכנות ליום־טוב. עיין תשובתך מעבר־לדף”…


3028 אמרה כלה לחתנה: אני מסתפקת בלחם ומים, ובלבד שאהבתך לא תסור ממני לעולמים. אם גם אתה כך – היינו יכולים להיכנס לחופה מיד. החזיר לה החתן: אני מסכים, אבל בתנאי אחד: עליך תהא דאגת לחם, ועלי – דאגת מים…


3029 בחורה צמלה עד שהלבין ראשה – והינומה לא עלתה עליו. פתאום קרה אותה אסון: הסטודנט הדייר שבבית אביה שב פעם אחת ממסיבת חברים “מלא וגדוש”. וכשנזדמנה היא לידו ואין איש עמה בבית, לא פיטפט ביצרו – ואנסה. למחר־למחרתיים דנו אותו חבריו וגזרו: ישתה בעציצו. הישח הנדון ראשו והסכים. מיד הסכימה גם היא. קראו עליה: “אודך כי עניתיני, ותהי לי לישועה”…25


3030 בחור נשא בחורה בחזקת בתולה, הוברר, שמקחו היה מקח־טעות… הציק לה כל הלילה, והגידה לו את כל לבה: פלוני חברך וידידך… השכים הבעל הצעיר בבוקר וכתב לאותו חבר וידיד: “להווי ידוע לך, מנוול שבמנוולים, שהיא סיפּרה לי הכל, ואני אוסר עליך לדרוך על מפתן ביתי מעתה ועד עולם”. בו ביום באה תשובה מאותו האיש: “קיבלתי את החוזר שלך. בכבוד רב, פלוני בן־פלוני”…


3031 ההוא שגילגל הרבה זמן עם אשתו הזקנה, והיא – לא חיה ולא מתה. שילדה מתהלכת בבית. יום מימים פגש בעל־השילדה את יקותיאל שדכן ברחוב. נטפל אליו ואמר לו: מסתכל אני בך ורואה, שעיניך מושפלות לקרקע כאדם המבקש דבר ואינו מוצא. הגידה נא לי, מה אתה מבקש? השיב יקותיאל: פרנסה אני מבקש, ואיני מוצא. אמר לו בעל־השילדה: אם פרנסה אתה מבקש, עשה עמדי טובה, ואשלם שכרך בעין יפה. החליפה לי את הזקנה שלי בשתיים צעירות…


3032 היתה מסיבה של חשובים ואנשי־מעשה, וישב זקן אחד לפני אשה צעירה והאיר פנים אליה. רמז אחד מן המסיבה לחברו ושאל: מה לו לזקן זה ולצעירה זו? השיב הלה: של רבנו תם היא. לא הבין הראשון ושאל: פירוש? החזיר לו השני: שמא אין אתה יודע, שתחילה מניחים תפילין ראשונות – של רש"י, ואחר־כך מניחים תפילין שניות – של רבנו תם? אף זו שנייה היא לו.


3033 אשה קבלה לפני הרב: חיים אין לה עם בעלה: אלה וקללה פיו כל היום. אמר לה הרב: אם לעצתי תשמעי, אל תשימי לב. הוא יקלל, ואת תשתקי, ומאליו יחדל, כי ייעף וייגע. הסכימה האשה, נענתה ואמרה: רבי, חכם אתה חכמת מלאך האלהים, וכדבריך אעשה. ימח שמו וזכרו, ינבח ככלב, תיפּקע מרירתו, יצעק וייחנק, יבואו עליו כל מדווי מצרים, תדבק לשונו לחיכו, תטלטלהו הקדחת יומם ולילה, תרדפהו קללת אלהים בכל אשר יפנה – ואני אשתוק, ולא אפצה פי…


3034 אמרו עליה על אשתו של אלימלך איש־נעמי, שהיתה אשה רעה, והיה הוא מוסר דינו לשמים וקובל: ריבונו של־עולם, בנוהג שבעולם פרחים גדלים על ראשיהן של נשים, ובעליהן נהנים. ואילו אני לא זכיתי אפילו לכך, שיהא עשב גדל על ראשה של אשתי…


3035 היה מי שאמר: שטר טוב ואשה רעה שניהם אינם אובדים עד העולם. שמע ליצן אחד, נענה ואמר: אף־על־פי־כן יש הבדל בין זה לזו: שטר אתה יודע, מי מניח ידו עליו; אשה אי אתה יודע, מי מניח ידו עליה…


3036 שאלו לחכם: כשהיה אדם הראשון יוצא לטייל יחידי ומאחר לשוב, מה היתה חוה עושה לו? החזיר החכם: ראשית־כל היתה מונה צלעותיו, שמא שוב ניטלה אחת מהן…


3037 תלמיד־חכם אחד נעשתה לו שעתו דחוקה, נמלך והלך לאפריקי שבדרום. עשה שם שנה־שנתיים ויצא עליו רינון, שמצויה לו אשה מבנות הזוּלוּ. אמרו לו: כיצד תלמיד־חכם שכמותך אינו חושש למה שדרשו על “ארור שוכב עם כל בהמה”?26 החזיר הוא: מתלמידיו של נחום אני ואומר: “גם זולו טובה”…27


3038 בחור בטלן נשא בחורה, בתו של מוזג, שהיה ביתו סמוך לקסרקטין. למחרת החתונה פגש אופיצר לחתן ושאל לו: מצאת? צהל החתן הבטלן והשיב: ודאי מצאתי. החזיר לו האופיצר: תמה אני, כמה מוצלח אתה! אני וחברי האופיצרים טרחנו שלוש שנים רצופות, ביקשנו ולא מצאנו, ואילו אתה מצאת מיד…


3039 אברך בא אל הרב יום אחד קודם ערב יום־כיפור ושאלה בפיו: רבי, נחש כשר לכפרות? אמר לו הרב: למאי נפקא מינה? כלום נחש יש לך בביתך? השיב האברך: אוי, רבי, יש לי… חותנתי יושבת עמי בביתי…


3040 תלמיד־חכם נכשל באשת־איש, ונודע הדבר. שלח הרב אחריו ואמר לו: כיצד תלמיד־חכם שכמותך נשמע ליצרו ועובר עבירה חמורה כזו? החזיר לו העבריין: רבי, תמה אני, אם עבירה היא בידי. קל־וחומר אני דן: מה אשתי, שחברי אסור בה, אני מותר בה, אשת־חברי, שהוא מותר בה, אינו דין, שאני מותר בה… (עיין כרך שני, סימן 1329).


3041 יצא רינון בעיר: פלונית, אשתו של פלוני, נתנה עיניה בשכן גוי. שמע שמריל את הרינון וקרא בחמתו: היישמע, הייראה? שמא אין, חלילה, יהודים בעירנו?…


3042 לגיון של צרפתים נכנס לעיירה וכבשה. את החיילים שיכנו בכל מקום, ואת האופיצרים – בבתיהם של חשובי העדה. אחד מן האופיצרים נשתכן בביתו של הרב. בשבת שב הרב מבית־הכנסת ומצא לאשתו הצעירה, שהיא סמוכה יותר מדי אל האופיצר שכינו. נבהל הרב ושאל: רבנית, מה לו לערל זה ולך? החזירה לו הרבנית: אדרבה, אם צרפתית שגורה בפיך, שאל אותו…


 

[ו]    🔗

3043 בתחילת ה“זמן” נכנס מורה לכּיתה ושאל לתלמיד, שישב ראשון לפניו: מה שמך? חיימוביץ' – השיב התלמיד. ואתה מה שמך? – שאל המורה לשני. חיימוביץ‘. ואתה? – שאל לשלישי. חיימוביץ’. השתאה המורה: כיתה שכולה חיימוביץ'. נענה אחד מהם ואמר: אחים אנחנו. שאל המורה: ויש לכם עוד אחים? הן, – השיב התלמיד. – עוד שלושה אחים וארבע אחיות. חזר ושאל המורה: ואביכם מה מלאכתו? מלאכתו אופה, – השיב התלמיד. תמה המורה: מתי הוא אופה?…


3044 בית מלא ילדים היה לה לאשה חכמה. והיתה אומרת: ברוך השם, “כולם אהובים, כולם גיבורים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם”, אלא מה? “כולם פותחים את פיהם”28 ומבקשים לחם לאכול, בגד ללבוש ונעליים לנעול…


3045 יהודי עלה לאמריקה ושמונה־עשר ילדים עמו. שאל לו הממונה על העליה: משתי נשים, או משלוש? כעס העולה והחזיר: טיפש! אילו, חלילה, משתי נשים, היו שלושים ושישה…


3046 שאלו ליהודי, אב לשמונה בנות: כמה בנות יש לו? החזיר הוא: קצתי בחיי מפני בנות חי"ת…29 [נוסח אחר: … החזיר הוא: יש לי ברוך השם, בת אחת ושבע בתולות…]


3047 בימי עלומיהם היו שמעון ולוי חברים. תקפו עליהם גלגולי החיים וטילטלו את שמעון למזרח ואת לוי למערב. ימים רבים לא ראו איש את חברו, ובינתיים הלבינו שניהם. עכשיו נזדמנו על־פי מקרה לקרון אחד של הרכבת, ואמר שמעון ללוי: לוי יקירי, מסתכל אני בראשך ובזקנך, שהפכו לבן, ושואל: ריבונו של־עולם, להיכן נעלמים הימים והשנים? טפח לו לוי על שכמו והחזיר: שמעון יקירי, הטה אוזנך ואגלה לך רז זה: את הימים אוכלים הבּנקים, ואת השנים מכחידות הבּנות הבּגרות…


3048 ההוא שהיו לו שלוש בנות בוגרות בבתוליהן, והיו הוא ואשתו מצטערים ודואגים: מה נעשה לבנותינו ויימצאו גואלים להן? יום מימים בא הבעל לביתו ואמר לאשתו: מהרי עשי ארוחה טובה. עמנו יאכל היום בחור הגון… מיהרה האשה לעשות את מאמר בעלה, ובינתיים שאלה: מה משלח ידו של הבחור? השיב הבעל: ייני הוא. שמחה האשה ואמרה: משבחת אני את היינים: כל המרובה יותר בשנים, משובח יותר בעיניהם…


3049 אחרי החופה והסעודה והריקודים, כשעמדו החתן והכלה להסתלק, רמז האב לבתו הכּלה ואמר לה: בתי, יהיה הלילה מה שיהיה, את חייבת לצעוק…


 

[ז]    🔗

3050 מרדכי בּכר נתעשר וביקש גדולה לעצמו. לא נח ולא שקט עד שבחרוהו לעיריה. ושוב לא נח ולא שקט עד שבחרוהו לוועדה, הצופה הליכות הפוליציה. למחר בא אצלו משה בּוּזוּק הסבּל ואמר לו: עכשיו, שקרוב למלכות אתה, צווה נא ויעשוני שוטר. כשל כוחי לעת זיקנה להיות סבּל. נענה לו מרדכי, השתדל והצליח: עשו את משה בּוּזוּק שוטר. ומכאן ואילך, כל אימת שראה מרדכי את משה לבוש בגדי השרד וחגור חרב, היה חולק לו כבוד ועומד לפניו בדחילו ורחימו. אמרו לו: רבי מרדכי, לא משה בּוּזוּק הוא זה? רהה מרדכי והחזיר: הס! שררה היא…


3051 שני יהודים נסעו בעגלה אחת, ופתאום ראו: שתי אבנים גדולות חוסמות את הדרך. והיו יושבים בעגלתם ודנים: מה יעשו, ולא תהא הדרך חסומה? עד שישבו ודנו, הגיעה עגלה אחרת ובה שני גויים. מיד ירדו הגויים, הפשילו שרווליהם, סיקלו את האבנים ופתחו את הדרך. ליגלג עליהם אחד מן היהודים ואמר לחברו: חכמה של דבר אחר! ביד חזקה…


3052 בעל־בית ביקש לפנות סוור ליד ביתו, והעמיד לו שני פועלים אחד גוי ואחד יהודי. נסתכל במעשיהם של שניהם, ואמר לפועל היהודי: בוא וראה מה בינך ובין הגוי. הוא נוטל שלושה־ארבעה עצים בבת־אחת, ואילו אתה אין אתה נוטל אלא עץ עץ אחד, עץ אחד. החזיר לו היהודי: אף אני אומר כך: בוא וראה, מה ביני לבין הגוי. הוא עצלן מטבעו וחס על כל הליכה יתירה. לפיכך הוא נוטל שלושה־ארבעה עצים בבת־אחת. ואילו אני עצלנות לא היתה בי מימי, על הליכה יתירה איני חס, ולפיכך איני נוטל אלא עץ אחד, עץ אחד…


3053 מעשה בבן־בנו של עשו, שעלה לשמים הוא ואשתו ושני ילדיו עמו, וכולם שטופים מים כעולים מן הרחצה. הביאוהו לפני פמליה של מעלה; עמד וסיפּר על מה שאירע לו: נפתחו ארובות השמים ועשרה ימים רצופים היה הגשם על הארץ. והמים כיסו את השדה ואת הגן, ועד מפתן הבית הגיעו… הפסיקו אחד מן הפמליה, יהודי זקן, ושאל: וזה הכל? לא שעה אליו המספר והוסיף לספּר: עם לילה גברו המים מאוד ופרצו לתוך הבית. מיד הושבתי את אשתי ושני ילדי בסירה, מיהרתי וקפצתי גם אני אחריהם לתוך הסירה, ומחמת אותה קפיצה נהפכה הסירה – וכולנו טבענו… הפסיקו שוב היהודי הזקן ושאל: וזה הכל? נתמלא המספר חימה ונהם: ז’יד זה מי הוא? גער בו האדון, ראש הפמליה, והיסה אותו: שאלה של בעל־ניסיון שואל זקן זה. נח בן־למך הוא…


3054 יהודי חלה ובא רופא ובדקו ואמר: אין לו תקנה אלא זיעה. כיסוהו בשמיכות – ולא הזיע; כיסוהו בכרים ובכסתות – ולא הזיע. הלכו את הרב לשאול עצה מפיו, ואמר הרב: לכו וכסו אותו בטלית מצוייצת. עשו כך – ומיד הזיע. למחר נכנס אצלו הרב לבקרו, ואמר לו החולה: אשריך, רבי שקיימת נפש מישראל. ברכו הרב ברפואה שלימה ועמד לצאת. עיכבו החולה ואמר לו: רבי, שאלה יש לי לשאול… מה תקנה יש לו לגוי, כשהוא צריך להזיע?…


3055 מצאו לאחד, שהוא יושב ושותה קהווה במסעדה של גוי, אמרו לו: שמא אין אתה יודע, שחלב של גוי אסור, אלא אם־כן ישראל עומד על גבו? השיב השותה: טועים אתם. מסעדה זו לא של גוי היא, אלא של גויה. אמרו לו: ואם של גויה מה בכך? החזיר הוא: בימינו חזקה על גויה, שישראל עומד על גבה…


3056 בחור ישראל נשא גויה. אמרו לו: שמא אין בנות יפות בישראל, שעברת על “לא תתחתן בם” ונשאת גויה? השיב הבחור: באמת היתה דעתי תחילה לישא ישראלית. אחר־כך נמלכתי ואמרתי: שמא תחלה ועלי תהיה לרפאותה? אמרו לו: מה תיקנת? שמא תחלה הגויה ועליך תהיה לרפאותה? החזיר הבחור: שמא תחלה הגויה? מה איכפת לי? תחלה…


3057 שליאכטיטש30 הפסיד כל רכושו בקלפים. בצר לו נכנס לבית־היראה שלהם, התנפל לפני האיקונין של ישו והתחנן אליו, כי יחלצהו ממצוקתו. שמע השמש תחנוניו של השליאכטיטש, נסתתר מאחורי האיקונין ונשמע קולו מדבּר משם: ריקא, אבותיך גנזו והוסיפו על שם אבותיהם, ואתה מבזבז! איני נשמע לך. קפץ השליאכטיטש מכרוע על ברכיו, הרים אגרוף אל פני האיקונין וקרא: בלום פיך, ז’יד! אני שליאכטיטש בן־של־שליאכטיטש, ואילו אתה ז’יד בן־ז’יד. כסף אין אתה נותן, – כך דרכו של ז’יד אבל בכבודי אל תהין לפגוע…


3058 היה מי שאמר: רבים מן הגויים סבורים, שישו הנוצרי לא היה ולא נברא, אלא משל היה. אף־על־פי־כן, גם הללו תולים בנו חטאת, שצלבנו אותו…


3059 יהודי נכנס אצל גוי לשכור דירה בביתו. קיפחו הגוי ואמר לו: אין אני משכיר דירה ליהודי. הירהר היהודי רגע אחד ואמר: עכשיו אני מבין. רגז הגוי: מה אתה מבין? השיב היהודי: עכשיו אני מבין, מפני מה נולד ישו באורווה…


3060 ההוא שעמד בחדר־עבודתו של פקיד גבוה, הרכין ראשו. הניח כלאחר־יד מעטפה על השולחן ולחש: חמש מאות… איש לא ידע… נהם הפקיד: ז’יד! לא פחות מאלף, וצא וספר לכל הז’ידים – למען ידעו…


3061 שניים מישראל ישבו על ספסל צהוב31 בגן מגני־העיר בברלין וקראו עיתונים: אחד קרא “יידישע רונדשוי”, והשני קרא – “פאלקישער בעאבאכטער”. אמר הראשון לשני: תמה אני, כיצד אדם מישראל קורא “פאלקישער בערבאכטעכר”? השיב השני: לשם מנוחת־הלב אני קורא אותו. התפלא הראשון ושאל: חמת מלא ארס הוא זה, ואותו אתה קורא לשם מנוחת־לב? החזיר לו השני: שמע ואסביר לך. כשאני קורא “יידישע רונדשוי”, מוראים גדולים תוקפים אותי: בפולניה פוגרומים, ברומניה אנטישמיות מתגברת והולכת, באוסטריה נגישות וצרות, באונגריה רשעות, בארץ־ישראל טירור, – וכל לבי חרד בי. ואלו כשאני קורא “פאלקישער בעאבאכטער”, בשורות טובות ונחמות יורדות עלי: היהודים הם בעלי־הממון, הם המתווים דרך לפוליטיקה, הם המשפיעים על הכל, הם השליטים בכל מקום, – ולבי נח בי…


3062 אדולף היטלר וצ’ארלי צ’אפלין נזדמנו למקום אחד, אמר היטלר לצ’אפלין: רוצה הייתי לדעת, מה אני בעיני אמן כמוך? החזיר לו צ’אפלין: אדוני קאנצלר, אם אתה רודף את היהודים וממרר את חייהם – מחול לך. אם אתה מציק לקתולים ונלחם בהם – אף הוא מחול לך. אפילו לשפמך, שאתה עושה אותו כשפמי, אני סולח. אבל לדבר זה, שאתה משים עצמך מגוחך יותר ממני – איני יכול לסלוח…


3063 שאלו ליהודי גרמני: על מה אתם מתפללים תמיד? השיב הוא: אנו מתפללים תמיד, שייעשה היטלר מנורה מאירה. אמרו לו: מה ראיתם? הסביר הוא: מנורה תלויה ביום, בוערת בלילה וכבה עם בוקר…


3064 במסיבה של חשובי גויים ויהודים שיבחו את המוסיקאים היהודים ואמרו: אופירה שאין בה זמר ישראל, וקונצרט, שאין בו נגן ישראל, אינם שווים כלום. נכווה גוי אחד משבח זה ואמר: נעליים, שעשה אותן סנדלר ישראל, אינן שוות כלום. נענה יהודי אחד מן המסיבה ואמר: מקרא מפורש הוא: “הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשו”…32


3065 יהודים ישבו בחבורה ודנו על תורת היחסיות של איינשטיין. אמר אחד מן החבורה: תורה עמוקה היא, ואין איש יודע אותה. נענה שני מן החבורה ואמר: אף אני איני יודע אותה. ברם, אחת אני יודע. אילו הוברר, שתורתו של איינשטין תורת־אמת היא, היו הגרמנים אומרים עליו, שהוא גרמני, וכדי להכעיסם היו הצרפתים אומרים עליו, שהוא יהודי. ואילו הוברר, שתורת־שווא תורתו, היו הגרמנים אומרים עליו, שהוא יהודי, וכדי להכעיסם היו הצרפתים אומרים עליו, שהוא גרמני…


3066 יהודי קרתני בא לכרך ונכנס לגן של חיות ועופות. התהלך מכלוב לכלוב, הגיע לכלובם של התוכּים וראה: תוכּי עומד על כלונסו ומשנן: יהודי רמאי! יהודי חצוף! כעס הקרתני, רקק וקרא: טפו! בעל חוטם נוטף כמוך?!…


3067 בנקאי וורשאי וברנשטיין שמו שלח את בנו לאוניברסיטה לקראקוי. השתמד שם הבן, וכדי למחות עוון יהדותו מעליו, שינה שמו וקרא לעצמו “זאבּנסקי”. מרוב חדווה, שהצליח לשרוף גשרו האחרון מאחריו, לא זז כל היום מקלפים והפסיד הרבה ממון. ראה, שנתרוקן כיסו, ושלח טלגרמה לאביו: “אבא, מצבי דחוק; לכסף אני זקוק”. החזיר לו אביו טלגרמה: “ישלח לך זאבנסקי אביך”…


3068 שני אופיצרים, יהודים מומרים, אחד קתולי ואחד לותרי, ישבו וסיפרו על חברם, שעלה לגדולה, ואף שהוא יהודי מומר. שאל אחד לשני: משל איזו דת הוא, משלי או משלך? החזיר לו השני: משלנו…


3069 שאלו למומר זקן: מה שיור יש לו עדיין מן היהדות? השיב הזקן: כשאני עומד בבית־היראה שלנו בתפילת ערבית שלפני חג, ותנומה חוטפתני, ומי־שהוא טורדני מן התנומה, מיד אני פותח פי וצועק: “ויעבור ה' על פניו ויקרא בשם ה'”…

(עיין, כרך שני, סימן 1407).


3070 גוי טייס נכנס למחלקה ראשונה של קרון הרכבת ומצא: יהודי יושב וקורא עיתון מיוחד לטיוס. אמר הגוי: משמע, שגם הלה טייס הוא. ביקש להיכנס בדברים עם חברו למקצוע, ואמר לו: הנה־כן, בקרוב נטוס שנינו? החזיר לו היהודי: הנה־כן, אף אתה אין לך כרטיס אלא למחלקה השלישית?…


3071 שאלו למחודד: מה בין דיבורו ואכילתו של גוי לבין דיבורו ואכילתו של ישראל? החזיר המחודד: גוי שומעים אותו כשהוא מדבר ורואים אותו כשהוא אוכל; ישראל רואים אותו כשהוא מדבר ושומעים אותו כשהוא אוכל…


3072 שיחה בין יהודי לחברו: ראשון: שמועה שמעתי, שאתה עולה לארץ־ישראל. שני: אמת… אחרי השבת, אם ירצה השם. ראשון: אם־כן, בקשה בפי אליך. שני: דהיינו? ראשון: כשתבוא לשם בשעה טובה ומוצלחת, תשתטח על קברו של עשו ותתחנן אליו, שיתפלל לקדוש ברוך־הוא על בניו של יעקב לתקנם לכל־הפחות במה־שהוא. שני: תמה אני, מה עניינו של עשו לבניו של יעקב? ראשון: מה איכפת לו? מהיות טוב, אל תקרי רע. בניו שלו כבר התקנו, ברוך השם, בכל טוב…


3073 כל ימיה נהגה הדודה הזקנה ללכת לבית־הקברות בחודש אלול. עכשיו, שבאה מעיירתה הקטנה לניו־יורק, לבה תובעה, שלא תשנה ממנהגה גם כאן. אבל מי יסע עמה לברוקלין? מי יכול להיפּנות מן העבודה ליום תמים? עם ערב שבו כל בני הבית מן העבודה. נסתכלו בדודה הזקנה וראו: פניה מבהיקות. אמרו לה: דודה, מה לך, שפנייך מבהיקות? השיבה הזקנה: אדם שוהה שעה אחת במקום הטהור33 ושב משם כאלו פרקו מעליו משא של מאה פוד34. תמהו הכל: בברוקלין היית? השיבה הזקנה: כיצד יכולה אני להגיע לבדי לברוקלין? שאלו אותה: אלא באיזה בית־קברות היית? השיבה הזקנה: כאן, בסמוך אלינו, מקום שהרכבת מתעכבת. לא יכלו בני־הבית להתאפק, צחקו ואמרו: דודה, בית־קברות זה של גויים הוא. החזירה הזקנה: מה בכך? כלום מתים של גויים אינם קרויים מתים?…


3074 מפנקסו של בעל חשבון־הנפש: “אדם להבל דמה, ימיו כצל עובר. אף־על־פי־כן בוא וראה, מה בין גוי לישראל. גוי, כיוון שקורע עיניו, מיד קופץ לתוך מכנסיו, מציף על ראשו ועל גבו מים כחזיר, נופל על הקרקע, פושט טלפיו ומפטפט תפילות כבהמה. אחר־כך מגרגר חצי־לוג יי”ש, ממלא כריסו טמא והולך לשוק, קונה וחומס, מוכר וחומס. בא מן השוק, זולל וסובא יחד עם הכלבתא והממזרים שלו, וחוזר לשוק לחמוס את הבריות. בערב הולך לתרפּוּת, מצטלב כחמור, שוב זולל וסובא, ונוחר כל הלילה כסוס, לבסוף מתפגר ומשליכים אותו לתוך הבּור כנבילה. ואילו ישראל, עם בוקר, כיוון שנשמתו חוזרת לגופו, אומר מיד ‘מודה אני’, לובש טלית קטן ומלבוש, נוטל ידיו ומברך ברכות־השחר, מתעטף בטלית ומניח תפילין ומתפלל. גמר תפילתו, מברך וטועם טעם משקה. נוטל ידיו ומבראך כורך פיתו ומברך, והולך לשוק לעסוק ביישובו של עולם. בא מן השוק, אשתו כגפן פוריה, בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו. נוטל ידיו ומברך, אוכל כדי לקיים ‘ואכלת ושבעת’, מברך ושב לשוק לעסוק ביישובו של עולם. בערב הולך למנחה ומעריב, בא לביתו, שותה כוס טה בשובה ונחת, נוטל ידיו ומברך, סועד לבו ומברך, קורא קריאת־שמע שעל המיטה ומפקיד רוחו בידי אל־אמת. כך הוא חי ברצונו של מקום וכשמגיעה שעתו להיפטר מן העולם מלווים אותו כדת וכדין ומביאים אותו לקבר־ישראל"…


 

[ח]    🔗

3075 מעשה באחד שירד לנהר לרחוץ, ולא מצא מעמד לרגליו. ראה, שהוא טובע, פרש ידיו למעלה וצעק: הצילו! לשחות איני יודע. עבר עליו חלמאי, כּעס ואמר לו: למה חינם תצעק? צא מן המים ולמד לשחות…


3076 עגלון חלמאי רכב על סוסו וידו אוחזת בשק מלא. שאלו לו: מה יש לך בשק? לחש העגלון והשיב: שיבולת־שועל יש לי בשק. אמרו לו: לחש על שום מה? החזיר החלמאי: חוששני, שמא ישמע הסוס. רעב הוא, לא עליכם…


3077 ראו לחלמאי, שהוא עומד ערום במקווה ובולע אבקה. אמרו לו: האי מאי? הסביר החלמאי: חולה אני ונתן לי הרופא אבקה זו לשתותה במים…


3078 אמר חלמאי לחברו: עלי אני תמה, שדלדקן אני. סבא, עליו השלום, היה לו זקן גדול, ממש יער. החזיר לו חברו, חלמאי כמותו: מי יודע? שמא לא לסבא שלך אלא לסבתא שלך אתה דומה? הירהר הראשון נענה ואמר: מסתבר, שכך. סבתא, עליה השלום, לא היה לה זקן כלל…


3079 ווארשאי וחלמאי הלכו יחדיו, ובידי החלמאי מטרייה. התחיל גשם יורד, ואמר הווארשאי לחלמאי: פתח מטרייתך. אמר החלמאי: אין תועלת: כּולה קרעים… שאל הווארשאי: אם כן, למה יצאת בה? הסביר החלמאי: סבור הייתי שלא ירד גשם…


3080 אמרו לו לחלמאי: אשתך נתאלמנה. מיד קרע החלמאי, חלץ נעליו וישב על הקרקע…


3081 באו לה חבלי יולדת לאשתו של חזן, ושלחו אותו לקרוא למיילדת. עברה שעה שלימה: החזן איננו והמיילדת איננה. הלכו לבקשו ומצאוהו עומד ליד ביתה ומקיש בקולן שבידו בקיר הבית. אמרו לו: אשתך זועקת עד לשמים, ואתה משחק! החזיר החזן: חס ושלום!… המיילדת ישינה ואני מבקש להעירה, אלא שעדיין לא מצאתי את הטון הנכון…


3082 חזן נסע בעגלה. היטה אוזן ושמע: הסוסים משמיעים קול… מיד הוציא את הקולן מכיסו, הקיש על דופן העגלה, הקשיב ואמר: רבע…


3083 ראש־השנה הירבּה החזן בסלסולים והרעיב את הציבור. לאחר שסיים תפילתו ניגש אל הגבאי, ברכו בברכת יום־טוב ושאל: מה דעתך עלי? “מנגן” אני? החזיר לו הגבאי: מעשה באדם אחד, שראה כּנר מפורסם מוליך ומביא את להקשת שבידו האחת על פני הכינור שבידו השנייה וקולות בוקעים, עולים ויורדים מתחת הקשת. לא שלט ברוחו ושאל: “קשת זו מה היא עשויה?” – אמרו לו: “זנב־סוסים היא עשויה”. – תפס ראשו בשתי ידיו וקרא: “מעשה אלהינו, זנב מנגן”!…

 

[ט]    🔗

3084 שמועה שמע מוכסן: ראש־חודש אומרים חצי־הלל. הביא חוט, מדד בּ“סידור” מחציתו של הלל – ואותה מחצית אמר…


3085 ערב תשעה־באב, שחל להיות בשבת, הכריז השמש: “דברים שבצינעא נוהג”… שמע המוכסן את הכרוז ולא ידע פירושו, פנה לאחד מן הציבור ושאל: מה הכריז השמש? בקש הלה לשחק בו ופירש לו: תשעה־באב שלמחרת השבת אסור למכור יי"ש לנוכרי. נחה דעתו של המוכסן, נענה ואמר: לא איכפת לי. בשביל אותו דבר, שעליו הכריז השמש, יש לי גויה מיוחדת…


3086 שמע עם־הארץ־למדן על ההכנות, שעושים למלאת שמונה מאות שנה להולדת הרמב“ם, ואמר לידידו: תמה אני מה כל הרעש הגדול הזה? וכי בשביל שהרמב”ם חיבר את הכוזרי כבודו מלא עולם? אמר לו ידידו: עם־הארץ אתה, יקירי. לא הרמב"ם, אלא רבי יהודה הלוי חיבר את הכוזרי. נענה אותו עם־הארץ־למדן ואמר: אפילו את הכוזרי לא חיבר? אם־כן, ודאי קשה, מה כל הרעש הגדול הזה?…


3087 חלבן ביקש להודיע לציבור, שחלבו כשר לפסח, עמד ותלה שלט בחנותו: “כלב קשור לפתח”…35


3088 דלתו של גלב הוזקקה לתיקונים מצד החזית, ותלה פתקה בדלתו: “לרגלי התיקונים אני מגלח דורשי מאחור”…


3089 ביאליק בא לקהילה גדולה באמריקה, והלכו המורים העברים לקבל תורה מפיו. אותה שעה נכנס “הפרזידנט” של ה“תלמוד־תורה” לראות צאן־מרעיתו, ולא מצא איש. תמה ושאל: מה יום מימים? אמרו לו: ביאליק בא. חזר ושאל: מי הוא ביאליק? אמרו לו: משורר מפורסם. רתח “הפרזידנט”: ולכבודו של זה מבטלים תלמוד־תורה? תינח חזן, אבל משורר?!…


3090 לימים פּקד ביאליק אותה “תלמוד־תורה”, מצא שם גם את “הפרזידנט” ונכנס עמו בדברים. אמר לו ביאליק: חזקה עליך, מיסטר פרזידנט, שגם ללימודי־הדת אתה שם לב כהלכה. הניח “הפרזידנט” ידו על כריסו, השתבח ואמר: ודאי, ודאי, מיסטר ביאליק. לדידי קודמים ענייני הדת לכל דבר. הרי אני אדם טרוד, בעל “ביזנס”. אף־על־פי־כן, יהיה מה שיהיה, שבת ויום־טוב אני מניח תפילין…


3091 שמע “הפרזידנט” שביאליק משבח את השיטה של עברית בעברית, קפץ ושאל: שמא נלמד אנחנו גם אנגלית עברית בעברית?…


3092 בשנת העשרים לבית־היתומים של הקהילה סידרה ההנהלה חגיגה. פתחה “הפרזידנט” בנאום לכבוד היום וסיפר, כמה קטן היה המוסד בתחילתו וכמה עמלו מייסדיו ומנהליו בו עד שגידלו וביצרו אותו. ועכשיו, – סיים הנואם, – כבר יש לנו, ברוך השם, במוסדנו יותר משלוש מאות יתומים – כן ירבו!…


3093 מלאו לו לבן־זקוניו של “הפרזודנט” שלוש־עשרה שנה, ובאו אותה שבת לבית־הכנסת הרבה אורחים לשׂישׂ את בעל־השמחה משוש “הבר־מצוה”. קודם הוצאת ספר־התורה קרא “הפרזידנט” לשמש וציווה להוציא את “הספר הגדול”. היום, – אמר, – יש הרבה קרואים לתורה…


3094 רבי אמריקני הירצה לפני קהל עדתו על נביאי תרי־עשר והאריך דברים על כל אחד ואחד מהם. לסוף הגיע לעובדיה ואמר: עכשיו נתבונן ונראה, מה מקום יש לנו לפנות לנביא מופלא זה, שלא הנחילנו אלא פרשה אחת קצרה. התנער “הפרזידנט” מנימנומו, הפסיק את הנואם ואמר: אל נא יטרח מר. אני אפנה לו לנביא זה מקומי שלי – ואלך הביתה…


3095 ה“פרזידנט” הלך לראות את השדה, שקנתה הקהילה לבית־קברות. נתלווה עמו השומר והתהלכו שניהם יחדיו לאורכו ולרוחבו של השדה עד שהגיעו לבריכה יפה בקצה השדה. אמר השומר ל“פרזידנט”: זוהי החלקה היפה ביותר… אם לעצתי תשמע, תקנה לך מקום כאן לאחר מאה ועשרים שנה. נרתע ה“פרזידנט” וקרא: אני כאן? עם השגרונה שלי?…


3096 עסקן ציוני אמריקני בא לראות את הארץ. נכנס לחנות של לתקשיטים בירושלים וביקש לקנות מתנות בשביל אשתו ובתו. התחיל בעל־החנות מסדר לפניו על השולחן תקשיטים שונים ומשבח אותם. קיפחו העסקן ואמר: ראשית־כל, אל תציע לי סמרטוטים ארצישראליים; תוצרת הארץ אני מבקש…


3097
כשחזר העסקן לאמריקה, ערכו לו חבריו קבלת־פנים יפה, והוא סיפר על מה שראו עיניו בארץ, דיבר הרבה בשיבחה, ולבסוף אמר: בנוגע לכותל המערבי לא ארבה דברים. מה יש לספר עליו? כמוהו ככל כותל מערבי שבעולם…


3098 כלל אמרו ליצנים: אדם בא לאמריקה, הרי הוא מוצא בתי־כנסיות ככוכבי השמים לרוב: בית־כנסת ליטאי, בית־כנסת פולני, בית־כנסת רוסי, בית־כנסת אשכנזי, בית־כנסת רומני, בית־כנסת אונגרי, ועוד ועוד. בית־כנסת יהודי – אין הוא מוצא…


3099 אמרו עליו על החינוך היהודי באמריקה: בתחילת “הזמן”, כשבא המלמד ללמד לתלמידו “סידור” – מתחבא התלמיד; באמצע “הזמן”, כשבא המלמד לבקש שכר־לימוד – מתחבא האב; ובסוף “הזמן”, כשבא האב לבחון את התלמיד – מתחבא המלמד…


3100 קרתני עלה מפולני לאמריקה. עברו עליו כמה ימים, ולא מצא עבודה. ראה כושי ונבהל מאד: לא לחינם סיפּרו הבריות בּעיירתו הקטנה בפולניה, שאמריקה משחירה פניו של אדם…


3101 שני “ירוקים” בני עיירה אחת נפגשו בניו־יורק. שאל אחד בשלום חברו, והחזיר לו חברו: ברוך השם! נאנח הראשון. אמר לו חברו: על מה אתה נאנח? החזיר הראשון: אם אלהים עדיין בפיך, הרי אני יודע כבר הכל…


 

[י]    🔗

3102 כשיצא רבי שמואל מוהיליבר מסובאלק לראדום, לא הודו בו החסידים שם. אף־על־פי־כן בא אחד מן החשובים שבהם לקבלת־פנים, שנערכה לרבי שמואל. עלה לראש השולחן, על־מנת לישב לידו של הרב, ואמר לו: יזוז נא רבי שמואל. נפגע רבי שמואל ואמר לו: לעולם יספר אדם בלשון קצרה, והיה לו לאמר: “יזוז נא רבי”. החזיר לו אותו חסיד: “עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו”…36


3103 אדם נכנס לוועד של “חובבי־ציון” באודיסה, התוודע לליליינבלום ואמר לו: כך וכך ממון יש לו, ודעתו לעלות לארץ־ישראל על־מנת להיעשות שם חקלאי. אמר לו ליליינבלום: תמיהני, אם ממון מועט זה יספיק אפילו לקניית קרקע כל־שכן שלא יספיק לצורכי עבודה. החזיר הלה: לא אירא ולא אפחד… בחוטמי אחרוש אדמתי. נענה ליליינבלום ושאל: כמה קרקע, לפי דעתך, אפשר לחרוש בחוטם?…


3104 צעיר דן לפני מכּס ליברמן: כשרונות גדולים הוא נושא בנפשו – של משורר ושל צייר, והרי הוא שואל עצה, במה יבחר – בשירה או בציור? השיב ליברמן: עצתי, שתבחר בשירה. חזר ושאל הצעיר: אדוני הפרופיסור, שמא ראית שירי? החזיר לו ליברמן: שיריך לא ראיתי, אבל ציוריך ראיתי…


3105 שאלו למכּס ליברמן: מה טעם נוהגים הציירים לרשום בציוריהם שמם למטה? הסביר ליברמן: לתקנת המצנטים ידעני האמנות הם עושים כך – שלא יתלו את הציורים ראשיהם למטה ורגליהם למעלה…


3106 בפרוס הפסח מצאו את מדכּי חבד יושב בביתו של חייט שכינו ומנמנם. אמרו לו: עד שאתה מנמנם כאן מיושב, מוטב, שהיית הולך לביתך וישן כהלכה. החזיר מדכּי: אי־אפשר. קודם יום־טוב עמוס שכני זה עבודה רבה, ואין לו שעה פנויה לנוח. אני יש לי הרבה שעות פנויות ובאתי אליו לנוח תחתיו…


3107 תיאודור הרצל לא החשיב מלחמת־ההגנה כלפי האנטישמיות. הוא היה אומר: יותר שתרבה אנטישמיות בעולם, יותר יפנו ישראל לבם לציונות. כתב לו יוסף־שמואל בלוך: “אדוני דוקטור, משיח, השם צרותיהם של ישראל רכובו, אלהים לא ירצהו”…

(ש' ר' לאנדוי “Sturm und Drang im Zionismus”, ווינה 1937, עמוד 261).


3108 מחבר צעיר בא אל מרדכי ספקטור: סיפור כּתב, והוא מבקש לקרוא אותו לפני ספקטור ולשמוע דעתו, אם יש לו כישרון, או לאו. תחילה סירב ספקטור ואמר למחבר: טירחה של־חינם אתה אומר להטיל גם עלי וגם עליך. מה נפשך: אם יש לך כישרון, הרי יש לך, ואם אין לך – מה תתן ומה תוסיף לך הקריאה לפני? וכשראה ספקטור, שאין הלה פורש הימנו ומעתיר עליו דברים, שיעשה בקשתו, נענה לו וישב לשמוע. ישב גם המחבר וקרא בהתלהבות עצומה עמוד אחד, עמוד שני, עמוד שלישי, ופתאום נסתכל וראה – ספקטור ישן. חלשה דעתו של המחבר, הפסיק קריאתו ואמר בלשון של טרוניה: הסכמת, מר ספקטור, לשמוע סיפורי ולהביע לי דעתך, ואילו אני קורא, ואתה – ישן. התנער ספקטור משנתו והחזיר לו: חביבי, שינה – דעה היא…


**3109 ** המשורר שמעון־שמואל פרוג בא ממושבת־מולדתו לגור בפטרבורג, ומחמת יהדותו לא היתה לו זכות ישיבה בה. מה עשה? הערים והוכתב חדרן לפרקליט ידוע, ועל־ידי כך הותרה לו הישיבה בעיר־הבירה.37 פעם אחת הוזמן למשטרה, ושם אמרו לו: לדבריך, חדרנו של פרקליט פלוני אתה, ואילו לפי הידיעות שבידינו, אתה כותב שירים. לא נבוך פרוג והחזיר: בבוקר אני הולך לאדוני, נותן לחמי, ומסדר לו חדר־עבודתו. אחר־כך אני מוביל אחריו את התיקים והניירות לבית־המשפט. ובערב, לאחר שאני נפטר מן העבודה, אני יושב וכותב שירים… (ש' דובנוב, " җизни Қнига " א‘, ריגה 1934, עמ’ 157).


3110 אורח בא מחוץ־לארץ לירושלים והלך לראות את בית־הספר לאמנות “בצלאל”. הראה לו הפרופיסור שץ כל בית־נכאתו, וגם קולקציה של איזמלים למילה הראה לו. האיזמלים הללו, – אמר שץ, – עתיקים הם, ובהם השתמשו בארצות שונות. נסתכל האורח באיזמלים ומצא ביניהם קרדום קטן. תמה ושאל: קרדום זה מה עניינו לכאן? החזיר לו שץ: בו השתמשו לגרים…


3111 אמרו לו להרב קוק: מורנו ורבנו, החלוצים בארץ־ישראל רובּם עבריינים, אינם נזהרים בחמורות, כל־שכן בקלות, ואתה מסביר להם פנים. כיצד ראויים הללו בעיניך להיכנס אל הקודש? החזיר הרב קוק: צאו ודונו מקודש־הקדשים. לאחר שנגמר בניינו לא נכנס לשם אלא כוהן גדול בקדושה ובטהרה; בשעת עצם בניינו, כלום רק כוהנים גדולים בנו אותו?…


  1. “נאהאיקה”–מגלב ברוסית.  ↩

  2. “דנגי דאואי”–תן ממון.  ↩

  3. “דל”ברוסית: יחיד, זכר, גוף ראשון, שני ושלישי בעבר מן הפועל – נתון. פירוש: הקוזאק הגזלן הבין דברי המספר כאילו הוא אומר “נתתי”.  ↩

  4. “קומו טי דל?”–למי נתת?  ↩

  5. “דם”ברוסית–אתן.פירוש: הקוזאק הבין דברי המספר כאילו הוא אומר: “אתן, אתן”  ↩

  6. “טאק אי גובורי”. – אלה הם דברים של ממש.  ↩

  7. “בּיק”–שור בסלאבית;“אוכס”–שור בגרמנית.  ↩

  8. כידוע, אין יהודי ליטה מבחינים בין שי“ן שמאלית לשי”ן ימנית.  ↩

  9. כוונתו של הליטאי–“להשאיר”.  ↩

  10. כוונתו–“לענוש”.  ↩

  11. כוונתו–שיר־לילה.  ↩

  12. חגי ב, ח.  ↩

  13. דברי הימים א' כט, יא.  ↩

  14. “גריבניק”או “גריבנה” – מטבע רוסית, ושוויה – עשר קופיקות (עיין לעיל סימן 2094).  ↩

  15. “אניקשט”–עיירה במדינת ליטה.  ↩

  16. תהלים צא, ו.  ↩

  17. ויקרא יט, יא.  ↩

  18. שם, שם.  ↩

  19. שם כב, לב.  ↩

  20. יומא, פו, ב.  ↩

  21. דברים יא, יד.  ↩

  22. “אוכל־ימים”–בן־ישיבה.עיין כרך ראשון, סימן 195.  ↩

  23. עיין סוטה כו, ב.  ↩

  24. עיין שחרית שלאחרי “ברכו”.  ↩

  25. תהלים קיח, כא  ↩

  26. “ועל בנותיהם הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה”עירובין נה, ב.  ↩

  27. השווה תענית כא, ב: “ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו? דכל מילתא דהווה סלקא ליה, אמר: גם זו לטובה”.  ↩

  28. עיין שחרית שלאחרי “ברכו”.  ↩

  29. הזווה: בראשית כז, מו.  ↩

  30. שליאכטיטש–אציל פולני.  ↩

  31. בימיו של היטלר הוקצו בגני־הערים בגרמניה ספסלים צהובים מיוחדים ליהודים, כדי להבדילם מן האריים.  ↩

  32. בראשית כז, כב.  ↩

  33. “מקום טהור”–כינוי בפי העם לבית־הקברות.  ↩

  34. “פוד”–ארבעים ליטרה רוסיות.  ↩

  35. הכוונה, כמובן: “חלב כשר לפסח”.  ↩

  36. פסחים ג, א.  ↩

  37. עיין“ספר הבדיחה והחידוד”ב', עמוד 129, הערה לסימן 1385.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!